קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אשיב לך, חברת הכנסת בן ארי, ואולי אמשיך את דברייך. את יודעת למה לא דיברנו על זה? כי אנחנו עשינו, וכאן יש ממשלה שרק מדברת. הרי היא חיה מהפילוג, מהשיסוי, מהנושא העדתי, לא כי באמת זה מה שמשנה לה, לא כי זה חשוב לה, כי הרי אם זה היה חשוב לה, הם לא היו עוצרים את האוניברסיטה בגליל, הם היו משקיעים בקריית שמונה ובצפון או בדרום. אבל הם לא עושים את זה. הם כל כך עסוקים בתוך הבוץ של עצמם, שמה נשאר להם? רק לקשקש את עצמם לדעת.
אבל מה הכי יפה, חברת הכנסת בן ארי? יפה ועצוב – שאני קוראת ברצינות, ואני מקשיבה לאנשים – דווקא לציבור הרחב, שלצורך העניין תומך ברפורמה, תומך בממשלה, והם באמת מאמינים שהממשלה הזו עכשיו ברפורמה המשפטית משחררת אותם מהאליטות, הממשלה הזו שבראשה עומד – מזרחי?
עומד אשכנזי, פריבילג, אליטיסט – רוטמן, לוין, שני פריבילגים אליטיסטים אשכנזים, הם משחררים את המדינה מההגמוניה. ואני אומרת: רגע, כאילו באמת, מי היה פה 40 שנה? מי היה פה כל השנים האחרונות, שלושה עשורים פלוס ברצף, ושלט במדינה הזו? מי? מי זו ההגמוניה? מי מינה את היועצים המשפטיים שבכל פעם מצאו אותם כשק חבטות חדש? אם זה מנדלבליט ואם זה עכשיו גלי בהרב מיארה ואם זה מזוז ואם זה כל היועצים המשפטיים שלפני כן. אבל לא, הסיפור של להיות אשכנזי ולבוא לספר לכל המזרחיים "אנחנו נבוא ונציל אתכם" – אני חושבת שאין יותר בזוי מזה, אין יותר פטרוני מזה, ואין דבר שמוכיח יותר שכל מה שאתם רוצים זה להשתמש באנשים האלה שהולכים אחריכם כמעט בעיוורון מוחלט ולספר להם שאתם מצילים אותם.
אבל אני עליתי לכאן גם להתייחס לסוגיות של האי-אמון, ואנחנו רואים שיש פה התייחסות להרס המרקם של היחסים עם ארצות הברית והחרבת קשרי החוץ, ואנחנו יודעים שיש פגיעה בביטחון האישי. ואני אומרת, תקשיבו, נדמה לי לפעמים שהממשלה הזו באה בגישה של "הבה ונחריבה". אפשר אפילו לשיר את השיר: הבה, הבה נחריבה. ככה, זה מה שהממשלה הזו עושה, מחריבה את הרשות לקידום מעמד האישה. פשוט סיכול ממוקד לנשים במדינת ישראל, כי באמת, אפשר לדבר על זה שרוצים להציל את הנשים, ומצד שני פשוט לפרק את כל מה שמסייע להם.
מערכת החינוך שהם מחריבים, הביטחון האישי שהם לא מטפלים בו, מדינה שלמה שהם פשוט מפרקים לגורמים, משרדים שהם מפרקים. הרשות השנייה עכשיו – מי שלא שמע, השר קרעי, בתוכנית חדשה, מפרק את הרשות השנייה – ואני יכולה עוד להמשיך פה שורה ארוכה של דברים. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שהזמן נגמר, אבל אתה יודע על מה זה מעיד? שהממשלה הזו כל כך עסוקה בפירוק, שאפילו שלוש דקות – וגם אם היית נותן לי חמש דקות – זה לא היה מספיק כדי לומר מה גודל ההרס. תודה רבה.
435 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.