הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, הממשלה הגרועה הזאת הוקמה על הסיסמה הריקה והנבובה של ימין מלא מלא. מלא מלא – אבל ככל שעובר הזמן אנחנו מגלים שזאת בעצם לא ממשלת ימין מלא מלא אלא ממשלת ההתקפלות הלאומית, או שמא נקרא לה ממשלת האוריגמי – כל החלטה שהיא קובעת, לבסוף היא מקפלת אותה או שהיא זורקת אותה לפח.

בואו נתחיל מהיום אחורה. נתחיל עם חוק הרבנים – חוק גרוע מאוד, שמהרגע שעלה כולם ידעו שהוא הולך לאבדון. אחרי כל הביקורת הציבורית והמרד – כל הכבוד לך, משה סעדה – קיפלה הממשלה את ההחלטה ולא העלתה, אבל הנזק נגרם.

נמשיך עם שר החינוך יואב קיש, שהחליט לבטל את פרס ישראל, אבל אז בעצם הוא ביטל את הביטול והחליט שבעצם לא, יהיה טקס רגיל. למה הנזק? למה הביקורת? לא משנה. אתמול הם החליטו להעלות את גיל הפטור ל-35. אחרי זה אומרים: לא, זה עז. אז למה כתבתם את זה? ולמה הביקורת? למה צריך את כל העניין הזה? למה אי-אפשר פשוט מראש לא לעשות טעויות?

זה לא תסמין של השבועיים האחרונים – אני רואה שאתה ממש מקשיב לי, משה סעדה – זאת ממש מחלה, מחלה כרונית. אי-אפשר להסביר איך ממשלה מביאה חוקים שמראש היא יודעת שאין להם סיכוי. ואם אני הולכת אפילו יותר אחורה, היה לנו את עמית הלוי עם חוק המתנות – גם זה נקבר קבורת חמור; ומה עם חוקי דרעי? ומה עם חוק טבריה? ומה עם הניסיון לסגור את התאגיד? ומה עם הניסיון לפטר את יושב-ראש רשות הדואר? גם זה לא הלך – מישאל וקנין הוא עדיין יושב-ראש רשות הדואר.

ומעל הכול, כמובן, גולת הכותרת, הלוא היא הרפורמה המשפטית. למה? למה כל הרעש של פסקת התגברות, והייעוץ המשפטי, ונשים שני נציגים מהקואליציה בוועדה לבחירת שופטים? מאיפה להמשיך? איך ממשלה שחרתה על דגלה את המשילות סיימה בסוף בדגל ההתקפלות? אפילו יצא לי חרוז – – –

אני יודעת, זה נורא מעצבן. אבל כמעט כל דבר שאתם מביאים, כל דגל שלכם נזרק לים. עלה לפה, תקן אותי, אין בעיה, אני אקשיב לך. אתה יודע שאני תמיד מקשיבה לך. כל הדגלים – פסקת התגברות, ייעוץ משפטי, נפצל את תפקיד היועץ – כלאם פאדי, שום דבר לא עלה. אתה מנסה לנתח ולהבין, למה זה קורה? אני אגיד לך: 1. תכנון גרוע; 2. חובבנות; 3. ילדותיות; 4. שרים שמנופחים מעצמם ולא מסתכלים על הסביבה. הדבר הכי גרוע – ואיתו אני מסיימת, אדוני, אני יודעת שאתה רוצה לעצור אותי, וזה בסדר, מותר לך – בסוף זה ילדותיות. יש לכם שרים שמתנהגים כמו ילדים, לא מבינים את ההשלכות של המעשים שלהם, ובמקום ממשלת ימין מלא מלא, יש לכם ממשלת התקפלות/אוריגמי מלא מלא. תודה.