קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, חברת הכנסת צגה, אני אגיד לך למה עצרו את אח שלך; אני אגיד לך גם למה הגישו נגדם כתבי אישום: לא בגלל שהם חסמו את הכבישים – הם לא חסמו את איילון – בגלל שהצבע שלהם הוא שונה, הם שייכים לקסטה אחרת. כולנו, דרך אגב, בקסטה אחרת. פה מצד ימין, סיימון וחבריו, זה פריבילגים.
אתה יודע, קשה לי להבין, אתה יודע. את מבינה? עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו. אני שומע את מר חלוץ – זה, את יודעת, מר חלוץ, היה פעם רמטכ"ל. שלום, חבר הכנסת דנינו. לפני המלחמה, מלחמת לבנון השנייה, היה לו תיק מניות – חשוב לטפל בכסף. הוא עכשיו יודע שיש מלחמה, עם ישראל לא יודע – זה גם שימוש במידע פנים – עשה קופה, מכר לפני שהמניות יורדות, וגם עניין אותו הכסף שלו לפני חיילי צה"ל, שהוא אמור לנהל אותם עכשיו, להכניס אותם לקרב.
מה אומר אותו בחור לפני כמה ימים? אני שומע בטלוויזיה: הייתי רוצה לראות את אמסלם הזה טס לסוריה. אז רציתי להגיד לך, מר חלוץ: אני לא טייס, אתה יודע. הרי כנראה אתה נמצא באיזה 30,000 רגל למעלה, מרגיש גם את ההתנשאות והשחצנות שלך. אבל בוא אני אספר לך, הייתי ילד, בגיל 22, כמעט 50 יום הייתי בשטח סורי סורי במלחמת לבנון הראשונה. לא בלבנון –בסוריה, לא באוויר – בקרקע, מול קומנדו סורי, שרק על הטנק שלי לבד היו כבר מצודדים כמעט איזה 20 טילי סקאד מטווח של 400 מטר, שאני רואה אותם בעין. אבל אצלך, אם אמסלם לא טס מעל סוריה, לא עשינו כלום. אתה בעצם האיש הנאור, האיש המתנשא.
עכשיו, רבותיי, אני רוצה לספר לכם קצת לגבי – אני רוצה לגעת גם באלשיך. לא מזמן, חבר הכנסת דנינו, מה אלשיך אומר? ציפינו שנתניהו יתפטר, התבססנו על תקדים אולמרט. סימון, שאלתי את עצמי קודם כול – – –
נכון. תגיד לי, חוץ מ"פרשת משפטים, בושה", שהיה איתך בקושרי הקשר, ליד בן ארי, שי ניצן, מי עוד היה בקשר? מי זה "ציפינו"? אתה ומי?
אני רוצה להבין, אתה ומי בקושרים? הרי בסוף יבוא יום והעסק הזה ייחקר עד תומו. אנחנו רוצים לדעת מי לדעתך בקושרי הקשר חוץ ממך. אני שומע לא מזמן את רם בן ברק קורא כאן לפני שעה: אתם אימ-אימא של המושחתים. ואללה, סחתיין. אני רוצה להגיד לך משהו, רם בן ברק, פרשת המימד החמישי, שאתה שותף לה, זו אחת הפרשיות לטעמי הכי מושחתות ושהכי פגעו בביטחון מדינת ישראל. הרי אף אחד לא לקח אותך – – –
אף אחד הרי לא לקח אותך, עשה אותך נשיא בגלל שאתה – – –
ברור, הרי אתה עכשיו מקרקר. למה? למה אתה מקרקר? בגלל שאתה אתה יודע, אתה יודע שאתה מושחת. הרי אתה יודע שאתה מושחת – – –
הרי אתה, לקחו אותך בגלל שאתה הייטקיסט דגול. אתה יודע לכתוב תוכנות רציניות. הרי לקחו אותך כסוחר נשק, סוג של נשק. הרי אתה עברת, דרך אגב, עבירות ביטחוניות גם בנושא הזה. אתה יודע, שילמו לך כסף גדול מאוד לא בשביל הפרצוף היפה שלך.
לא חשוב. בוא נבדוק. בוא נבדוק.
בוא אני אגיד לך. קודם כול, קיבלתם 4 מיליון שקל סתם על חשבון מדינת ישראל, ככה. לא עשיתם כלום. מי אישר לכם את זה? אלשיך. קיבלת מהחברים של סגלוביץ' עבודה ב-50 מיליון, עבודה ב-50 מיליון – – –
18:40. 50 מיליון שקל בלי מכרז קיבלתם עבודה. קיבלתם עבודה, החבר שלך ואתה, דרך אגב.
ואתה, דרך אגב, מחקת את הפגישות ביומנים. אתה. ראש לה"ב מחק את הפגישות ביומנים שלו. אתה מכיר ראש לה"ב שמתגאה בזה? בעצם מחק את כל הפגישות באירוע ושיבש חקירה.
אבל אני רוצה לספר לך, מר בן ברק, מה היה אתמול בממשלה. אני ראיתי שלאחר מכן יצאו הודעות בתקשורת: העליבו את היועצת המשפטית לממשלה – –
רוצה לומר לך, מר בן ברק, אתם הזויים. מה שהיה אתמול בממשלה זה דבר מדהים.
בעצם הממשלה ביקשה לקבל מה שנקרא נתונים.
כן. באה הרועצת המשפטית, הגב' סהר בהרב מיארה, כתבה מכתב שאי-אפשר, בגלל שאנחנו השלטון והם מבקרים את השלטון, מר סגלוביץ'. אבל אנחנו רק הסברנו לה: זה לא קשור להפגנות, זה קשור לתפקוד שלך. מה זה קשור עכשיו להפגנות ועל מה מפגינים? זה קשור לתפקוד שלך, או יותר נכון לאי-תפקוד שלך ושל כל המערכת.
אני אתן לכם נתונים. מכל ההפגנות קיבלנו דיווח מאותו אחד, קצין משטרה, מר סגלוביץ', תת-ניצב, לא זוכר את שמו, כמדומני רותם, משהו, שהיו שישה כתבי אישום. אני בשוק. שישה כתבי אישום, כל כך הרבה. אנחנו שאלנו אותו: תגיד, על מה הגשתם כתבי אישום – שישה? הרי בגוש קטיף אתם עצרתם 7,000 איש. הגשתם 700. שם זה היה מוצדק. פה, שישה חודשים, אתם לא מתביישים לעצור אנשים? עוד להגיש נגדם כתבי אישום?
– – – בוא אני אספר לך. בוא אני אספר לך.
בוא אני אספר לך. הרי מה קרה בעצם? בגוש קטיף, הרסו לאנשים את הבית.
עצרו 7,000 איש. למה? כאב להם, אז הלכו קצת להפגין, חסמו קצת כבישים – לא כמו היום; לא את איילון, חס ושלום, לא דברים מהסוג הזה. לא כל יומיים, לא כל יום, לא 50 צמתים; פעם, פעמיים. עצרו 7,000 איש, מתוכם ילדים בני 13, 14, כולל נשים ובנות. ואנחנו שאלנו: חבר'ה, אנחנו רוצים – – –
ולדימיר, אתה לא היית בארץ אז. לדעתי אז לא דיברת עברית, ולא היית בארץ.
אבל בוא נמשיך. מה זה חשוב, זה לא היה בברית המועצות, זה היה פה, פה.
עכשיו, אתם סוגרים את כל הרחובות.
חבר הכנסת שטרן, אני רוצה להסביר את הבעיה. הסברתי ליועמ"שית מה הבעיה. היום, המדינה משותקת. מדוע? בגלל שכשאתה נוסע לאירוע, אתה לא יודע מתי עוצרים אותך ואיפה. כל איזה עשרה חבר'ה שיש להם, עלק, קיבלו זמבורה ואיזה תוף, יורדים, סוגרים את הרחוב.
אתה נוסע לנתניה, אתה לא יודע אם אתה מגיע; נוסעים, חתונה – אני לא יודע אם אנחנו מגיעים. זה מה שנקרא בכלכלה חוסר ודאות. אנחנו חיים היום בעידן של חוסר ודאות. ככה מתנהלת, כפי שאמרתי, אנרכיה.
מה באנו ושאלנו את פרקליט המדינה ואת הגב' בהרב מיארה ואת מר לימון? בואו תיתנו לנו נתונים משווים. ספרו לנו. הרי עכשיו צגה סיפרה לך שאצל האתיופים עצרתם מאות מתוך כמה אלפים. הרי לא עניין אתכם – הכתם אותם, ביזיתם אותם, עצרתם אותם. דרך אגב, כשהיה סיפור בר-אילן, כביש בר-אילן, אני הייתי הולך – עברתי שם בשבת.
רק שנייה. בשבת. תן לי רק שנייה, אני מדבר על המשטרה, אני מדבר על שלטון החוק. אנחנו, זה לא מעניין אותנו מי בממשלה. אצל מיארה זה חשוב, למיארה זה מאוד מאוד מאוד חשוב, בגלל שתגיד לי מי בממשלה ואני אגיד לך איך תפעל, אז לכן אני מספר לך.
דרך אגב, כשהיו מאבקים בבר-אילן, מפקד המחוז היה מר אריה עמית. הם שברו ראשים של חרדים בשבת עם סוסים ופרשים, פצעו אותם, שלחו אותם לכל חדרי המיון. אבל פה – חס ושלום. היה איזה אחד, נשרט ליד העין – שלחו אליו את ה-BBC, כל רשתות הטלוויזיה. למה? אחד צפונבון נפצע בעין. חס ושלום, איך יכול להיות?
בוא אני אגיד לך, רם בן ברק. יש לי חבר נהג מונית – זה בדרך כלל לא החברים שלך, לא כאלה, בדרך כלל אתה משתמש רק בשירות של המוניות – קוראים לו מאיר בלילתי. שולח לי סרטון, אני אראה לך – אתה אומר: לא קרה כלום. הבן אדם עשה פשע חמור. אני אגיד לך מה קרה: הוא לא ביקש אישור לעלות לאיילון. איילון של אבא שלהם, לא ביקש אישור, במקרה טעה – הגיע. הבחור, אני אראה לך בסרטון – זה שאתם אומרים: מה הסיפור? קראנו שירה, אנחנו עדינים, עמדנו בצד הכביש – פיצצו לו את המונית ושלחו אותו לבית החולים.
דרך אגב, אתה רואה את האנשים, איך הם מכים במונית באכזריות ומנפצים את השמשות. איך אמרתי בפעם הקודמת? אותו אחד הגיע הביתה בערב, אותו פורע, השכיב את הילדים, קרא להם שירה, אמר להם: חבר'ה, אסור להשתמש באלימות. אסור לדבר לא יפה. אתם מתורבתים. הוא רק שכח שצילמו אותו לפני כן שובר מוניות. לשבור מונית, להרוס מונית של איזה מישהו מהימין – אין בעיה, למה לא.
עכשיו, מה שביקשנו מהגב' מיארה, שתספר לנו מה הנתונים. מה הנתונים. והפלא ופלא, חברי הכנסת, לא תאמינו, כל הכאוס שקורה חצי שנה, כל הכבישים, כולל נתב"ג, כולל הכול – שישה כתבי אישום, ומתוכם רובם בכלל זה מפגיני ימין שבאו למחות נגד השמאלנים. אתם לא תאמינו. ועל זה הם אומרים לנו: תראו, אל תיכנסו לפרטים. זה דיון לא כל כך טוב. זה אף פעם לא קרה. גב' מיארה מקריאה לנו מאיזה טקסט שהיא קוראת, כאילו היא עכשיו מוציאה הודעה לעיתונות. ואגב, כשהיה מדובר בעניין שלה, היא הרי הלכה למסיבת עיתונאים כעובדת מדינה. הרי רצו להגביל את הסמכויות שלה ושל חיות. אבל מה זה משנה? הן זה משהו אחר. פשוט להן מותר הכול.
ולכן אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק, מה היה אתמול. אני אגיד לך. אתמול בעצם ישבו ארבעת הזחוחים האלה, באו לי עם חליפות, ז'אנגלר, ישבה אחרי שהיא עשתה את הפן, הקריאה לי כאן את הטקסט שלה. השרים בוערים, אומרים לה: גברת, מה קורה כאן? איזה אכיפה סלקטיבית יש. הרי מה ההבדל בין משטר רודני למשטר דמוקרטי? באכיפה הסלקטיבית. הרודן אוכף והורג את מי שהוא רוצה; החברים שלו – שומר עליהם. זה מה שקורה. דרך אגב, זה ההבדל הבסיסי בין דיקטטורה לדמוקרטיה הלכה למעשה – ברמת הקצה על מי חלים חוקים ועל מי לא.
אבל אני אגיד לכם מה קרה. אני אמרתי לראש הממשלה, ולך, מר בן ברק, אני אומר את זה, אמרתי: אני מציע, בוא נפטר את היועמ"שית, היא לא מתאימה. איך אמר עליה גרוניס? היא לא ראויה לתפקיד. לא אני אמרתי; שופט שאתה מחזיק ממנו, גרוניס. אז לכן, כשאתמול ראיתי את הזחוחים האלה יושבים בישיבת הממשלה – הממשלה יושבת ומדברת ארבע שעות, אני אומר לכם מה קרה. בסוף הם הלכו – אני עושה את זה בפרפרזה – נסעו, יצאו אחרי ארבע שעות, נסעו לסטקיית חצות, הביאו איזו לאפה וצחקו: חחח. הם חושבים שהם מנהלים את המדינה, הפסיכים האלה. חחח. הם באמת בזבזו את הזמן. לא מתביישים. תיראו כמה אהבלים אלה. ואייסמן נותן לה כאפה, וכאן נוזלת להם העמבה, והכול בסדר. אתה מבין איך זה עובד? אתה מבין את המושחתים האלה?
אני אגיד לכם מה הבעיה שלכם – שאתם חושבים שכולם אהבלים. הרי 80% מהציבור יודעים את האמת. 80% מהציבור יודע שאתם עבריינים, בגלל שאתם עוברים על החוק. הרי אם עכשיו אני לוקח כיסא ויושב בכניסה לירושלים על הכביש, עוצרים אותי, אבל לכם מותר הכול. לכם יש הכול, מהאורוות ועד הרולקסים ועד הכול ועד המרצדסים, ויש לכם גם זכויות יתר במדינה, כי המדינה היא שלכם. איך אמר חלוץ? המדינה זה אנחנו. זה אנחנו. איך לואי ה-14 אמר? המדינה זה אני.
לכן אני מציע לכם משהו. עילת הסבירות, מה שנקרא, עילת הסבירות עבור תעבור. לא יעזור לכם כלום, כן?
אתם תתמכו בעילת הצביעות ואנחנו נעביר את עילת הסבירות. בוא, אני אציע גם לך, הרצנו.
תאסוף זמבורות, תאסוף דגלים, תאסוף ציוד, למה הרבה זמן יש לכם להיות בצידי הכבישים; לא בכבישים, בצידי הכבישים.
אתם תשרפו את הצמיגים וגם נעצור אתכם. ככה. למה? בגלל שזה החוק.
לא חשוב מה מיארה אומרת. איך הגב' מיארה אומרת? דבר שהדהים אותי, חבר הכנסת כהן: אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר. אתה יודע, כשאני בא מבית"ר, אני בא מהיציע. אנשים לפעמים רוצים לעשות מחאה אפקטיבית – שוטרים מצלמים אותם ועוצרים אותם ב-01:00. אתם הוצאתם את לה פמילייה, רציתם שהם יצאו מחוץ לחוק – אתם הרבה יותר גרועים באלימות שלכם. הרי אתם אנשים אדוני הארץ. הרי אתם מתנהלים כבעלי בית.
איך אתמול הם לעגו לנו, לשרים. יצאו ארבעה פקידים. היום הם בנופש, מבסוטים. כל השמאל מחבק אותם. מציע לכם, דרך אגב, שתמליצו עליכם להדלקת משואה בהר הרצל. אלה פורעי החוק שלכם, באו עם חליפות ועניבות כמו שצריך, דיברו כמו שצריך. הבנתם? לעגו לנו כמו שצריך. למה מה זאת הממשלה הזאת? מי אלה? אז מה אם בחרו אותם אנשים? מה הקשר? מי זה הציבור? הציבור פה קובע במדינת ישראל משהו? ממתי? מה זה חשוב? אנחנו פה קובעים את הכללים. איך אמר הגשש? אנחנו קובעים את השופט, את הכללים, את התוצאה ואת מזג האוויר. הכול זה אנחנו.
לכן אני אומר לכם, תתביישו לכם. אני אתן לכם את התוכנית. אני אומר לכם, חוק הסבירות יעבור במושב הזה על אפכם ועל חמתכם ועל חמתכם ועל אפכם.
אנחנו גם נקים את הוועדה לבדיקת הפגסוס. אתה תראה פתאום את החבר'ה שלך, מר סגלוביץ', פתאום אתה תראה מה הוא דיווח, אותו תת-ניצב: לא היה כלום. איך נשמע את הגב' בן ארי: לא היה שום דבר. בוא נראה מה היה או לא היה. אנחנו נמשיך בוועדה לבחירת שופטים במושב הבא ואנחנו נמשיך בדרך שעם ישראל שלח אותנו.
2,020 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.