ממשלה שמובילה מדיניות המחזקת את הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, אני רוצה לומר לך משהו באמת כתחושה של אזרח ישראלי.

של אזרח. אני באופן אישי, לא יודע למה, אני מאוד אוהב את הנשיא ביידן. הוא משדר לי איש רגיש, איש טוב, אוהב ישראל. באמת תמיד – תמיד – הייתה לי פינה חמה בלב, באינסטינקטים, ברגש שלי. הוא באמת אוהב ישראל הרבה מאוד שנים, לא מהיום. כבר עשרות שנים הוא בקונגרס האמריקאי, בבית הנבחרים. היה בוודאי סגן נשיא. באמת – גם כבן אדם, כאישיות, בלי קשר לתפקיד – אני לא יודע למה, אבל אני מתחבר אליו. אני מתחבר ברגש, באינסטינקט, אני סוג של אוהב אותו.

אני לא מצליח להבין מה קורה באירוע הזה. ואני אגיד לך מה המחשבות שלי – אין לי ספק, דרך אגב, שארצות הברית היא ידידת אמת של מדינת ישראל. אין ספק בזה. יש לנו ערכים משותפים, בגלל שאנחנו מדינה דמוקרטית – וגם הם מדינה דמוקרטית. דרך אגב, להערכתי, מדינת ישראל יותר דמוקרטית מארצות הברית. שאלתי את עצמי – אנחנו רוצים לתקן את הדמוקרטיה הישראלית – הרי בארצות הברית בית המשפט העליון נבחר על ידי הנשיא. הנשיא ממנה אותם. עזוב עכשיו את הקשקושים – יש סנאט, יש זה – בסוף הנשיא קובע. זה מה שקורה.

שנייה, עזוב, הרי אנחנו לא מבלפים את עצמנו, אנחנו יודעים שאם הנשיא מביא מועמד לבית המשפט העליון – הוא עובר. למה? ככה. מה זה משנה? הוא עובר את הקונגרס, לא עובר – בסוף הוא עובר. למה? ככה הנשיא קובע.

אפילו על ההפלות, דרך אגב – דבר שאני, ככה, הרמתי עליו גבה – ארצות הברית של אמריקה החליטה לאסור הפלות, למרות שגם מבחינה יהודית זה מסתדר עם היהדות, אבל לא קשור – אני מדבר על דמוקרטיה. לבית המשפט העליון בארצות הברית ודאי ובוודאי אין את הסמכויות של בית המשפט העליון בישראל. אין בית משפט עליון בעולם שיש לו את הסמכויות שיש לבית המשפט העליון כאן.

עכשיו אני אומר דבר מאוד פשוט: הרי יצאנו לבחירות – איך אמר ברק פעם? אין לו לשופט אלא את אמון הציבור ואת העט שהוא כותב בו. אין לו גייסות. אבל מה לעשות, הציבור לא מאמין להם. איך אני יודע? בגלל שבחרו בנו, 64 מנדטים, כדי שנעשה בדיוק את הרפורמה הזאת. אנחנו לא באמת באנו ואמרנו "אנחנו נהיה בימין" וחתכו לשמאל; אנחנו שמנו את זה במערכת הבחירות. אני אישית, דודי אמסלם, באתי לכל האולפנים – – –

דקה, שנייה. אני, דודי אמסלם, באתי לכל האולפנים. בכל האולפנים – ערוץ 12, ערוץ 13 – אני אמרתי, ואני אומר את זה גם עכשיו: אנחנו מפלגה אידיאולוגית עם תפיסות עולם. בניגוד אליכם, אנחנו לא רצים לבחירות כדי לסדר למישהו שיירה.

שנייה, דקה, תקשיב עד הסוף. אני, דודי אמסלם, הלכתי לכל אולפן – –

– – שלושה חודשים, ואמרתי: רבותיי, בלי רפורמה משפטית אין ממשלה. דרך אגב, כל מרכיבי הקואליציה אמרו את זה.

תן רק שנייה. עכשיו, אנחנו בניגוד אליכם – הרי אם אתה פותח את הפה, אתה בחוץ, בדיוק כמו גנץ, כמו כל אלה; אנחנו, יש לנו מנעד רחב של דעות. לזה רוב המחנה הלאומי מצפה מאיתנו, ועל זה הלכנו לבחירות. שמנו את זה על השולחן. גם ראש הממשלה אמר: אנחנו נעשה רפורמות עמוקות במערכת המשפט. דרך אגב, אם הוא לא היה אומר את זה, לא היינו נבחרים, אני אומר לך. אני לא הייתי בוחר בו.

עכשיו, בנושא הכלכלי, איך אני אומר – בנושא הביטחוני, ברור שאם אתם מתחברים למנסור עבאס יש בעיה. למה? האינטרסים הם אחרים. הם לא רק של מדינת ישראל היהודית, גם לו יש ציבור שמשפיע עליו, ובצדק. אני לא נכנס לשיקולים שלו.

אני רק מסביר. לכן, כשמנסור עבאס יושב בממשלה, אני יודע שאני חרד לביטחון מדינת ישראל. למה? בגלל שהוא ערבי שדואג לאוכלוסייה הערבית, לנרטיב הערבי. דרך אגב, אני לא כועס עליו.

רק שנייה. אני מדבר על הנושא הלאומי.

בנושא הזה, אתה יודע, גם מנסור יודע. אני אמרתי את זה כאן.

כל אזרח ישראלי – אין ספק. אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת קריב, גם מנסור עבאס יודע. בתפיסת העולם שלי אני – כל אזרח ישראלי שווה בחובות ובזכויות במדינת ישראל, לא משנה אם הוא ערבי, יהודי, צ'רקסי, דרוזי – לא משנה. אדם הוא אדם, אזרח הוא אזרח. מגיע לו הכול – חינוך, תשתיות. כולם אותו דבר. הוא יודע את העמדה שלי.

בנושא הלאומי – אירוע אחר. גם מנסור וגם אני מכירים את המציאות – הוא ראש התנועה האסלאמית. הוא לא יכול לוותר על מדינת ישראל מבחינה דתית, בגלל שזו אדמת וקף מבחינתו. זה כמו שמחר אני אגיד לרב פרוש: שמע, סע בשבת. הוא אומר: אני לא יכול, זו הדת שלי. לכן אין לי מחלוקת איתו. אני גם לא שונא אותו בכלל; להפך, אני די מחבב אותו ברמה האישית.

לכן אני אומר, אני יותר קרוב אליו במנטליות מאשר אליך. תבין, אם אנחנו מפרקים את הבעיה הלאומית, אני מתחבר אליו ברגשי יותר מאשר אליך. יש לי איתו הרבה יותר דו-שיח.

יש לו הכנסת אורחים, יש לו כבוד. מה לעשות, ההורים שלי באו ממדינת ערב. יש לנו יותר משותף – מהמוזיקה, התרבות, הכבוד אחד לשני, המאכלים, במה שאתה רוצה; פחות מאשר יש לי איתך. אלא מאי? אתה יהודי, אז זה מקבל נפח אחר. יש לנו תרבות אחרת, יש לנו נושא לאומי אחר. לכן, כשהוא היה איתכם בממשלה – דרך אגב, לא אכפת לי להיות קואליציה–אופוזיציה, זה לא הסיפור שלי. אני הבנתי שמדינת ישראל בבעיה – השיקולים שלכם לא יכולים להיות נטו מדינת ישראל, העם היהודי – לכן התנגדתי, ולכן פעלנו להפיל את הממשלה הזאת.

עכשיו, אני שואל את עצמי: איך האמריקאים נכנסו לעניין? איך הנשיא האמריקאי נכנס לסיפור?

שנייה, תן לי רק שנייה. אתה לא מכבד אותי. אני אזרח ישראלי, אתה לא מכבד. הרי הנשיא האמריקאי בוודאות מכבד את עם ישראל, מכבד גם את הציבור הישראלי. אם הציבור הישראלי החליט שבית המשפט העליון שלו לא נכנס, והוא מגביל אותו בעילת הסבירות – אני רוצה לשאול אותך שאלה – אתה יודע, מעניין אותי, וגם אותך, מנסור עבאס – שאלתי את עצמי, אדוני היושב-ראש, מה זאת עילת סבירות? הרי יש חוק; כל דבר שכתוב בחוק אמורים לבצע, אין שאלה על כך. כל דבר שלא כתוב בחוק, אני מניח שלאזרח רגיל או לכל מוסד – מותר.

רק שנייה. תן רק שנייה, עד הסוף.

"ניגוד עניינים" זה מילים מכובסות לשוחד, אבל בוא נמשיך.

דקה, אני אספר לך. עכשיו, מה קורה, אדוני היושב-ראש? יש עילת הסבירות, יעני, השופט קם בבוקר, מחליט: לא סביר בעיניו.

אז אני שואל אותך, חבר הכנסת קריב: למה אנחנו צריכים חוקים? בואו נשים את השופטים – הרי יש להם סבירות בכל נושא ונושא. למה הם צריכים בכלל קונטקסט של חוקים?

דקה, אם הנושא הוא סבירות, השופט יבוא, יגיד: רק שנייה, כתוב בחוק שמותר לנסוע 110 קילומטרים – אני חושב שאי-אפשר; 70. למה? ככה אני חושב.

אני חושב שאנשים – תן לי רק שנייה.

אבל תן לי, חבר הכנסת קריב.

חבר הכנסת קריב, בוא תקשיב לעומק של העניין, תבין את האבסורד שאנחנו מצויים בו.

תקשיב, הרי בסוף השופט מחליט, נניח מחר, שלדוד אמסלם אין השכלה, והוא לא יכול להיות שר – הוא לא יהיה שר. למה השופט חושב ככה?

דקה. אבל מה זה משנה? אתה לא הבנת, יש רעיון.

תן לי, סימון, תן לי רק שנייה.

אני בא לרעיון. הרי בסוף יש חוקים. שנינו מסכימים – מה שכתוב בחוק זה מה שכתוב בחוק. לא משנה אם החוק – – –

תן לי, אבל אני רוצה לדבר – חבר הכנסת קריב, תלמד גם להקשיב.

אתה תבין כמה אתם שטופי שנאה.

כן. בלי להבין את האירוע.

אני אסביר לך. אנחנו, בניגוד אליכם – – –

אני אספר לך.

אנחנו, בניגוד אליכם – אני, דוד אמסלם, מתעסק בנושא הזה שש שנים.

הגשתי למעלה מ-25 הצעות חוק.

שנייה. אני אומר לך, אני. אתם עובדים למולך.

כן.

יש לכם כאן – הרי אתה יודע את האמת. יש לכם כאן בן אדם שמסית את כל מדינת ישראל, שלטעמי צריך לשבת בבית הסוהר. קוראים לו אהרן ברק.

תקשיב. אהרן ברק; גם אהוד ברק. דרך אגב, אהוד ברק בן אדם רק קצת יותר שטחי. לטעמי ולפי הבנתי, גם יותר מושחת.

שנייה, אהרן ברק – אתה יודע, כשבני ישראל אמרו שירה – –

– – רש"י אמר: מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?

הקדוש ברוך הוא קצת כעס. הרי אהרן ברק השתלט על מערכת המשפט בשנות השמונים, מעשי ידיו טובעים בים היום – –

– – לכן הוא נלחם את מלחמתו של אהרן ברק. הוא חשב שהוא משאיר איזו מורשת לעם ישראל, הוא רק לא הבין שהוא הורס את עם ישראל. דרך אגב, לא אני אומר את זה – השופט לנדוי, שהיה נשיא לפניו, יותר מוכשר ממנו, בן אדם הרבה יותר רציני ממנו – –

רק שנייה. – – מהבריון המשפטי הזה. איך אמר? הכול שפיט. פעם שאלו אותו: תגיד – – –

תן לי לדבר.

פעם שאלו את אהרן ברק: תגיד, מה זה "הכול שפיט"? אם פלוגה תוקפת מימין או משמאל – שפיט? אמר להם: כן. תבינו את האבסורד, תבינו את המגלומניה של הבן אדם. עכשיו, למיטב הבנתי ולפי תפיסתי, יש חוק; אתה רוצה לשנות את החוק? אהלן וסהלן, תשנה. דרך אגב, חוק זה חוק; יש חוקים פחות טובים, לטעמי, יותר טובים, אבל הכנסת נבחרה על ידי הציבור לחוקק; פעם בארבע שנים הציבור שופט אותה אם היא מחוקקת בסדר או לא בסדר.

דרך אגב, אהרן ברק, כן, עד היום, בגיל 85, בן אדם – עד היום יושב בבית, עוד מנהל לנו את ההפגנות בחוץ, בגיל 85.

שנייה – בן אדם עשה הפיכה במדינת ישראל במו ידיו. אני לא מכיר איש כזה שעשה נזק יותר ממנו למדינה אחת בעולם.

רגע, שנייה.

עכשיו אנחנו באים לסבירות. הרי אני שואל אותך: מה זה סביר? אתה יודע איך הוא כתב?

חבר הכנסת מנסור עבאס, איך הוא כתב?

"בעיני האדם הסביר". שאלתי את עצמי: מי זה האדם הסביר? דוד אמסלם הוא אדם סביר?

אימא שלי זה אדם סביר?

פורטונה זה בן אדם סביר?

דימונה זה אנשים סבירים?

אתה מבין?

עוד מעט אני אספר לך מי זה בג"ץ.

תן לי לדבר.

אני אספר לך – – –

אם יש התנשאות גזענית, אם יש התנשאות פשוט מטורפת, כן, זה כשבא שופט ואומר "האדם הסביר".

לא מתבייש? האדם הסביר, אני אגיד לך מי זה – מי שמצביע בקלפי.

כן. זה האדם הסביר.

עכשיו אתם הרי, לפי הסבירות הזאת – איך אמרתי גם למנסור עבאס? זו רק שאלה של זמן, אני אומר לך, עד שיעלה לפה מישהו ויגיד שאנחנו לא יכולים להצביע – אנחנו, עיירות הפיתוח והערבים. אין להם השכלה – –

– – הם לא מבינים כל כך, הם לא מבינים, אנחנו האפוטרופוסים שלהם.

איך הוא אומר? איך אומר היום – איך אומר היום – – –

איך אומר היום מר חלוץ בטלוויזיה? הוא אומר: המדינה היא אנחנו. יעני, אנחנו לא המדינה. תבין טוב, 64 מנדטים – לא המדינה; הם המדינה, הצפונבונים בתל אביב. אלה המדינה. זה האיש הנאור.

אלה שבהפגנות – האנשים הנאורים. אנחנו לא.

אנחנו פח אשפה, אנחנו. דרך אגב, מנסור, אני אספר לך, גם עליך הם חושבים אותו דבר. על כל האוכלוסייה הערבית, שלא תתבלבל. אני תמיד אומר, השמאל הוא האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטים, הכי גזענים שיש. הם מתנשאים בהגדרה.

איך הוא אומר? אנחנו פרופסורים, יצאנו להפגנה.

הרופאים יצאו להפגנה, הטייסים יצאו להפגנה.

הם לא אומרים "האינסטלטורים".

הם לא אומרים "פועלי הבניין".

הם לא אומרים "שוק מחנה יהודה". למה מי אלה? בררה. אנחנו, אנחנו מנהלים את העסק. איך אמר בן כספית פעם בטעות? כל התל"ג צועד באיילון. אמרתי: רק רגע, ואנחנו לא עובדים? מה זאת אומרת התל"ג? 64 מנדטים, כולל עשרה של הערבים – לא עובדים?

בן כספית. לא הבנתי, מה, אנחנו יושבים בבית ורק מחכים שתשלחו לנו צ'קים? הרי אנחנו עושים את כל העבודה במדינה, רובנו; את העבודה השחורה, הכי קשה. אבל לא, אתם לא לגיטימיים. אתם לא נאורים.

עכשיו, אני שואל אותך, מנסור עבאס – עזוב אותם, עזוב את הכנופיה הזאת. הם יום אחד יבואו, יחסלו אותך, אל תדאג – –

– – גם יומך יגיע. איך אני אומר? אתה יודע, פעם מישהו שאל אותי – –

– – למה התרנגולות בלול – כשאתה בא להוציא תרנגולות אחת, כל השאר מקרקרות? אמרתי לו: למה? בגלל שהן יודעות שגם תורן יגיע. מנסור, גם אתם תגיעו, אל תדאגו. אתם לא נאורים; אתם כמוני, לא נאורים. אתם – משתמשים בכם עכשיו כדי לחסל אותנו, וגם יומכם יגיע. אל תדאגו. אלה האנשים הכי גזענים במדינת ישראל. איתם אתם הולכים לישון? איתם אתם עושים עסקאות? עם מי, עם אהרן ברק? איתך? תגיד לי אתה, למי יש יותר במשותף – אני איתך או אהרן ברק איתך? תגיד לי אתה.

את האמת אתה יודע.

את האמת אתה יודע: הצפונבונים האלה – אין להם קשר איתכם.

אתה יודע את האמת.

אתה רואה את הפרופיל של המפגינים, אתה רואה אותם, אתה רואה בטלוויזיה כמו שאני רואה. אתה רואה אותם. תגיד לי, אתם מתחברים אליהם? אתה חושב שהוא איתך? משהו בך קשור אליך? קשור אלינו?

אני רק מסביר לך, גם יומך יגיע, בדיוק כמו אותן תרנגולות בלול. הם עכשיו מתעסקים איתנו, ואתה הבא בתור. כל הערבים – למה הם בזים לכם יותר מאשר הם בזים לנו? הם רק משתמשים בכם.

את האמת אתה יודע. כולכם יודעים את האמת.

לכן אני שואל אותך: מה זה סבירות? למנסור עבאס יש סבירות א', לדוד אמסלם יש סבירות ב' – –

– – וליושב-ראש יש סבירות ג'. תגיד לי אתה: בן אדם גמר תואר במשפטים – אחד התארים הבינוניים במדינה. זה לא הנדסה, זה לא איזה משהו מטורף. כל בן אדם היום – כל בן אדם שני לומד משפטים – מגיע פתאום לבית המשפט העליון; בוא תספר לי למה ההיגיון שלו יותר טוב מההיגיון שלך ושלי. אבל אנחנו – לפחות שלחו אותנו כאן כדי לחוקק חוקים בהיגיון שלנו. אם אנחנו לא מחוקקים חוק טוב, אנחנו לא מקבלים פתקים בקלפי. דרך אגב, זה בן אדם שממונה בגיל 30, ועד גיל 70 הוא שם, מסמר בלי ראש.

אתה מבין? והוא מתנשא ואומר לנו "האיש הנאור", פוסל לנו את העמדה שלנו פה בכנסת. 120 חברי כנסת שווים כקליפת השום. מי אתם? לכן אני שואל את עצמי, ואני שואל אותך, אמיתי עכשיו – – –

אני שואל: אם יש עילת סבירות, למה צריך בכלל חוקים? יבוא שופט – בכל נושא, כמו שהיה פעם – יבוא השופט, תספר לו: אני רבתי עם חבר שלי – הוא יגיד לך ככה וככה; תגיד לו: אדוני, אני רוצה למנות את פלוני – הוא יגיד לך ככה וככה. למה בכלל אנחנו עסוקים פה מבוקר עד לילה בלחוקק חוקים? מה אנחנו צריכים אותם? הרי בסוף יש את הסבירות של השופט, אז הוא יחליט לפי הסבירות שלו. מה אנחנו עושים פה?

לכן, בוא תבין, מפלטו של הנבל זה הפטריוטיזם. ככה משטרים דיקטטוריים עולים. הם מחסלים את הדרג הפוליטי, מחסלים אותו הלכה למעשה ומשתלטים על האירוע. ככה בית המשפט העליון השתלט על מדינת ישראל.

בוא אני אספר לכם משהו: ארבעה חודשים אני לא יכול למנות מנכ"ל, אחד המנכ"לים שמדינת ישראל חייבת ואלפי אנשים חייבים לו את החיים שלהם. למה? בגלל שגיל לימון והיועצת המשפטית – לא בא להם על דוד אמסלם. שונאים אותי.

שונאים אותי. ואז קורות החיים יושבים להם ארבעה חודשים. אומרים לי: יש לו עבירת משמעת מלפני 30 שנה. שאלתי: פרקליט המדינה הטריד מינית – אני לא רוצה להגיד פה מה הוא אמר. בסטנדרטים שלי, של דוד אמסלם, של יושר והגינות, הבן אדם הזה לא יכול לשרת בשום תפקיד ציבורי. שום תפקיד. אין, אני אומר לך, אף אישה פה לא הייתה יכולה לשמוע את זה. מה הבן אדם עושה? הוא אחראי על החוק.

מר מנדלבליט – 15 עמודים כתב עליו וינשטיין. מה עשה מר מנדלבליט? הוא היה אז הפרקליט הצבאי הראשי. פרקליט המדינה שיתף אותו – היועץ המשפטי; הוא שלח אישה שלו לתוך הצוות המשפטי, והיא השטנקרה – היא סיפרה לו, והוא הלך וסיפר למפכ"ל – שיבש חקירה. על מה? להפליל את גלנט, שגלנט לא יהיה רמטכ"ל. דרך אגב, זו הפיכה בכל נושא ועניין. בכל מדינה דמוקרטית הבן אדם הזה היה נכנס לבית סוהר ולא יוצא עד סוף חייו. מה קרה לו? הלך ובכה לשמגר, כתב לו מכתב. מאיפה אתה יודע, שמגר, מה הוא עשה? כתב לו, כי הוא מהחבר'ה, לא נעים. נתן לו אישור – האבא – נתן לו אישור, פתק; תוך כמה ימים הוא מונה ליועץ המשפטי לממשלה. אבל מר משה סויסה, המנכ"ל של דוד אמסלם, בן אדם שאלפי אנשים חייבים לו את חייהם במדינת ישראל, 45 שנה היה מפקד מחוז של הכיבוי גם בירושלים וגם בדרום – הוא סויסה. הוא לא דיווח על עבירת משמעת טיפשית מלפני 40 שנה, שבכלל יש לה חוק התיישנות. ועל מה העבירה? אני אספר לך: הוא רב עם חבר מועצה בעירייה כשאני עבדתי איתו. זו העבירה. לא הטריד מינית, לא שיבש חקירה וגרם לאלוף בצה"ל לא להיות רמטכ"ל, שזה מבחינתי הפיכה; כולה רב עם חבר מועצה. זה לא. הסבירות. ארבעה חודשים לימון מעביר את זה למיארה, מיארה מעבירה ללימון, וככה יהיה ארבע שנים.

אתה מבין איך הגנגסטרים האלה מנהלים לנו את המדינה? אתה מבין באיזה אנשים מושחתים מדובר? אני תמיד טוען, מנסור עבאס: לגנוב כסף זו השחיתות הכי נמוכה, זה סתם גנב קטן; לנצל את הסמכויות שלך כדי לפגוע בממשלה – זו השחיתות הכי גבוהה. למה? קשה להילחם בך. אתה אומר: מה אתם רוצים? אני חושב, יש לי זמן, אני חושב, צריך לכתוב חוות דעת – – –

אני אומר מה קורה לפי הנוהל. יש להם גם נהלים שהם פיתחו לעצמם.

לא. אני אספר לך.

אני הבאתי – הרי זה אמור להיות – אני אספר לך מה קרה: אני הבאתי את קורות החיים לנציב שירות המדינה. יש לו יועץ משפטי. הם, יש להם נוהל שבהרגל – מעבירים לו. מה הוא עשה? שלח את זה ללימון. אתם מבינים איך זה עובד? זה נוגח את הקרן, זה מזיז את השוער, זה מכניס לשער, הכול בסדר.

עכשיו הגישו בג"ץ נגד ראש הממשלה על נבצרות. הרי הבינו את החוק – אתה מבין, שופט עלק עם משקפיים בבית המשפט העליון מקבל 100,000 שקל, עלק נאור, מקבל בכלל את העתירה. יענו, עכשיו הם כל פעם מחזיקים את הממשלה על המנגל. כל רבע שעה יש את הג'ינג'י – דרך אגב, אני רוצה לספר לך, מנסור עבאס, לי לא הייתה זכות עמידה כשהגשתי בג"ץ למה לא מינו את המנכ"ל של התעשייה האווירית. אמרו לי: אין לך זכות עמידה. חבר כנסת, בוודאי אין לי זכות עמידה. אבל היום הם מגישים בג"ץ. לא משנה שזה לא יעבור, בגלל שאם זה יעבור תהיה באמת בעירה בכל מדינת ישראל, אמיתי. לא כל אלה, ה-100,000 הצפונבונים האלה. יצאו מיליונים ולא יסכימו לזה, אם במוח, אם בכוח. בסוף אנחנו מדינה דמוקרטית; אנחנו לא ניתן לכם לנהל את העסק, לא משנה מי אתם. לא בבריונות. יש קלפי. אנחנו נכבד תמיד את ההכרעה בקלפי. לא בבריונות שלכם, לא בהתפלספות שלכם, לא ביענו-תחכום שלכם. הם מסרבים, הם אומרים: זה לא סרבנות, זה אי-התייצבות להתנדבות.

הם חוסמים, עושים אנרכיה במדינה. הם אומרים: לא, מה פתאום, זה לא הפרות סדר, זה הפגנות. קראנו ליועצת המשפטית – איך אמרתי? היועצת המשפטית של המחאה; איך כתב עליה השופט היחיד שהיה בוועדה? לא המאכערים האלה, לא דן מרידור, המאכער הממוכר הזה, איש מושחת כשלעצמו, ובוודאי לא מר הנדל, האיש של גדעון סער – לא הנדל; שו אסמו, חבר כנסת מטעמו שהיה בפעם הקודמת, חבר שלו, שהיה בוועדה.

צביקה האוזר. מה כתב השופט גרוניס? היא לא ראויה לתפקידה. היא לא מתאימה. היא לא עומדת בסטנדרט של המינימום. יש צדיק אחד בסדום, והצדיק הזה בסדום אומר להם את האמת; מה הם עושים? שמים אותו בצד, לא חשוב, מתקדמים.

ולסיום אני רוצה להגיד לך משהו, מנסור עבאס.

חמור מאוד. אני מסביר, אני – כואב לי מאוד מה שקורה בחברה הערבית. דרך אגב, זה לא רק בחברה הערבית, זה גם בחברה היהודית. הפרוטקשן גולש עד תל אביב, הכול. אני אמרתי, במצבי חירום נוהגים באמצעי חירום. יש פשיעה רגילה, ויש ארגוני פשיעה שרוצחים אנשים על בסיס יומי, ויותר גרוע מזה: הם באים אליך – אתה פתחת עסק, הבאת את המשפחה, הילדים עובדים 30 שנה, הורג את עצמך מבוקר עד לילה – בא בחור, נותן לך איזו כאפה על הכתף ואומר לך: אדוני, אני שותף שלך. אתה אומר לו: אני לא מכיר אותך. אם יש הרס של חברה זה הפרוטקשן, והפרוטקשן מביא לרצח. למה? בגלל שהחיילים מקבלים כסף מהפרוטקשן, ופתאום אני – יש לי צבא. ולכן אני טענתי, ועדיין טוען היום: נגד ארגוני פשיעה שמוגדרים כארגוני פשיעה – המשטרה יודעת להגדיר אותם. מתנהגים איתם כמו כל טרור. יותר גרוע מטרור. איך אמרתי? הטרור הורג אנשים, ואלה הורגים גם אנשים וגם הורסים את כל החברה. לכן מעצרים מינהליים – הכול, הכול כשר, בגלל שהחברה קורסת פנימה, הכול קורס פנימה, ערבים, יהודים, כולנו. אבל היועצת המשפטית, הרועצת המשפטית, והאיש הסביר ברק – אתה מבין? יש להם ריח טוב באף: זכויות אדם, יש לנו זה. איך אמרתי? מחר נפתחת מלחמה – אם אני עובר את ה-100 ומגיע לזה, אומרים לי: עברת את המהירות, אסור, לא טוב; הם לא רואים את האירוע, אנשים עיוורים. לכן אני אומר גם לחברה הערבית, אני אומר למשטרת ישראל ואני אומר את זה גם לממשלה: כל האמצעים – זה לא קשור לחברה הערבית, זו החברה הישראלית – הכול כשר כדי לחסל את הדבר הזה. הכול. בגלל שממילא הכול קורס פנימה. אנשים מתים כל יום על לא עוול בכפם. רובם אזרחים טובים שקמים בבוקר כדי להתפרנס, הורגים את עצמם.

יש טרור שמשתק אותם. אני ראיתי באחד המקומות שיש למישהו 3,000 חיילים. אמרתי: איך הוא מפרנס אותם? אני רק מבין את הגודל של האנשים שמשלמים. אלה, המיעוט שלא משלמים, הקצת, הם מתים. אני מבין עכשיו את האירוע. חבר שלי בתל אביב בנה בית, אומר לי: דודי, אתה לא תבין, עבר פה איזה מישהו מהמגזר הערבי מהדרום, אמר לו: תשמע, אני שומר אצלך בבית; אומר לו: מה פתאום אתה שומר אצלי? לא שומר. שרף לו את הבית. זה נשמע לך הגיוני? זה לא קשור לכסף, זה קשור למושגים בסיסיים – –

– – או בכלל למוסכמות בסיסיות של חברה. אבל מה עושה היועצת המשפטית? מתעסקת במחאה. היא היועצת המשפטית של המחאה. באים ויושבים לך פה 15 שופטים, הם אניני טעם, מנותקים, זכויות אדם. איך אמרתי? הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה מה שקורה לנו פה במדינה.

לכן אני מציע לכם, מנסור, תשמע לדודי אמסלם, אתה תתמוך בעילת הסבירות בגלל שהיא לא סבירה. אין שופט – שופט הוא לא מעל החוק. כאן הם שמו עצמם מעל החוק. אנחנו נחליט לשכנע אחד את השני בחוק – אהלן וסהלן. לא איזה שופט שאתמול הגיע והחליט שהוא בעל הבית של המדינה והוא בעל הבית של המוסר והוא בעל הבית של ההיגיון, כאילו אנחנו כולנו פה קרטונים, מפגרים, לא מבינים; רק הוא מבין.

דרך אגב, זה לא קשור אם החוק נכון או לא נכון. זה החוק. אנחנו יכולים לחוקק חוק היום, יכול להיות שהוא לא כל כך טוב – נתקן אותו מחר. בוודאי לא בן אדם באופן – אני משתגע איך אתם לא מבינים שזה חוסר כבוד עצמי אלינו, לציבור. תשעה מיליון איש לא חשובים – מה העמדה שלהם, מה הם חושבים בכל נושא; 15 איש – הם חושבים. למה? אהרן ברק החליט. הוא עצמו המציא את ההמצאה הזאת. ולכן אני מבקש מכם לחשוב על מה שאני אומר. עזבו עכשיו פוליטיקה, עזבו עכשיו קואליציה, עזבו את גנץ שרוצה להיות ראש ממשלה, זה מה שמעניין אותו, ולפיד רב איתו על זה. בסוף, תזכרו תמיד – תמיד יהיה שופט שבסוף יפעל בניגוד לחוק וידרוס את מי שהוא מחליט; פעם זה יהיה אתכם, פעם אותנו, פעם את כולנו. תודה רבה.

ברוך השם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר, אחמד טיבי, אני רוצה להגיד לך משהו, חברת הכנסת תומא סלימאן. האמת היא, שמעתי אותך, התחברתי וכואב לי מאוד. איך אמרת? יש לארגוני הפשיעה רשימה של אנשים שהם יודעים שהם מחסלים אותם. אני מצטמרר מהעניין הזה כבן אדם. דרך אגב, אני לא נכנס כרגע למלחמות ביניהם. רוב האנשים שהם הורגים עכשיו הם אנשים חפים מפשע, מסכנים, שהם מנסים לסחוט אותם. ממש באמצע היום.

לכן אני אומר, וגם אמרתי את זה קודם: לטעמי, להבנתי, כל האמצעים כשרים כדי לעצור את האירוע הזה. אם צריך לעצור 1,000 איש, 2,000, 3,000, במעצרים מינהליים – אנשים שהמשטרה יודעת, דרך אגב, כולם יודעים; אם העיתונאים יודעים והתושבים יודעים, המשטרה יודעת. רק צריך לתת לה את הכלים. זה יותר גרוע מטרור. אני כבר אמרתי, זה גם הורג אנשים. הטרור הורג אנשים. זה גם הורג אנשים וגם מחסל את החברה בעומק שלה, בשורש שלה.

אז אני אומר – אני אסביר. לכן אני אומר, לדעתי, להבנתי, ברגע שיינתנו גם האמצעים של השוטרים – כוח אדם וכו', ובעיקר האמצעים החוקיים – דרך אגב, אפילו לא צריך תוספת של שוטרים לגבי ארגוני הפשיעה. זה לפשיעה הרגילה. בן אדם בא, כעס על הבן שלו, בן אדם פרץ לאיזו חנות – זה רגיל. ארגוני פשיעה זה דבר אחר לגמרי, ומשטרת ישראל יודעת. אני עשיתי דיון כיושב-ראש ועדת הפנים על ארגון פשיעה שרצח את ראש המועצה הדתית בחיפה על שיפוץ בית העלמין. קראתי למפקד המחוז, אמרתי לו: מה קורה פה? אתם יודעים מי אלה. אומר לי: אנחנו עוצרים אותם, ולמוחרת בא בית המשפט, שחרר אותם.

אנחנו חיים בסרט. יש אנשים מנותקים מהמציאות, לא מבינים מה קורה במדינה. הם לא מבינים שיש לנו פה אירוע, שזה מחסל את החברה הישראלית, ערבים ויהודים ביחד. הפרוטקשן לא מגיע רק מכפר קאסם – הוא ברעננה, בתל אביב, בהרצליה ובראשון לציון ובצפון. אתה רק מפחד, אתה רק עומד על שלך – ונשרף לך העסק. עוד מעט חברות הביטוח לא ירצו לבטח אותך בכלל.

תמיד אני אומר שזכות הקניין היא זכות יסוד; בארצות הברית, דרך אגב, יש לך זכות להגן על הקניין שלך בכל מצב. אני שואל – בן אדם קם בבוקר, עובד לפרנסתו, הוא, ילדיו, משפחתו – מקים עסק לתפארת, עובד 20 שעות ביום, משלם מס הכנסה, ביטוח לאומי, עושה את כל חובותיו למדינה, רוצה להתפרנס בכבוד – איך יכול להיות שבא עבריין, סוחט אותו בכסף כשהוא שותף שלו, אם הוא לא מסכים – נשרף לו העסק, ואותו עבריין מסתובב, ובעל העסק נכנס להתמוטטות כלכלית?

לכן אני בעמדה – ואני אומר לך את זה, אחמד טיבי, ואני אומר לך את זה, חברת הכנסת תומא סלימאן – זה בעיקר מהאזורים האלה. אני לא אנין טעם, אין לי ריח באף, אני יודע מה צריך לעשות. אניני טעם הם החברים שלך.

תקשיבי עד הסוף.

את רואה את אנין הטעם? זה, וכל אלה פה – – –

תקשיבי, כשאת רואה את המפגינים, אלה שנמצאים, חוסמים את נתיבי איילון – אלה אניני הטעם.

הינה, זה שלידך אנין טעם.

הבנת? הוא מריח זכויות אדם, מעולם לא הגן על אף זכות אדם.

עכשיו, אנחנו רוצים להגן על עצמנו – לא – –

– – חס ושלום. הבנת?

ואכן אמר לי בן גביר – הוא ביקש מהיועצת המשפטית לעשות מעצרים מינהליים של ראשי הארגונים, היא לא אפשרה לו. למה? אנין הטעם הזה אומר: מה פתאום, מעצרים מינהליים זה רק לטרור.

הבנת איך זה עובד?

הבנת? הוא רק צורח מהצדדים. למה הם לא טיפלו בזה? הרי הוא היה יושב-ראש ועדת החוקה בכנסת שנתיים. מה הוא עשה? כלום. רק קשקש. אז לא נרצחו? בוודאי. מנסור עבאס לא היה איתם? בוודאי. אבל אניני הטעם – אתם לא מעניינים אותם.

כשתבינו שאתם לא מעניינים אותם כמו שאנחנו לא מעניינים אותם, תבינו עם מי יש לכם עסק.

לפעמים אני מסתכל עליכם – ראיתי את מנסור עבאס, רציתי להגיד לו: תקשיב, מנסור, אתה יודע מה, אני אגיד לך את זה: עזוב את הנושא הלאומי. בסוף רוב הימין המוחלט הוא אנשים מאמינים, מאמינים גם בקדוש ברוך הוא, אנחנו מאמינים באותו אל – אלה לא מאמינים בכלום – –

– – שום דבר – הם רוצים להכחיד גם אותם 15 שופטים, רובם. תבינו על מה מדובר פה.

אתה הבא בתור, אל תדאג. כשהם יגמרו, הם ירמסו אותך. למה? בגלל שהם בזים לך.

הם מדברים על החרדים – שישמעו אותם, איזו שנאה יש להם לחרדים.

אני שואל אותך, ווליד טאהא – –

– – הרי אתה מוסלמי אדוק, אתה מאמין באותו אללה שאנחנו מאמינים בו. אתה מבין למה שונאים את אייכלר?

אני אגיד לך למה, בגלל שהוא מאמין בקדוש ברוך הוא, והוא עובד בשבילו, מתפלל. דרך אגב, אני מעריך כל מוסלמי שמתפלל.

אלה רוצים – – –

הבוס שלו מתפרנס ממה? משנאה של יהודים שמאמינים באלוהים.

זה מה שיש להם – כמה שיותר לחנוק אותם, כמה שיותר לחנוק את הדת.

תבינו, בית המשפט העליון, עלק אנשים נאורים – –

– – החליטו – באות נשים דתיות – –

– – אתה יודע, וליד טאהא, אתה – אשתך רוצה לראות מופע – –

– – היא רוצה לראות את זה עם נשים, לא רוצה ערבוב. בחברה הערבית, כמו בחברה היהודית, בוודאי החרדית, יש כללים, יותר מסורת, יש הפרדה – נשים, גברים. מי שרוצה – אהלן וסהלן. לא. רצו לעשות הופעה בעפולה – שופט בבית המשפט העליון אמר להם: מה פתאום, רק מעורבב. עוד מעט רק ערומים, כך אני רוצה. אבל ראש עיריית תל אביב לא אפשר לעשות מופעים נפרדים. אבל אנחנו דמוקרטיה, לא? אלה אוהבים, זאת האמונה שלהם, רוצים לעשות מופע נפרד. מה הבעיה? לא, אבל לפני כחודשיים ראיתי תפילה של מוסלמים שעשו על חוף הים – האמת, התפעלתי, כי בסוף כולנו מאמינים באותו אל – היו נשים לבד, גברים לבד. מכובד.

את זה הוא אישר, אבל יהודים? חס ושלום. אלה, ככל שהם הורסים את היהדות – עכשיו תבינו, איך אמרתי? אתם הבאים בתור. אתם לא מבינים את זה? משתמשים בכם. הם לא חושבים שהאסלאם יותר נאור מהיהדות, אל תדאג. הם בזים גם ליהדות וגם לאסלאם. הם משתמשים בכם עכשיו כדי שתהיו איתם.

אתה יודע שכל הצד הזה, רובו המוחלט, מכבד את הדת, מכבד אתכם, מכבד כל אדם שמתפלל לאלוהים.

שנייה. אבל אתם מתחברים לאנשים אתאיסטים ברובם, שרוצים למחוק את כל הנושא. אין אלוהים. איך שאלו את אהרן ברק: אתה מאמין באלוהים? הוא אמר: לא.

זה שופט של העם היהודי. בגיל 85 מראיינים אותו. אתה יודע מה? תשקר. שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון – אתה שומע, ווליד טאהא? לנו היו בהיסטוריה נביאים, אנשים צדיקים, תנאים, אמוראים – כיבדו אותם, מאמינים באללה. את זה אומר לך נשיא בית המשפט היהודי – הוא אומר לך: אני לא מאמין באלוהים. אתה מבין למה כל הסיפור הזה שלהם?

אתה מבין למה מר חולדאי דוחף ולא מאפשר לחב"דניקים להניח תפילין? לא מזמן ראיתי סרטון – אדוני היושב-ראש, הזדעזעתי. יש איזה חב"דניק שם, בכיכר המדינה, איזה דוכן, סימון – באה אליו אישה, אמרה לו: אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?

אין בעיה. אני רק מסביר לו איפה הוא נמצא. לא הבנת, סימון?

סימון, אני הגעתי למסקנה.

בואו תקשיבו. שירי, שירי, אחרי זה תשיר. עוד מעט יש כאן דיון סיעתי. תעלה, תשיר לנו שלוש דקות. אבל אני אגיד לך, אני אספר לך. סימון, אני רציתי – אני אספר לך, סימון, בכנסת כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, עשינו דיון על החופים הנפרדים.

שנייה, אני אסביר לך.

תן לדבר. בחופים הנפרדים, אני רוצה לספר לך – –

– – תן לי – לא רק נשים דתיות באות. יש נשים שמרגישות טוב עם עצמן, הולכות לחוף נפרד. אני הגשתי פה הצעת חוק, והתחלנו לקדם. מי התנגד? מרצ ואתם.

אני אומר לך. שאלתי, אבל למה? אתה תלך למעורב, הוא ילך לנפרד, האישה תלך לאן שהיא רוצה – איפה הבעיה?

לא, במדינת ישראל יאכלו חמץ בפסח כי החלטנו; במדינת ישראל נשים יתפללו בכותל במעורב כי ככה החלטנו; במדינת ישראל לא תהיה הפרדה בין נשים לגברים; גם באקדמיה, אני רוצה ללמוד לבד – לא, מה פתאום. יש כאן כפייה אנטי-יהודית.

וזאת הדמוקרטיה.

זאת הדמוקרטיה שלכם. אתה – הבוס שלך, זה שלא שירת בצה"ל, כן, באופן מעשי, ובקושי יש לו 12 שנות לימוד, זה מה שהוא אומר – – –

בוודאי, איך אני אלמד? אתה לא מבין, את הרדידות הזאת אני לא יכול ללמוד.

כשאני אומר לכם את האמת, מה קורה פה? אתם מתפוצצים.

שירי, בוא אני אגיד לך משהו. שירי, בוא אני אספר לך.

אני חשבתי לעצמי – אני חשבתי לעצמי – – –

חבר הכנסת ווליד טאהא, שאלתי את עצמי, מה מפוצץ אותם? אני אגיד לך מה הורג אותם – –

– – שהם יודעים שזאת אמת. אני לא מכבס שום מילים. אני, אין לי דף מסרים כמו שיש להם. אני לא שפוט של איזה קרטון שאומר לו: הינה, הוא עכשיו פתח את הפה, יכול להיות שהוא לא יהיה כאן עוד.

אני אומר את מה שאני חושב ומרגיש.

הבנת? ולכן הם מתפוצצים. למה? בן אדם רגיל לא כועס משקרים.

אלה שטויות. ממה הוא כועס? כשאתה שם לו את האמת בפרצוף והוא לא יודע איך להתמודד איתה. הוא לא יודע, אז מה הוא אומר לך? אתה מפלג את העם. אנחנו מפלגים את העם?

הרי למה הדבר דומה? לאותו אחד שבא אליך עם אקדח, אומר לך: ווליד, או שאתה נותן את הארנק שלך או שאני יורה בך, ותיזהר, אני עוד מעט עומד לירות בך.

בסדר גמור, שנייה.

יש פה ממשלה נבחרת – תבין את כל הבולשביקים האלה – –

– – והם רצו להעביר חוק שנתניהו לא יכול להתמודד. דרך אגב, אין דבר כזה בתולדות האומות.

בסוף יש ציבור בחוץ. יש ציבור בחוץ שמחליט.

אתה יודע מה? הוא רוצה רק אותך, 80% מהציבור רוצים אותך, למה? ככה בא להם.

אלה רואים את זה, מה עושים? מעבירים כאן הצעת חוק שהוא לא יכול להתמודד. אתה שמעת איזה שופט בבית המשפט העליון, עם עיגולדים, משקפיים, שמקבל 100,000 שקל, אומר פתאום: אה, זה אולי לא דמוקרטי?

מי שעצר את זה – איילת שקד, אחרת – אתה רואה את הבולשביק הזה? זה שמדבר?

שלטון החוק והצדק בגרונו – מצביע בעד החוק – –

– – ולא מאפשר לאזרחי מדינת ישראל להצביע עבור המנהיג שהם רוצים.

דרך אגב, לדעתי, אם משה רבנו היה צריך לבוא להצבעה פה, הם היו נגדו. הם לא מאפשרים לו להצביע, להתמודד.

אלה האנשים הבריונים. ותזכור תמיד את המשפט שדודי אמסלם אומר לך – –

– – אתם, יומכם יגיע, רק יותר גרוע. אלה האנשים הכי אכזריים במדינה, הכי אנטי-דמוקרטים, הכי שקרנים. יום אחד הם יטפלו בכם ברמות שאתם תבכו לנו שנעזור לכם.

בגלל שאין להם דמוקרטיה – –

– – אין להם ערכים – אין להם כלום. הם רואים רק את השלטון, והכול כשר.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר הפנים – משה, אני באמת רוצה להודות לך בשם עם ישראל על כל המבצע שעשית.

דרך אגב, מזל שנתנו לך להתערב. לי לא נותנים, אומרים לי: אתה שר, אסור לך. מזל – – –

מזל שנתנו לך – הרועצת המשפטית נתנה לך גם קצת לעבוד, ובאמת שאפו גדול לכל העובדים, שצמצמו באמת את כל הפערים שהיו, דבר שלא מתקבל על הדעת. תודה רבה.

עכשיו לגופו של עניין. חבר הכנסת שלום דנינו, אני רוצה להקריא לך משהו. ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: את אל תפחדי לא מהפרושים ולא מהצדוקים – –

– – אלא מהצבועים. דרך אגב, הצבועים יושבים בצד הזה.

שעושים מעשה זמרי – –

– – ומבקשים שכר כפנחס. זה הצבועים. בדרך כלל, דרך אגב, מר בן ברק, כשאני רואה מישהו מתחסד, אני יודע שזה המושחת הכי גדול.

לרוב. אתה יודע, אומרים, למה בעצם החזיר הוא החיה שביהדות אנחנו אוסרים אותה כטמאה ביותר? יש עוד חיות.

כותב רש"י: החזיר, הוא הרי מפריס פרסה, אבל – –

– – לא מעלה גרה. אז הוא מראה לך כאילו הוא מפריס פרסה עם הידיים, שתטעה אולי שהוא חיה – זאת אומרת הוא סוג של צבוע שמנסה לשקר לך. לכן כשאתה אומר "חזיר" אתה בגדול אומר חיה צבועה, אנשים צבועים שרוצים להטעות את הציבור. הם חושבים ששכחנו את ההיסטוריה. ואני רוצה לספר לכם – גם לך, משה – עמוס הראל כותב ב-2005: "חלוץ: סרבן לא יוכל לשרת כלוחם. הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ" – הכושל במדינת ישראל, דרך אגב, בגלל זה הוא גם הודח – "אישר השבוע שורת צעדים שמטרתם החמרת הטיפול המשמעתי בסרבנים", לקראת יישום תוכנית הגירוש. "חלוץ קבע שחייל שיורשע בסירוב פקודה לא יוכל לשרת עוד כלוחם, וזאת בנוסף לעונש המאסר שיוטל על הסרבן". ומה עוד הוא הגדיל לעשות? הוא אומר: חייל מישיבת הסדר – כי הוא הבין שלמי זה קרוב, הסיפור הזה? לימנים, לחיילים הימנים בישיבות ההסדר, שזה נוגד את תפיסת עולמם האידיאולוגית – מה הוא אומר להם? תקשיבו טוב מה הגנגסטר הזה אומר: "חייל מישיבת הסדר שיסרב פקודה" – הוא, יש לו דין אחר, יש חייל רגיל ויש חייל מישיבת הסדר – "יבוטל לגביו הסדר השירות. פירוש הדבר שהסרבן לא יוכל ליהנות ממסלול שירות של 14 חודשים בצבא, כמקובל בהסדר, אלא יידרש לשרת את מלוא שלוש השנים".

תבינו: מדינת ישראל החליטה שיש מסלול הסדר; בא הרמטכ"ל חלוץ – זה שהיום קורא לסרב פקודה, ואיך הם קוראים לזה, השמאל? הם לא קוראים לזה סירוב, חס ושלום, הם כל היום מחפשים מילים. הם אומרים: התנדבות. אני לא מכיר צבא שנשען על מתנדבים.

איך אמרתי? אני עד גיל 40 עשיתי מילואים, הייתי 45 יום כמעט, מגיל 18 הייתי בשירות מלא, אחרי זה היו לנו 45 יום. לרוב היה חודש בט"ש, שבועיים אימון. יש כאלה, דרך אגב, שצה"ל מכשיר אותם להיות טייסים, אז יש להם מסלול שירות שונה. הם לא באים 30 יום רצוף, כי לא צריך, אז יש להם יום בשבוע או חצי יום או יום וחצי, זה לא חשוב, אבל זה מסלול ההכשרה. לזה הם קוראים התנדבות – "לא, אנחנו לא חייבים".

אני קורא לשר הביטחון בהזדמנות הזו לבחון – זאת שעת אמת לעם ישראל. צריך לבחון את כל סוגיית השירות ואת המשרתים, ומי משרת ואיפה. לא יכול להיות שיש איזו קבוצה שמחזיקה את עם ישראל בגרונו, ובאמצעות זה כופה את עמדתה על ממשלת ישראל. זה דבר שלא מתקבל על הדעת בכלל.

אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת סעדה, אתה יודע, לא שאני משווה, אני רק אומר את הגישה. חבר הכנסת איזנקוט, אתה זוכר שהיה האבא אסד? מי שירת בחיל האוויר? רק העלווים. מי שירת ביחידות המובחרות שלו? רק העלווים. מי היו העלווים? מיעוט קטן שהחזיק את המשטר. אנחנו במדינת ישראל לא רוצים מיעוט כזה שמחזיק את המדינה; אנחנו רוצים את כל עם ישראל בפנים. מי שלא רוצה – שלא יהיה. אף אחד לא מכריח אף אחד להתנדב ולשרת ביחידות מובחרות.

העלווים – נכון, כמו שאמר היושב-ראש, הם היו 10% מהאוכלוסייה. 10%. לכן אין מצב – אני מזדעזע, לא חשוב משמאל, מימין – בעולם המושגים שלי ולפי מה שחינכו אותי יש מדינה, יש צה"ל ויש כל השאר. צה"ל לא קשור לשום נושא – לא פוליטיקה, לא כלום. צה"ל, תפקידו כפי שהוא: צבא ההגנה לישראל. פעם זו ממשלה כזאת – דרך אגב, גם כשהיה הגירוש אני סברתי שאין מצב שחייל מסרב פקודה, למרות שזה בבסיס האידיאולוגיה העמוקה שלו. לא כשכש בזנב ואמר "עילת סבירות", לא דמוקרטיה – הרסו לו את הבית. הלכה למעשה, יהודי – גירשו אותו, הלכה למעשה, לא בפילוסופיה – –

– – אבל עדיין אני חשבתי וחושב, כשראינו את החיילים בוכים – איך שמתם להם אז, איזנקוט – –

– – שמתם להם, לחיילי צה"ל – הרי זו פעולת שיטור – שמתם לחיילי צה"ל אפוד כחול וסמל המדינה. מדוע? בגלל שהם באו לפעול בשם המדינה – –

– – והם באו לפעול בשם המדינה, בשם ממשלה – –

– – ואני רוצה רק להזכיר לכם שכששרון הלך לבחירות זה היה כמו בנט. הוא אמר: דין נצרים כדין תל אביב.

שנייה.

עזוב. תראה, אני רוצה להגיד לך משהו.

סובה, אני רוצה להגיד לך משהו: אני בחיים שלי מדבר כדודי אמסלם. לא מעניין אותי מי היה, מי לא היה, מה עשה ולא עשה. ואת הביקורת שלי יש גם לאחרים, יש לי כלפי אחרים. אני בא לאמת. הוא בא ואמר: דין נצרים כדין תל אביב. אז אנחנו תמכנו בו. הוא אמר: בואו נעשה משאל מתפקדים. עשינו משאל – הפסיד, אבל הלך להתנתקות – לקח 15 חבר'ה מהליכוד והקים את קדימה – –

– – בניגוד להבטחות לבוחר.

תן רק שנייה, סובה.

לכן אני חושב – יש עוד שני דברים. יש עוד דבר שהוא חשוב, חבר הכנסת איזנקוט. יש בעיה. בתפיסת העולם שלי, נניח, עכשיו חוקקנו את חוק הסבירות – ובעזרת השם נעביר אותו – אבל אתם לא מסכימים. בסדר. יעברו שלוש שנים – נניח, תחזרו חזרה להיות בשלטון – –

– – תשנו את החוק. אנחנו מכבדים את העמדה שלכם. אתם השמאל ביצעתם מהלכים בלתי הפיכים גם בהתנתקות וגם בהסכמי אוסלו, ואנחנו כיבדנו את הממלכה תמיד תמיד. אני לפחות.

כעסתי, הרגשתי נפגע, נעלב, אבל בסוף יש עם ישראל, יש מדינת ישראל. גם כשהממשלה רימתה את הציבור, אריק שרון אז: דין נצרים כדין תל אביב.

אני זוכר את ההתמודדות שלו בליכוד. אתה היית אולי – אני לא יודע אם היית אז בארץ.

אבל אני מכבד. בגלל שהמדינה מעל הכול, צה"ל מעל הכול.

אנחנו יכולים להתווכח בינינו, אבל בסוף יש לנו צה"ל אחד.

תראו מה קורה, אני שומע טייסים – חותמים, לא חותמים. איך השיח הזה נכנס בכלל? איך בכלל השיח הזה עולה לרמה הציבורית? איך מישהו במדינת ישראל מעז? עכשיו, איך הם עוטפים את זה? בוא, אני אגיד לך, סובה. חבר הכנסת איזנקוט, ככה הם עובדים בשמאל: הם עוטפים את המציאות – יש להם מה שנקרא – הם עובדים על התודעה, הם משנים את המילים: תראה, נכון, אנחנו נגד סרבנים, אבל כאן המדינה הפכה להיות אנטי-דמוקרטית, אז אנחנו פועלים נגד המדינה האנטי-דמוקרטית.

תבין את החולניות בחשיבה, בשקר.

אנחנו רוצים מדינה לא דמוקרטית?

מי אתם? אני רוצה לגדל פה ילדים במדינה לא דמוקרטית? אנחנו הרבה יותר דמוקרטיים מהשמאל. תמיד זה היה. דרך אגב, השמאל תמיד ניצל אותנו. באיזה מובן? הימין לעולם לא ירים יד על מדינת ישראל ועל צה"ל, לא משנה מה יקרה.

למה? קודם כול, בגלל שזה בבסיס היהודי שלו – –

– – בבסיס החינוכי שלו, הדתי.

השמאל זה בולשביקים. זה כמו הבולשביקים בברית המועצות שעשו את ההפיכה – מחר מחסלים את הכול, לא מעניין אותם כלום. לכן מעולם, סובה, לא משנה מה יקרה במדינה, מעולם ולעולם הימין לא ירים יד ולא יתבטא נגד מדינת ישראל, בוודאי לא נגד צה"ל ולא נגד מוסדות המדינה האמיתיים הדמוקרטיים – לא בית המשפט העליון שהשתלט על המדינה. את האמת אתם יודעים. סובה, אתה יודע את האמת, המפלגה שלכם יודעים את האמת, כולם, מהקטן ועד הגדול – –

– – אבל לא מתאים, הפוזיציה. אני אספר לך משהו, סובה – –

– – אם נתניהו לא היה ראש הממשלה, היום אתם הייתם בראש המאבק איתנו.

למה? את האמת אתם יודעים כולכם. בגלל שגם אתם לא נמצאים במרכז הפיילה. אתם בדיוק כמונו – בצדדים, בחוץ, לא במעגל.

עכשיו אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש – –

– – להיכנס לנושא אחר. אני רוצה לספר לכם – תקשיבו, היה דיון בממשלה לפני שבוע. הממשלה ביקשה מהיועצת המשפטית למחאה להביא נתונים. בסוף, אתה יודע, הצבועים, הם מורחים את העסק. בסוף אני טוען שכל תיאוריה מבוססת על נתונים. תביא את הנתונים – נבנה עליהם תיאוריה. לא לוקחים תיאוריה ומנסים להלביש עליה נתונים. שאלנו – תגידו, חצי שנה יש כאוס במדינה, הפרות סדר המוניות שלא היו מאז קום המדינה. נגד כמה אנשים הוגש כתב אישום? יושב לי פרקליט המדינה החצוף הזה, המטריד מינית הזה, שנבחר – מטריד מינית – קם לי, ז'ונגלר, עם העניבה, מדבר בהתנשאות לראש הממשלה. ראש הממשלה שאל אותו: תגיד, לא הבנתי, אז הוא אומר לו – כרגיל, אתה מכיר את אלה עם האף למעלה? הבעיה איתי, אני כנראה לא הסברתי מספיק טוב.

עזוב, לא ראוי להיות בשירות הציבורי. ואז, מה בסוף? הם מדברים על שישה.

חבר הכנסת אדלשטיין, אני עכשיו שואל אותם: תגידו, השישה – כולם במחאה? לא. בסוף מסתבר שארבעה כנראה הם בכלל מהימנים שבאו נגד המחאה, ושניים שכנראה כמעט הרגו כמה שוטרים ופצעו כמה סוסים – עצרו אותם לכמה שעות ושחררו אותם. איך אמר השופט שהביאו לו אחד כזה? הוא אמר: לא יכול להיות, זה סטודנט עם משקפיים, נראה לי בחור טוב. לא משנה שהוא תקף שוטרים. בעולם המושגים שלו לא יכול להיות כזה דבר שמישהו מהשמאל תוקף שוטרים, אלים.

עכשיו, אני רוצה להקריא לכם. באנו וביקשנו נתונים ושאלנו מה מדיניות האכיפה. אתם לא תאמינו. אני מקבל מכתב לפני יומיים, ממי? מהגברת, המשנה ליועצת המשפטית אביטל סומפולינסקי. משפט ציבורי חוקתי. תקשיבו, רבותיי, קראתי את העסק הזה חמש פעמים, ואללה, אני בטוח שהיא לא מבינה מה היא כתבה פה: מצד אחד יש חוק נגד הפגנות, מצד שני מותר לעשות הפגנות, מצד שלישי אסור לעשות תהלוכות, מצד רביעי מותר לעשות הפגנות אבל עד 50 איש, אבל לא 50 איש, ושוטרים ולא שוטרים – רבותיי, אנחנו כולה שאלנו מה מותר. אז בואו אני אספר לכם. כשהתחיל – – –

אני אספר לכם. כשרבין עשה את אוסלו היה סיפור כזה, היו הפגנות של הימין, עשינו הפגנות בבלפור. הגישו בג"ץ נגד ההפגנות. מי היה השופט, כרגיל? בבקשה תנחשו.

יפה, ניחשת, אהרן ברק. מה כתב אהרן ברק בפסק הדין? שמותר להפגין בערך פעמיים בשבוע, בשעות 17:00 עד 19:00 או 21:00. למה? א. אי-אפשר להטריד את ראש הממשלה יותר מדי; ב. יש שכנים. אני הייתי אחראי על ההפגנות בירושלים, אני עבדתי בעירייה, אני הייתי נותן את הרישיון. אני הקמתי כיכר הפגנות מול משרד ראש הממשלה, סללתי. בן אדם היה רוצה להפגין הפגנה, היה בא, היינו נותנים לו רישיון להפגנה, מועד, זמן, ערבות וכו'. נהיה כאוס: היום מותר – מאז שעלינו לשלטון מותר הכול, לא צריך כבר רישיונות. מאז בלפור. ומי קבע את זה? אהרן ברק. פתאום באו בבלפור, התחילו לעשות רעשים. אמרו להם – לא, חיות, זכות ההפגנה. לא משנה שיש שם אנשים מבוגרים שכל העולם שלהם חרב. מה זה מעניין? כל עוד זה לא חיות ולא החבר'ה פה, 15 החבר'ה פה, מה זה מעניין? נאורים.

עכשיו אני רוצה להקריא לכם משהו. חשוב מאוד שתראו את רמת הצביעות של הרועצת המשפטית, של פרקליט המדינה והשופטים האלה כאן, שאתם רואים אותם פה לידכם, מאה מטר מפה. אני מקריא לכם פסק דין של העליון. של העליון. מצד אחד היא כותבת, אמרתי לכם: "ככל שהציבור בישראל חפץ חיים בדמוקרטיה, עליו לסגל לעצמו, כבכל מדינה מתוקנת, רמת סיבולת ויכולת הכלה של הפגנות". אחרי זה היא כותבת: מרבית ההפגנות אינן טעונות רישיון. אבל מה כן? לפי סעיף 83, 84 נקבע כי אספה של 50 איש ומעלה על נושא בעל עניין מדיני, ותהלוכה של 50 איש ומעלה – טעונות רישיון מהמשטרה. לא הבנתי, על מה הם מפגינים? אחרי זה היא כותבת: "רק אספות בעניינים שהם בבירור מדיניים, כפשוטו של מושג, במובן הצר של המילה". כאילו, אם מחר הם רוצים להחזיר את כל יהודה ושומרון – זה נושא מדיני. כן, בוודאי, אסור לנו להפגין. וכו' וכו' וכו'. לא תאמינו איך היא כותבת דבר והיפוכו: "כמובן, גם באספה או תהלוכה – – – עדיין חייבים המשתתפים בה להימנע מהסגת גבולות של אדם או מיצירת מטרד או ממעשה – – – שיש בו משום הפרת חוק או פגיעה ממשית בזכותו של אחר".

חבר'ה, מה הבנתם פה? מותר לחסום כבישים או אסור לחסום כבישים? אני אומר לכם, רבותיי, הגברת הזאת לא מבינה מה היא כתבה פה. בלה, בלה, בלה, כמו שהם כותבים תמיד. שורה אחרונה – יכולים לכתוב לנו משפט אחד: חבר'ה, אנחנו לא סובלים אתכם. אנחנו – יש לנו פה היועצת המשפטית של המחאה, וזהו, תעשו מה שאתם רוצים.

עכשיו אני מקריא לכם – חבר הכנסת ביסמוט, בוא תקשיב – פסק דין חשוב מאוד, שכנראה היא לא מכירה אותו. מי כתב אותו? אתם מנחשים עוד הפעם, מי כתב אותו? אהרן ברק. ומי הסכים איתו? אני מקריא לכם: השופט ריבלין, השופטת פרוקצ'יה, השופטת ארבל והשופט חשין. מה היא כותבת? אני מקריא. מה הנושא? היה ערעור – על מה? כתב אישום: מדינת ישראל נגד שי מלכה ואריאל ונגרובר. עכשיו אני מקריא לכם מה כתב השופט הדגול מרום מעלתו ורוממותו, הצבוע הגדול והמסית מס' אחת במדינת ישראל מר אהרן ברק, שלטעמי צריך לשבת בבית סוהר עד סוף חייו.

"על פי כתב האישום" – אתם שומעים? משה, תקשיב, תקשיב, אתה משפטן. אולי אני לא הבנתי. "על פי כתב האישום, במהלך 2005 קשרו הנאשמים קשר לסכל באמצעים לא חוקיים את – – – תוכנית ההתנתקות, המעוגנת בהחלטות הממשלה ובחקיקת הכנסת. בפעולות שתוכננו למטרה זו – – – ארגון הפגנות המוניות בכל רחבי הארץ, שבמהלכן ייחסמו צירי תנועה ותימנע תנועת כוחות הביטחון; קריאה למפגינים להפר את החוק כדי להיעצר בהמוניהם ולשתק את מערכת אכיפת החוק; גרימת נזק לציוד – – – עידוד סרבנות בקרב משרתי הביטחון". הייתי בטוח שהוא כתב את זה היום. אז לא היה דבר כזה. "הקמת אתר אוהלים סמוך לחבל עזה" – לא משנה שיש פה אוהל ליד בית המשפט העליון, ובכל מקום הם שמים אוהלים חודשים על גבי חודשים; "פתחו חשבון בנק למימון הפעילויות" – פה יש עשרות מיליונים שבאים מטייקונים ומחוץ לארץ ממדינות זרות; "מינו רכזי אזורים" – אני קורץ לכם, יש עתיד, שכל מפגין, מאיר, מקבל 700 שקל. באו אליי מבית הכנסת, אמרו לי: דודי, ב-300 אנחנו מוכנים לבוא. אמרתי להם: אתם יודעים מה? אני אדבר עם לפיד, אני אעשה לכם אחלה הפגנה.

נשבע לך, באו ביום שישי, כאב לי הלב – ביום שישי באו אליי הביתה שלושה חבר'ה, פתחו שולחן, עלק קידוש, הביאו איזו חבית של רעל, כמו שלפיד נתן להם. אמרתי להם: עלאש, בואו, שבת, תעשו איתי, יותר טוב – נלך לבית כנסת, נאכל כמו שצריך. בשבת, כן?

אתם מבינים? זה האנשים. אמרו לי בבית הכנסת: דודי, נעשה אחלה הפגנה, גם יעזרו לפריפריה – – –

רק שנייה, דבי, את יודעת, 300 שקל, ניתן לאנשים קשי יום, אני אעביר להם, אחלה הפגנה שבעולם.

עכשיו, הם עשו כנס בירושלים, קראו להתנגד להתנתקות וכו'. עכשיו בואו תראו מה כותבים הגאונים, הצבועים. השופט הולמס כתב – הרי יש להם תמיד את המשפטים הידועים – שזה לא חופש ביטוי. למה? מי שצועק בתיאטרון "אש" וגורם למהומה – זה לא חופש ביטוי. ולכן, תבינו מה הם כתבו עליהם: "במעשים המיוחסים להם, לא רק שהנאשמים צועקים 'אש' בתיאטרון מלא – – – אלא – – – מציתים אש ליד חביות של דלק. המעשים המיוחסים להם ושבהסכמתם אנו רואים בהם את התשתית לבחינת המעצר עד תום ההליכים" – מעצר עד תום ההליכים, מר ברק, מעצר עד תום ההליכים, של ילדים. "שום משטר דמוקרטי המבקש לשמור על חופש הביטוי אינו רשאי להסכים לה". אתה שומע את זה, אלעזר שטרן? כל משטר דמוקרטי אינו – את זה כותב ברק, הגאון, האדמו"ר שלכם. "ואכן, חופש הביטוי – – – אינו מגן על החופש למנוע מיולדת להגיע לבית חולים". כן, זה מה שכותב אהרן ברק, לא אני. "אינו מגן – – – ממכבי האש להגיע למקום שרפה", אינו משתק את המנגנונים ומסכן את ביטחונם של הפרט והכלל. "הטוען בשם חופש הביטוי לכל אלה, אינו טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה אלא מנקודת מבטה של האנרכיה" – אתה שומע, חבר הכנסת אלעזר שטרן? תקשיב, זה משפט חשוב: מי שטוען – הוא טוען – לא טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה – את זה כותב אהרן ברק – אלא מנקודת מבטה של האנרכיה. דרך אגב, על מי הוא מדבר? אני אספר לך: שני חבר'ה עמדו ליד המדרכה, לא חסמו כביש – עצרו אותם עד תום ההליכים.

אני מכיר את שי מלכה, זוכר אותו מאז. היה עם פייגלין. פייגלין נעצר ל-18 חודש. זה לא אהרן ברק, זה פייגלין. זה לא אהוד ברק, זה לא בסדרי הגודל של ההשפעה הציבורית. זה לא חלוץ.

תקשיב, אלה קוראים למרי אזרחי. כל ערב יושבים בבית, מעשנים סיגריה, שותים אספרסו ואוכלים מקרון. לא מבין איך יכול להיות שהם לא יושבים בליזול, מריחים אותו, בעיקר ששם המקום שלהם. אני מקריא לך מה כותב הבן אדם, לא אני.

"טענת השלישייה הינה כי הפעילות המיוחסת להם מהווה מרי אזרחי, ולכן הם זכאים במשטר דמוקרטי. אף בטענה זו לא מצאתי כל ממש", כותב אהרן ברק. "הטענה בדבר מרי אזרחי מעוררת שאלות מוסריות, פילוסופיות ומשפטיות קשות" – הוא מתפלסף עם עצמו.

וזמיר – אותו סיפור: "זה אינו מופנה אל היחיד ומצפונו אלא אל רשויות הציבור בהפעלת סמכויותיהן השלטוניות. עם זאת, במקרה שלפנינו, אין לנו צורך לבחון אותה כלל ועיקר, שכן אין בהתנהגותם של אותם שני נאשמים אלא המרדה" – הוא קרא להם, הם ממרידים. "שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק עצירת מדינה". שני אנשים, עלק עצרו מדינה. שני אנשים. לא מדבר על 50,000 איש שעומדים באיילון – שני אנשים שעמדו על מדרכה. אמרו: אתם הולכים לרדת לכביש לעצור את האנשים, מעצר עד תום ההליכים. הם, כדי להצדיק שרפת צמיגים – כל איילון, ראיתי אותו, כולו שרוף, רק צמיגים. דרך אגב, לא הבנתי מאיפה הבאתם את כמות הצמיגים בכלל. הזמנתם לדעתי פול טריילרים של צמיגים. אני רואה רק שרפות שם כל לילה. "ושום טיעון פילוסופי לא יצדיק עיכובה של יולדת הצריכה להגיע לבית חולים או עיכובה של מכונית כיבוי" וכו' וכו'. אני לא אקריא לכם את הכול. חבר'ה, הרי גם אתם, ביני לבינכם, מכירים את האמת. אתם גם נגעלים מהאנשים האלה. אתם יודעים בסוף שאלה הצבועים הכי גדולים. אתם יודעים שאהרן ברק, אהוד ברק, דן חלוץ – כל אלה צריכים לשבת בבית סוהר. את האמת אתם יודעים.

אתם יודעים שאלה שחוסמים את איילון – היום כביש 4. איך אמרתי? תראה את הבעייתיות המרכזית שאני מצוי בה, וכל אזרח. היום, כשאני יוצא מהבית, חבר הכנסת שטרן – אתה יודע, כשיש הפגנה, סוגרים רחוב, נגיד – מודיעים. בסדר, פעם בשבועיים יש הפגנה – יאללה, אחלה. היום כשאני יוצא מהבית, אני לא יודע. אני אספר לך, ביום שישי הייתי צריך להגיע לריאיון. אני יוצא מהבית שעה לפני, אני מגיע שעתיים אחרי זה לאולפן. למה? מישהו החליט לסגור את הכביש. עכשיו, אני חי ברולטה, אם לא יודע אם אני מגיע או לא מגיע. אין לי מושג. אני יודע שאני מתניע את האוטו. הדבר היחיד שאני בטוח בו – שהתנעתי את האוטו. מכאן אני והאנרכיסטים – לא יודע, אני והמזל שלי. אם קמו איזה ארבעה צפונבונים ובא להם לסגור היום את כביש 6 – ואללה, סגרנו את כביש 6.

סיפרתי לכם, באתי יום אחד מנתניה – אתה לא תאמין – –

– – עשרה חבר'ה סגרו את הכביש. אני מוצא את עצמי עם אלפי מכוניות עומדים שעות. שוטרים לידם, יותר מעשרה, יש 20 שוטרים. עשרה אנרכיסטים עוצרים את כביש 2, ואנחנו עומדים ככה. נשמע לך סביר?

באמת, איזנקוט, אתה עם עצמך, עזוב את הבלפנים האלה. אתה בתוך-תוכך יודע את האמת. אתה איש מוסר, אתה איש אמיתי. הרי את האמת אתה יודע. אתה יודע שמדובר פה בעבריינים, פורעי חוק, שהורסים את המדינה במו ידיהם. אתה יודע שטייס שאומר: אני לא בא לצה"ל – לא משנה, אתה יודע שזה חילול הקודש. אתה יודע שזה צלם בהיכל. אתה גם יודע שיש לזה משמעויות אחרות בעתיד. אתה יודע שיהיו חיילים אחרים שיסרבו על דברים הרבה יותר פשוטים, הרבה יותר פעוטים מזה. למה? בגלל שאם להם מותר, גם לנו מותר. אתה יודע שזה לא קרה מקום המדינה ועד היום, ועברנו דברים איומים ונוראים במדינה הזאת – גם דברים יפים – מלחמות, כישלונות. אבל תמיד צה"ל היה מחוץ לאירוע. מי זה צה"ל? זה אנחנו, זה הילדים שלנו. תבין טוב מה קורה כאן. יש לך כמה מאות טייסים שמחליטים – אני לא מבין מאיפה יש להם את האומץ. אני לא מבין מי נתן להם את ההכשר. בגלל זה אני חושב שאהרן ברק צריך להיכנס לבית סוהר עד סוף ימיו. זה הבן אדם שכיוון אותם. איך הוא אמר? שהרמטכ"ל יחליט לאן מכוונים את הטנקים.

אתה יודע מה? אני תולש את השערות שלי. זה נשיא בית המשפט העליון לשעבר שאומר לרמטכ"ל: אתה תחליט? זה קורה בסודאן, זה קורה בלוב, בצפון קוריאה. אנחנו – הרמטכ"ל יחליט? תאר לך שאתה, איזנקוט, הרמטכ"ל, מחליט להפנות את הטנקים לכנסת.

למה? ככה. תבין בן אדם. ואתם לא קוראים להכניס אותו לבית סוהר. את אהוד ברק – איך הבן אדם המושחת הזה מסתובב בחוץ? אני לא מדבר על זה שנחתו בחשבון שלו 10 מיליון שקלים, ועד היום לא יודעים מאיפה זה. להערכתי, מעסקת נשק אסורה, כי חוץ מזה הוא לא יודע לעשות כלום; העביר אותם דרך זה, קרן זה, נתנו לו זה, אתה יודע. למה, איך אפשר להכשיר דבר כזה? למה שיבואו לך 10 מיליון שקלים? בוא תסביר לי.

אני לא מדבר איתך על זה שהוא בא לבית של פדופיל 30 פעמים. דרך אגב, קראתי שאחד הטייסים גם מספר מי היה איתם במטוס. אני מבין, בא עם כובע גרב. זה איש מוסרי? איך אתם בכלל שומעים לחלאה הזאת? איש תת-מוסרי. אני, אין לי חברים כאלה, בגלל שאני מתרחק מאנשים כאלה, בוודאי מחברים של פדופילים. הוא בא אליו הביתה. בא אליו הביתה עם כובע גרב. מה אומר? היה לי קר. תגיד לי, אתה חושב שאנחנו דפוקים? שם כובע גרב, פעם שם כובע. תגיד: אני בא לחבר שלי הפדופיל. אתה לא מתבייש שעשית מה שעשית? אתה עוד בציבוריות הישראלית, יש לך חוצפה לדבר? עוד מזמינים אותו לאולפנים. מי מראיינת אותו? איזו כתבת, אתה יודע, של זכויות הנשים. אני אדבר עם בן אדם כזה? זה עולם המוסר שלכם? זה?

איך שנהיה שר הביטחון – איך אמר אולמרט? באותו לילה הוא דפק בדלת שלו ואמר לו: תוציא את עמיר פרץ, אני נבחרתי. רבאק, תן לבן אדם שבוע להתרגל. ישר אשתו הוציאה כרטיסי ביקור של המאכער. הוא בא, שר הביטחון, ואשתו המאכערית, לאנשים. תבין, משהו מטורף פה. תגנוב, אבל בשקט, לא מהבמה הציבורית. ועוד מביאים אותו היום לראיונות, ואני רואה את ההרס, את הרעל. דרך אגב, מרוב שהוא רוצה לדבר ולהרעיל, הוא אפילו לא מספיק לדבר משפטים בעברית, הוא נכנס לתוך המשפט של עצמו, בגלל שהוא כולו, אמרתי, רעל רדיואקטיבי מרוכז. זה האיש שאתם תומכים בו? שומעים אותו? הוא? אהרן ברק?

חלוץ – אני ציפיתי ממך כרמטכ"ל לבוא ולגנות את חלוץ ולגנות את כל האנשים שקוראים לסרבנות, כולל אהוד ברק. בגלל שאמרתי: זאת הסכנה למדינת ישראל, ואם אנחנו לא נעצור את זה כאן, אני לא יודע מה יקרה לנו במדינה.