קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, באוניברסיטאות יש עשרות אלפי סטודנטים יהודים וערבים, וזה דבר מבורך, חשוב שאין כמותו. אחוז הסטודנטים הערבים מגיע בחלק מהמוסדות ליותר מאחוזם בכלל החברה.
מאז 7 באוקטובר יש את המצב שכולנו מכירים, אבל אני בטוח שיש לרוב המוחץ עמדה ערכית להוציא את כל האזרחים ממעגל האימה והמלחמה, בוודאי הטבח. אלה דברים די ברורים. זה צריך להיות האלמנטרי ביותר, ולא צריך לדבר עליו אפילו. יחד עם זאת, חלק גדול מהסטודנטים הערבים מרגישים חוסר סימטרייה בהתנהלות, כלומר, כשיש אמירה שהיא בעצם פשע מלחמה נגד ילדים, נגד טף בעזה, זה לא מעורר אף אחד, גם באוניברסיטאות. במקביל, יש כל מיני ועדות אתיקה, ועדות משמעת באוניברסיטאות לגבי סטודנטים ערבים. אני בוודאי לא מקבל את ההגמוניה המרושעת שמבדילה בין דם לדם, בין ילד לילד, בין אימא לאימא. כולם שווים, ממש ממש שווים, וכך צריך להתנהג.
אני מדבר על כל האוניברסיטאות, לרבות אוניברסיטת חיפה, שהיא קרובה אליי מאוד – גם פיזית – בעירי חיפה, העיר המשותפת של יהודים וערבים ביחד. אני קורא להנהלת האוניברסיטה להתנהג באחריות בתקופה הזו – הרבה סבלנות, הרבה פתיחות, הרבה ויכוחים פוליטיים, הרבה קירוב. הרבה קירוב, הרבה ניסיון לשכנע בכיוון מתון ומקרב – אלה הדברים שאנחנו בוודאי רוצים. אסור בתכלית האיסור לפגוע בחלק מהסטודנטים הערבים בוועדת המשמעת, אלא נהפוך הוא – איך לשמר את כולם, ממש ממש את כולם, כסטודנטים באוניברסיטאות. צריך להבין ששם יושבים על ספסל אחד ערבים ויהודים, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, ורוצים שזה יושלך על כל תחומי החיים במדינה.
אני מבקש מהנהגת האוניברסיטאות – כן, לרבות אוניברסיטת חיפה – להתנהג באחריות ובסבלנות כלפי כל הסטודנטים, ערבים כיהודים. תודה רבה.
257 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.