ממשלה שמובילה מדיניות המחזקת את הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני חודשיים עמדתי בדיוק על הדוכן הזה ודיברתי בדיון שהזמנו ב-40 החתימות על נושא הפשיעה באוכלוסייה הערבית. זה היה בדיוק ב-29 במאי, חודשיים. באותו יום עמד מספר הנרצחים באוכלוסייה הערבית על 83 נרצחים. היום, אחרי חודשיים – 124 נרצחים, ביניהם שבעה תושבים של ירושלים המזרחית. באותו יום ראש הממשלה מר ביבי נתניהו אמר שאני צודקת במה שאמרתי, והזמין את חברי הכנסת לפגישה אצלו. ואכן אנחנו נפגשנו איתו, למרות שבאותו יום אנחנו הגשנו כתב אישום על כל המדיניות של הממשלה בטיפול בנושא הפשיעה. ומה קרה מאז? מה קרה מאז שנפגשנו עם מר בנימין נתניהו? ואני יודעת שהייתה בתוך האוכלוסייה ואצלנו התלבטות אם לעשות את הפגישה, ואמרנו אז: אנחנו הולכים לפגישה כי אנחנו לא נוותר על חיי האזרחים שלנו, ואנחנו נלך לכל מקום שאפשר להציל בו נפשות ולהציל את החברה שלנו מהפשיעה המשתוללת.

לצערי הרב, מאז אותה פגישה – ראש הממשלה אמר שהוא מקים ועדה לפי דרישתנו, שתטפל בנושא הפשיעה, והוא יעמוד בראשה והוא יוביל אותה. באותו יום שהייתה צריכה להתקיים הפגישה הראשונה בנושא הוחלט לדחות את הישיבה, כי היו ההפגנות הצודקות מאוד של החברים מהאוכלוסייה הערבית הדרוזית. אבל שתבינו, ההפגנות לא מנעו קיום ישיבות אחרות של ועדות שרים; באותו יום הקבינט של המאבק בבעיית הדיור אכן התכנס. כלומר, מה אנחנו צריכים להבין? אם לא נהיה ילדים טובים, הממשלה תעניש אותנו כנראה בעיכוב תהליכים למאבק בפשיעה.

אז אני אומרת לראש הממשלה: מאז שאמרת שאנחנו צודקים המצב רק הולך ומידרדר. זה לא רק לספור את הגופות; אנחנו לא מסכימים להפוך את המאבק שלנו בארגוני הפשיעה למניין גופות, כי מה שאנחנו מאבדים הוא הרבה יותר. אנחנו מאבדים את הביטחון האישי. אני רוצה להגיד לכם, ג'מאל חיג'אזי מטמרה – הגיעו אליו וביקשו ממנו לשלם פרוטקשן. הוא בעל עסק, והוא לא מוכן לשלם פרוטקשן. הוא לא רוצה להיכנס למעגל הזה. הוא הצהיר והוא התלונן ואמר: אני לא אשלם פרוטקשן. אז אני אומרת לכם עכשיו, ג'מאל נמצא בסכנה מעצם העובדה שהוא סירב. מה עושה משטרת ישראל בעניין? האם היא מגינה עליו?

א. שהיא עוזרת של ראש רשות מקומית, ניצלה בנס כאשר ריססו את האוטו שלה. היא שוקלת עכשיו לא להמשיך לעבוד בגלל האיומים. התינוק שלה, הבן שלה, בן שלוש שנים, לא יכול לשחק בחצר כי הם מפוחדים, וזה טבעי.

אני חושבת שהגיע הזמן לזכור טוב מאוד: לפני יממה נרצחו חמישה אנשים, וביניהם עלאא מרעי, העוזר של ראש המועצה של פוריידיס, בן 33. אנשי פוריידיס יצאו באופן ספונטני – לא אנחנו כמנהיגות ביקשנו מהם לצאת, אלא הם יצאו בגלל הכאב והכעס וחסמו את הכבישים. שיירת ראש הממשלה עברה באותו זמן. עברה – וכולכם ראיתם את זה בטלוויזיה: מר בנימין נתניהו, שמיהר לנפוש בטבריה, בשבילו זה היה עיכוב. הוא לא היה מוכן אפילו לעצור. אני בטוחה שהשומרים שלו אמרו לו על מה האנשים מוחים. הוא לא טרח לדבר עם הציבור, והוא המשיך לנפוש בטבריה. בסוף הלילה יצא, אמר לכולם שהוא בסדר, וביקש מאיתנו לחבוש כובע ולשתות מים. ראש הממשלה כנראה לא מבין שהסכנות שאורבות לאזרחים הערבים הרבה יותר גדולות מכובע. למה שלא תחלק לנו אפודי מגן כדי שנוכל להמשיך לחיות, ראש הממשלה? השמש היא לא האויב שלנו. אולי תגיד לנו: תשתו קצת מים ותירגעו גם כן?

אני חייבת להגיד לכם, בסוף השבוע התפרסם בידיעות אחרונות – תשמע את זה, כבוד השר – פרסמו כתבה גדולה, שראשי ארגוני הפשע אומרים בצורה הכי ברורה – אנחנו כבר זיהינו את זה מהשטח, אבל הפעם הם אומרים את זה – אומרים: יש לנו רשימות חיסולים, ומי שלא מצליחים להגיע אליו, אנחנו מכאיבים לו באנשים הכי יקרים לו ומחסלים אותם. אם אנחנו ידענו, ואם העיתונות יכולה לדעת, איפה משטרת ישראל? אני לא מוכנה להאמין שעיתונאי יכול לחקור נושא ולהגיע לאמת ולדבר יותר מאשר אנשי משטרה.

בדיון של 40 החתימות הגשנו כתב אישום חמור. היום אנחנו מכריזים שהממשלה מובילה מדיניות המחזקת את ארגוני הפשיעה ומעצימה אותם. זו לא הזנחה וזו לא הפקרה, כי מי שמזניח, ברגע שמצביעים לו על ההזנחה, ברגע שהוא מבין שזה קשור לחיי אדם, אם הכוונות שלו אמיתיות – מתקן; אם הכוונות שלו אמיתיות – פועל. אבל ברגע שהמצב אפילו יותר גרוע, זה אומר שזאת מדיניות. כנראה הממשלה הזו רוצה אותנו – אנחנו באוכלוסייה הערבית, יחידים, מבוהלים, מפוחדים, לא מצליחים להרים ראש, רוצים רק להתחבא ולהגן על החיים שלנו. רוצה לנטרל אותנו מכל מאבק אפשרי. למדו את הלקח, שיש לנו כוח פוליטי, וכנראה רוצים לכרסם בו ולהשאיר אותנו מבוהלים.

אז אני אומרת לכם, מי שראה את ההתקוממות – וכן, אני קוראת לזה, מה שאנחנו צריכים היום זה להתקומם כאוכלוסייה ערבית נגד המדיניות הזאת – מי שראה את אנשי פוריידיס ולפני זה עין מאהל וכפר מנדא, צריך להבין דבר אחד: כשנותנים הרגשה לבן אדם שאין לו מה לאבד, הוא יצא להגן על החיים שלו. ואנחנו עכשיו בשלב שאנחנו לא מאמינים שהממשלה רוצה לעשות משהו, ואנחנו נילחם על החיים שלנו.