קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים עולה השיח בנושא גיוס החרדים. אני רוצה להפתיע. אני רוצה להקריא משפט: "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמֹהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יִוׇשֵעַ". אחיי החרדים, יש לנו כאן הזדמנות פז היסטורית, היסטורית, אמיתית, מתוך אהבה, בחיבוק, מתוך הבנה עמוקה שגם לכם יש את הצרכים שלכם. יש פה אבן דרך היסטורית לבוא ולהשתלב בצבא ההגנה לישראל – הצבא הטוב בעולם, המוסרי בעולם; הצבא שיגיע למקומות הרחוקים ביותר, מאוגנדה ועד עזה, ויציל כל נפש יהודי, כל אזרח ישראלי.
יש תהליך, אדוני היושב-ראש, שבו קבוצות באוכלוסייה מנסות להפוך את זה למקום של דווקא, של שנאה. אני לא רוצה כך, אני רוצה אחרת. בבוקר של 7 באוקטובר, כשהגענו לשכונת מישור הגפן, לרחוב הגורן, והתחלנו להבחין בגופות המוטלות ובפצועים, היה כאוס, היה כאוס לא נורמלי – המון דם, המון חוסר ידע, המון חוסר הבנה איפה המחבלים נמצאים, מאין היריות האלה, מהם הרימונים הללו. כשהגענו לשם, ידענו שכנראה אנחנו הולכים למות. בגב שלי הייתה אמונה שהחיים שלי לא שווים פחות מהחיים של אף אחד, אבל בגב שלי היו גם אחיי החרדים. כן, אדוני היושב-ראש, הם היחידים שהיו מוכנים להיכנס לזירה ולטפל בפצועים שלנו. אף אחד לא היה מוכן להיכנס, ואיבדנו חיים של מי שלא קיבלו טיפול רפואי. וכשאני הגעתי לזירה בשעה 07:05 לערך – בגב שלי שני מלאכים בכתום שבאו להציל חיים. הם נכנסו איתי תחת האלונקה.
וכמי ששירת כל חייו הבוגרים, המעטים, את מדינת ישראל, אני רוצה לקרוא לכם, אחיי החרדים: זו שעת רצון. זה היום הגדול הזה. זה היום הגדול שבו אפשר לשנות את העתיד ואת ההיסטוריה של מדינת ישראל. מי שלא לומד, יכול להיכנס תחת האלונקה.
אני גם פה הבאתי את האסמכתה – – –
אסור. לא, אלמוג, אני אצטרך להוריד אותך.
300 מילים של אלמוג כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.