קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, מטיילים ונמצאים ונוכחים מהמשפחות בכנסת – אני מציע לכולנו להרכין ראש, להיות סובלניים ולהקשיב לדברים שלהם. הם נמצאים בתוך סערה שרק הורה או אח או בן משפחה שבנו, בתו, האבא שלו, הסבא שלו, חטופים – לא נוכל להבין את הרגשתם, אבל כן נוכל להיות מאוד מאוד סובלניים ולתת להם חיבוק גדול.
עומר ונקרט – עומר בן 22, הבן הבכור שלנו. עומר אח לרן ומאיה, ועימם יש לו קשרים מעולים. לעומר המון חברים ממעגלים שונים בחיים. הוא אוהב אדם, איש שיחה ודעתן. חברים אומרים שהוא צ'ארמר, אוהב את החיים, בן אדם שמח, כריזמטי, וכשמסתכלים לו בעיניים, רואים בהן טוב. עומר יהפוך עולמות בשביל האנשים שחשובים לו. בקיצור, עומר הוא אחד כזה שכל אחד צריך לידו.
החברים מספרים שכשהם חוזרים מבילוי ויש מין רגע כזה שקט באוטו, כשכל אחד עם עצמו, עומר מפר את השקט ואומר: חברים, בנימה אופטימית זו אני רוצה לומר לכם, אני אוהב אתכם. ערכים כמו משפחתיות, נתינה וסובלנות הם ערכים שחשובים לו. עומר מנהל מסעדה, אוהב אוכל טוב, מוזיקה ומסיבות, ויודע ליהנות מהחיים.
בטיול המשפחתי האחרון שלנו באיטליה עומר הזמין אותנו למסעדת מישלן. הוא כל כך התרגש בארוחה, פרגן לכולנו במנות ודאג שכולנו ניהנה במקסימום, כמו שהוא אומר. הוא גם התעקש לשלם הכול, למרות שהארוחה עלתה כמה אלפים. הוא שילם ואמר: אימא, הכול טוב, אני נהנה להזמין אתכם.
עומר אובחן כסובל מקוליטיס בגיל 14. עם השנים למד לנהל את המחלה כך שלא תפגע באיכות החיים שלו. עומר נוטל תרופות באופן קבוע לטיפול בקוליטיס, ולצערנו, בשבי הוא לא מטופל. עומר יצא לחגוג בפסטיבל נובה עם חברת ילדותו קים דמתי, זיכרונה לברכה, שנרצחה במיגונית שבה הסתתרו. עומר נחטף כשניסה לברוח מהעשן במיגונית, שנגרם מצמיג ששרפו המחבלים בכניסה למיגונית במטרה להרוג בחנק את מי ששרד את הרימונים. כל מי שיצא מהמיגונית לפניו נורה. עומר לא היה יכול לשאת עוד את החנק והחליט לצאת מהמיגונית, אך כשהוא יצא, המחבלים החליטו לחטוף אותו. עומר בעל חוסן נפשי ומנטלי, ואנחנו יודעים שתכונות אלה מסייעות לו לשאת את התנאים הקשים שבהם הוא נמצא בשבי. עומר, אנחנו מחכים לך.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף עוד 20 שניות ולדבר על שגב כלפון, הבן של קובי וגלית, שכניי הצמודים בדימונה. שגב ילד תכול עיניים, יפהפה, שקט, בן 25, ילד שגדל בחצר המשותפת שלנו מגיל אפס. שקט, נעים הליכות. אני זוכר אותו כתינוק מסתובב בין הצמחים, וראיתי אותו גדל וגדל לידי – והפך לעלם נהדר. ראיתי את האושר בעיניהם של גלית וכלפון, שכניי הטובים, והאחות רז. אני אומר לכם, גלית וכלפון וכל ההורים שנמצאים כאן יום-יום: אין אחד בבית הזה שלא מתפלל לשובם של כל החטופים. אנחנו איתכם. אנחנו מתעוררים כל בוקר ושואלים: מה עשינו היום בשביל להחזיר את החטופים? תודה וסליחה.
429 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.