ממשלת התנחלויות פולשת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, הפגנה היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית. בשבועות האחרונים אנחנו עדים להפגנות חוזרות ונשנות שבהן חוסמים צירי תנועה מרכזיים. אני רוצה להזכיר לכם, ב-2019 יוצאי אתיופיה – הפגנו נגד אלימות משטרתית, כי הרגו לנו שני צעירים, יהודה ביאדגה וסלומון טקה, זיכרונם לברכה. הדור הצעיר אמר: די, די לאלימות משטרתית. במקום לשמור עלינו, מתנכלים לנו, הורגים אותנו. קהילה שלמה יצאה להפגין. הפגנו בתל אביב, סגרנו את איילון. אני מבטיחה לכם, לא הדלקנו מדורה.

האכיפה הייתה קשה. משטרת ישראל פיזרה את הצעירים במכות, פתחה תיקים למאות צעירים; הכו אותם, התעללו בהם, העמידו אותם לדין. חלקם היו בכלא. כל זה, כשקרה – אכיפה בררנית – אף אחד לא דיבר, אף אחד לא הסתכל, כי מדובר ביוצאי אתיופיה, באוכלוסייה מוחלשת. אני אגיד לכם, אנחנו לא חלשים, אבל מה? האכיפה הבררנית פגעה בנו.

הינה, בשבועות האחרונים מדובר על אכיפה בררנית. הדוגמה שנותנים היא יוצאי אתיופיה, חרדים והפינוי של מתנחלים ב-2005. כל אחד מנסה היום לדבר על אכיפה בררנית. אני יכולה להגיד לכם, זה לא דבר חדש, אנחנו עוברים אותו כל הזמן. אני אספר לכם סיפור אישי. מאותה הפגנה עם חסימת צירים, ההפגנה באיילון, כמה צעירים הועמדו לדין? אחד מהם יותר משלוש שנים היה בכלא, השתחרר לפני חודש וחצי.

על הפגנה.

יצא להפגין. שלוש שנים. עוד סיפור אני אספר לכם. אח שלי – – –

אח שלי יצא להפגין. באותה תקופה היו מפגינים פה בגן הוורדים, מול הכנסת. אחרי ההפגנה התפזרו. לא היו הרבה, לא סגרו כבישים. כדי לחזור הביתה הוא הלך לתחנת אוטובוס. כשהוא היה בתחנת האוטובוס, שני שוטרים ניגשו אליו ואמרו: תביא תעודת זהות. הביא תעודת זהות, ראו, אמרו לו: תעלה לניידת. והוא אמר: על מה? בינתיים הגיעו עוד חברים שלו שהיו בהפגנה, שאלו: על מה? אמרו: אתם מפריעים. הכניסו אותם לניידת, לקחו אותם לתחנת משטרה, משטרת מוריה בירושלים. קיבלתי טלפון, אמרו לי: תגיעי, תשחררי את אח שלך בערבות. הגעתי, שחררתי את אח שלי, גם את החברים שלו. חברים שלו – נאסר עליהם 30 יום להגיע לירושלים. אבל אח שלי, בגלל שהוא גר בירושלים, לא יכלו לעשות את זה. אבל מה? שנה אחרי זה הוא קיבל תביעה מהפרקליטות על סגירת כבישים, על הפרת סדר ועל אלימות כלפי שוטרים – דבר שלא היה. והוא התקשר לחברים שלו, כל אחד מהם אמר: גם אני קיבלתי, גם אני קיבלתי. אבל מה? למזלם חלק מהמפגינים שהיו באזור צילמו כל מה שהתרחש, צילום בפלאפון, צילום וידיאו.

הם שלחו את זה לפרקליטות. הפרקליטות, אחרי שראו את הצילום, מה עשו? נסגור את התיק מחוסר ראיות. אבל הצעירים התעקשו: לא מחוסר ראיות, מחוסר אשמה. התעקשו, ואחר כך סגרו את התיק, גנזו את זה. היום אני הוצאתי מכתב לשר המשפטים, לשר לביטחון פנים: עשרות, מאות יוצאי אתיופיה צעירים, נפתח להם תיק – לסגור את התיק שלהם במשטרה לאלתר, למחוק את הרישום הפלילי. זה מה שיכול לתקן, חבר'ה. אפילו אם זה לא ירפא את הפצע, זה מה שאפשר לעשות. לכן, אכיפה בררנית – אנחנו יודעים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.