קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אני מסכם היום שנה כחבר בכנסת ישראל. אני מבקש לציין שהשנה הזו שינתה אצלי הרבה ממה שחשבתי על הכנסת ועל היושבים כאן, בבניין הזה. גיליתי שרובם המוחלט של חבריי בבית הזה עובדים קשה מאוד ואכפת להם, באמת אכפת להם. פגשתי פה כנות, חברויות חוצות מגזרים והרבה רצון לעשות טוב, מכל הכיוונים. הבית הזה הוא אולי דוגמה לדברים שלא קורים הרבה בחברה הישראלית.
בשנה החולפת למדתי להעריך את אחיי מהליכוד ומהמפלגות החרדיות. התפעמתי מאהבת העם והארץ שלהם, ונוכחתי לראות את החריצות והירידה לפרטים. למדתי גם שאחיי ממפלגת יש עתיד באמת אכפתיים לעתיד המדינה לא פחות ממני, ושאחרי כל הצעקות פה בדוכן, תאמינו לי, באחד על אחד הפערים הופכים לקטנים יותר, מאפשרים לנו שיתוף פעולה.
לפיד, גנץ או ליברמן, בצלאל, אריה, איתמר וראש הממשלה נתניהו – באמת כולם אנשים שאכפת להם. אין סיכוי שהם היו שורדים כאן בלי שבאמת היה להם אכפת. למרות שמרב מיכאלי עושה עליי לפעמים סרטונים מוזרים בטיקטוק, גם לה אכפת; אני יכול להעיד על זה, אני רואה אותה בוועדות. אני רואה אותה ואת שאר חברי הבית בוועדות הכנסת, במזנון, בפרסה, ומאמין לאכפתיות גם כשלפעמים אני לא מסכים עם אף מילה.
לצד כל זה אני חייב לומר בהערת אגב: למדתי גם שאיימן עודה ואחמד טיבי הם לא קוריוז. הם באמת ובתמים נמצאים כאן בבניין הזה ותומכים באויבי ישראל. זה אירוע אמת, ואת זה עוד צריך לתקן.
אזרחי ישראל, בסיומה של שנה קשה ומורכבת אני מבקש מכם להאמין לי: בבית הזה הציניות, העוקצנות, ההתפרצויות, הן בדרך כלל מול המצלמות. האמת היא שזה קצת הזוי, אבל אלו חוקי הפורמט פה. לפעמים אני חולם שכל האנשים – ואנשים באמת מדהימים פה – ישלבו ידיים, והשמיים הם הגבול למה שאפשר להשיג עם כל הכוחות האלה. יש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים. שלרגע אחד האולם שבפרסה כאן מאחור יעבור גם לכאן, לדוכן הנואמים, שעם השנים הפך לדוכן הלייקים; שהנאומים כאן יהיו בעלי משמעות לדיון כן ואמיתי, שנבוא להקשיב להם כדי ללמוד דעות נוספות.
אני זוכר שבוקר אחד, באיזו הצבעה שאני כבר לא זוכר על מה היא הייתה, היו כאן מנכ"לים ורמטכ"לים לשעבר שרצו החוצה רק כדי לגנוב עוד שתי דקות להצבעה שהתוצאה שלה ידועה מראש. אבל אלו חוקי הפורמט. כן, זה מגוחך כמו שזה נראה. והאמת היא שבמקום אמירות על חרם, אויבי האומה, אפשר לשחרר קצת בדוכן הזה. בטיקטוק גם ככה כולנו זקנים מדי בשביל לקבל לייקים על נאומים בדוכן בכנסת.
במלאת שנה לחברותי כאן אני מבקש להסתכל על הצד הטוב, על האנשים הרבים בבית הזה שעובדים קשה – חברי הכנסת, העוזרים, צוות המשכן – ומבקש להגיד לכולכם תודה על זה. יש לנו אתגרים גדולים, ולצערי, גילינו בדרך הקשה את הסוד הנדרש כדי לצלוח את כל האתגרים. רק ביחד ננצח. תודה רבה.
431 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.