קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. רצה הגורל, והנאום שלי מתלבש די יפה על המופע שהיה לנו כאן לפני רגע. אתם יודעים, ביום רביעי הקרוב, 7 בפברואר, נציין ארבעה חודשים לטבח 7 באוקטובר, ונציין גם את יום הקולנוע הישראלי. הממשלה שלנו מתנהלת כאילו היא חיה בסרט, סרט של 6 באוקטובר, אבל בעצם מדובר בסרט אימה, ולצערנו, הוא החיים שלנו. מכירים את הסרט "הצעקה"? אצלנו זה הסרט "הממשלה". נוסף לזה שלא קיבלנו פופקורן ממירי רגב בכניסה לסרט, שזה עוד יותר מעצבן, הייתה לנו כאן גם דוגמית לסדרה בהמשכים של ישיבות סיעת הליכוד, שמספקות למדינת ישראל בידור זול.
זה שאתם לובשים חליפות לא הופך אתכם לפחות מטורללים. הגיע הזמן להתאפס על החיים שלכם, ממשלה יקרה. אי-אפשר להמשיך עם הקמפיין הפוליטי המתוזמר שלכם בזמן שחיילים שלנו נהרגים בחזית. בזמן שמספר החללים עולה כל יום ומשפחות בישראל מאבדות את האהובים שלהם, אתם עסוקים בקמפיין עם בן גביר, שמתחפש משל היה היפסטר תל אביבי. זה נראה לכם הזמן להתחפש? הגיע הזמן להעיף את התחפושת של השרים וחברי הקבינט ששמתם על עצמכם, כי מנהיגים אתם לא.
אזרחי המדינה שלכם סובלים, כואבים, מתחננים לסיוע, מבקשים בכל דרך שהמדינה הזאת תיכנס מתחת לאלונקה. רגע, אני אתן הסבר קצר, כי יש פה הרבה אנשים שלא היו בצבא ולא יודעים מה זה להיכנס מתחת לאלונקה: אתם יודעים, כשסוחבים פצועים על האלונקה – כזה. אז כולם רוצים שתיכנסו מתחת לאלונקה. ככה מצופה לפחות מממשלה – כמו המחדל הזה שאתם הייתם אחראים לו ושעדיין לא לקחתם אחריות עליו: הטבח בקיבוצים, חטיפת האנשים ממסיבת הטבע, מהבתים, מהקיבוצים – אתם, אתם, שנכנסתם בשמאלנים, אתם שנכנסתם בהם והפקרתם אותם. חבר הכנסת פוגל מגדיל ומאשים את השמאלנים בכך שהם תומכים בסנוואר, בזמן שהממשלה שלכם מקדמת מדיניות שחיזקה את סנוואר ואת החמאס במשך עשורים, וממשיכה לחזק אותו גם היום תוך כדי לחימה.
לסיכום, בואו לא נדבר על ערוץ התועבה, שמעז לתקוף את משפחות החטופים ולהאשים את החטופים שלנו שנמקים במנהרות בכישלון המדיניות שלכם. ואני שואלת: עד מתי ממשלת דצמבר 2022? תודה.
313 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.