ממשלה שמובילה מדיניות המחזקת את הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מה?

שמה?

אני רואה, כבוד השר, השר אמסלם – –

– – אני רואה אותם מתלהבים.

מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מצליחים.

כבוד היושב-ראש – – –

כבוד היושב-ראש – – –

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – –

– – כשאני רואה אתכם מתלהבים, אני מבין – –

– – שאנחנו מצליחים.

כשאני רואה אתכם מתלהבים, סימן שאנחנו עושים דברים טובים.

סליחה?

אני מבין שזו – – –

חברת הכנסת ניר, אני מבין שזו הדמוקרטיה שלך כשאת קובעת לנו על מה לדבר. אני כבר הבנתי שהיום יש לנו אופוזיציה מיוחדת, שהיא קובעת לנו מה נחשוב, מה נדבר, מה נחוקק.

נבחר ציבור, לא פחות חשוב משופט.

אני מבין שהאופוזיציה – בוא נגיד שיש היום אופוזיציה חלשה. אז פעם זו המחאה, פעם זה השופט, זה או אחר – אתם תמיד מחפשים להיתלות במישהו.

כי מה לעשות, אתם אופוזיציה חלשה מאוד.

ואני יכול להבין.

תנו לי לדבר.

אני לא יכול לדבר, אדוני.

תודה רבה. אז בואו נאפס אותו.

ביום שישי, כבוד השר אמסלם, ביום שישי – –

– – כאשר בדיוק כמוך, אתה יודע, אתה חוזר מבית הכנסת – –

– – ואתה יודע, יש כזה מנהג, זה דבר לגיטימי, גם מי שלא חובש כיפה הולך לבית כנסת. אני חושב שאנחנו משתייכים לאותו השבט, המסורתיים; אנחנו רבים כאלה בישראל, מסורתיים – אגב, רבים מהם גם תומכים ברפורמה. אני לא יודע אם אתה יודע את זה, אבל רבים תומכים ברפורמה – ואז אני חוזר.

סליחה? כן, כן, יש קורלציה. ברור שיש קורלציה. יש קורלציה בין הכול. ואז ביום שישי – – –

כן. ביום שישי – – –

בדיוק. ואז אני חוזר מבית הכנסת, ואני רואה התרגשות, התרגשות בקרב השכנים, התרגשות. חשבתי שקרה איזה משהו – אני לא יודע, קרה איזה משהו, ישראל בסכנה, המדינה, אתה יודע, יש אויבים, חזרנו ל-48'. מה קרה? איזה מגיש טלוויזיה ביום שישי הרים איזה שלט: ביידן, תציל אותנו – Biden, save us. נשיא ארצות הברית, תציל אותנו. בסדר. ולאחר מכן, כעבור יום או יומיים, אני לא יודע, ראש הממשלה לשעבר – בעולם זה "ראש ממשלה לשעבר", עבורנו זה "עבריין מורשע" – אהוד אולמרט – לא יודע אם אתה שמעת, אסיר משוחרר – בא ודורש מהאמריקנים הערכה מחודשת במדיניות שלהם כלפי ישראל – אה, חזרה ל-1974, 1975, אז, לתקופה של ג'רלד פורד ויצחק רבין. ואז אתה אומר לעצמך – – –

רבין. פורד – – –

אבל כבר ב-1974, 1978, כבוד היושב-ראש, אפשר לבדוק.

מול מצרים, הסכמי הביניים, מצרים.

כן. ולמה אני אומר את כל זה? כי כל הסיפור הזה של הרפורמה, הרצון הזה פה להציג איזה מצג שווא: זהו זה, דיקטטורה, החזרנו את יוליוס קיסר, אבי הדיקטטורה, הוצאנו אותו מהקבר, גיירנו אותו והכנסנו אותו למעון ראש הממשלה, דיקטטורה – הקשקוש הגדול.

שנייה, שנייה, מי אומר "בועז"? תן לי רק לסיים.

עכשיו אני אספר לכם, בואו, הגיע הזמן – אתם המתלהבים הגדולים פה, בואו נספר לכם משהו על יחסי ישראל-ארצות הברית, כולל הממשל הנוכחי. בוא נדבר אבל על עובדות, לא פרשנויות ולא המצאות – עובדות. תקשיבו לעובדות.

קודם כול, במקביל, גם נאחל הצלחה לנשיא, כי אצלנו בימין מכבדים אינסטיטוציות וגם את הנשיא. נאחל לו הצלחה במפגש עם נשיא ארצות הברית, גדול ידידינו.

אדוני, אני כבר מסיים. שבוע-שבועיים אחרי ששר המשפטים הציג את התוכנית שלו, את הרפורמה שלו – שאתם מיהרתם לכנות דיקטטורה – באו שליחים מממשלת ישראל לוושינגטון, לארצות הברית, והציגו בפני הממשל האמריקני את הרפורמה. הציגו את הרפורמה. האמריקנים כעבור חמש דקות הפסיקו את האורחים מישראל, נציגי הממשלה – אחד מהם לפי דעתי גם היה חבר ממשלה, הוא עדיין חבר ממשלה – ואמרו להם את המשפט הבא: It's inconsiderable – זה לא מתקבל על הדעת שאנחנו נתערב בעניינים הפנימיים שלכם.

רק מה בינתיים? למה התחלתי עם מגיש הטלוויזיה וראש ממשלה או עבריין מורשע לשעבר שפונים לאמריקנים? כאשר קהל מפה ומשם, מארצות הברית, יהודים מבית ומארצות הברית, פונים לאמריקנים ואומרים להם: תלחצו, תלחצו – זו התוצאה.

ותרשה לי – בגלל שקטעו אותי, ואני יודע שנגמר הזמן – רק להגיד מילה אחת, כי זה נושא שהוא חשוב, כבוד היושב-ראש.

בנושא של סרבנות הייתי מצפה לקונסנזוס מכל יושבי הבית פה, לבוא ולהגיד לכל אותם אלה שמאיימים בסרבנות שזה דבר פסול. ורק נזכיר כיצד בית המשפט העליון, בג"ץ, מתייחס לאותם סרבנים וטוען שלא מתקבל על הדעת הדבר הזה – –

– – רק להגיד עד כמה הגיעה הצביעות. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.