קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת כנסת לשעבר מסיעת יש עתיד עינת וילף התראיינה בשפה האנגלית – – –
מפלגת העבודה, סליחה. סליחה, מפלגת העבודה.
היא התראיינה בשפה האנגלית, ודבריה מדהימים, והם משל מעולה ליחס של חלקים מהשמאל לרוב העם ולדמוקרטיה.
אני מצטט: הרפורמה המשפטית הייתה נושא פרוקסי לשאלה מי יוכל למשול בישראל – ממשלת ימין קיצוני פשוט לא יכולה למשול במדינת ישראל. נקודה. יכול להיות שתהיה להם לגיטימציה דמוקרטית רשמית, אבל אין להם לגיטימציה עמוקה. לישראל יש מפלגת שלטון טבעית, וזה מה שהיה ידוע כמפא"י. אבל הליכוד, אפילו כשהם בשלטון, הם מפלגת האופוזיציה הטבעית. הקואליציה הזאת של ימנים קיצוניים, מתנחלים וחרדים – אתם לא תזכו למשול במדינה היהודית, כי אתם פשוט לא מבינים מה פירוש למשול בה. עד כאן, סוף ציטוט.
כלומר, שלטון לגיטימי זה רק שלטון של השמאל, ורוב העם נולד במהותו להיות באופוזיציה. רוב העם רוצה יהדות, רוב העם רוצה מסורת, רוב העם מחובר מאוד לזהות היהודית והלאומית שלו, אבל מה השמאל אומר? זה לא מעניין אותנו. אתם יכולים לרצות יהדות ומסורת ולאומיות, אבל שאתם תבחרו ממשלה שזאת תהיה האג'נדה שלה – השמאל לא מרשה, כי אתם אופוזיציה בטבע שלכם, והם, השמאל, הם השלטון הטבעי, וזה שהם מיעוט זה לא משנה כלום.
אתם מבינים? דעתו של העם לא משנה כלום. ככה זה כשהמציאות לא משנה כלום – – –
חבר הכנסת מאיר כהן, העיקר זה איך שרוצים שהמציאות תיראה, ובמיוחד כששוטפים לציבור את המוח שזו באמת המציאות.
בדיוק כמו הטרלול שעיוור כל כך הרבה בכירים במערכת הביטחון במשך 30 שנה, כאילו אם נתייחס לאויבינו כשבדים שוחרי שלום, הם יתחילו להאמין בעצמם בהזיות האלה ולא יממשו את מה שהם מבטיחים לעשות כבר מאה שנה.
רבותיי, פורים עבר. הגיע הזמן להתפכח. הגיע הזמן להאזין לרחשי ליבו של רוב העם, הדורש מדינה יהודית, זהות לאומית יהודית, גאווה יהודית וניצחון מוחלט על הרוע העולמי – –
– – ומתוך כך, השבת כל החטופים.
דמוקרטית וליברלית, שמכבדת את רצון הרוב.
והדמוקרטיה מכבדת את רצון הרוב, ובית המשפט העליון מכבד את רצון הרוב.
בית המשפט העליון, לצערנו, קובע את החוק בימינו. הוא לא מכבד את החוק.
341 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.