קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, גם אני אאחל לך. ברכות.
תודה. האמת היא שהכנתי פה נאום על התקציב שהייתי רוצה לראות, אבל שמעתי את הדברים של חבר הכנסת אבי מעוז לפני כן והחלטתי להגיב עליהם.
אלה ימים שאני מרגישה שמפרקים בהם את הבסיס של הבסיס שלנו כאומה, כישראל, שהבסיס שלה הוא ערבות הדדית, הוא שמירה על ערכים של סולידריות בסיסית. אין שום דבר שעומד לפני החזרת החטופים והחטופות שהופקרו – הופקרו – ובגלל זה הם נחטפו מתוך שטחי ישראל, מהבתים שלהם, מהמיטות שלהם. שום נרטיב ושום הצהרה דמיונית או כל מיני תחזיות לא עומדים לפני האחריות הזו על החיים שלהם. זה לא רק העניין המוסרי הבסיסי; זה יגדיר אותנו כאומה. יגדיר אותנו כאומה – הרי אין לך מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים, אבל אין לנו גם אומה בלי שהם יהיו כאן.
כל יום שהם שם עולה בעוד מוות, עולה בעוד רצח. למישהו נדמה שיש משהו שמצדיק את זה שהם עכשיו נמצאים אצל ארגון טרור רצחני ואנחנו לא עושים הכול כדי להחזיר אותם לכאן? למישהו נדמה שיש משהו שמצדיק את זה שמפקירים אותם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בכל יום מחדש? אני לא מבינה את מי אנחנו מנצחים פה – את האזרחים שלנו? את החטופים שלנו אנחנו מנצחים? מישהו בממשלה הזאת החליט שאפשר לוותר עליהם. אני אומרת את זה בכאב ובכעס, כי כל יום שאין עסקה ושהם לא כאן, אתם, אתם ממש ויתרתם עליהם.
אבל אני גם רוצה להגיד לכם משהו. אנחנו באמת נהיה גב לכל עסקה שתהיה. הסיפור של להחזיר אותם לפה צריך לעמוד מעל כל מחלוקת. הוא צריך להיות הדבר הראשי שאנחנו עושים כחברה, כאומה. איזו מדינה היא ישראל בלעדיהם? הם הופקרו במחדל הכי גדול שהיה פה, במשמרת שלכם. אין שום צידוק של הישרדות פוליטית, של נרטיב שקרי ושל חזיון תעתועים של כל מיני סהרוריים פה, שמצדיק את ההפקרה שלהם גם עכשיו. אני אומרת: תחזירו אותם. זה צריך לעמוד לפני הכול, מעל הכול.
הקמפיינים המשתלחים בהם הם הדבר הכי בזוי שישנו. כשנסתכל על זה עוד כמה שנים לא נבין איך היינו בעת עצובה וכאובה כזאת. הם צריכים להיות כאן, ובכל יום שהם לא כאן זאת עוד הפקרה, והיא עולה להם בחיים. תחזירו אותם.
342 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.