ממשלת התנחלויות פולשת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, השרים, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, השבוע ציינו את יום פטירתו של הרצל, האיש שבעצם הציב את חזון מדינת ישראל – הייתי אומר, האיש שחידש את חזון מדינת ישראל, כי מדינת ישראל אומנם היא מדינה צעירה, אך החזון שלה, חזון מדינת היהודים, חזון שיבת ציון, הוא חזון עתיק יומין. והחזון הזה הוא חזון משותף לכולנו, משותף לחברים מימין ומשותף לחברים משמאל, והוא גם, אדוני היושב-ראש, משותף לגברת שפגשתי בסוף שבוע שעבר, למיכל שילה, אשת חינוך שבחרה לדבר אליי פנים אל פנים, כדבר איש את רעהו. היא עשתה זאת בהגינות ובצורה אמיתית ובנועם, ויכולתי להקשיב לה, להקשיב לקושי שלה שאותו היא תיארה. מיכל היא לא הראשונה ולא האחרונה.

אני אספר לכם, חבריי, שמדי יום שישי בחודשים האחרונים מתקיימת מחאה ליד ביתי בתחנת ההסעה במושב טפחות, ואנשים יושבים שם ושותים קפה, משוחחים עם החברים במושב, משוחחים גם עם בני משפחתי, ובעיקר – נוצר שיח אמיתי, שיח של פנים אל פנים, שיח מעמיק. הילדים שלי בערב שבת נפעמים מהאנשים, מהיושר ומהערכים שהם מביאים. הם שואלים לא אחת מה מניע את האנשים לשבת מדי יום שישי באופן של מחאה, כביכול, ליד ביתי, ולמחות על אותה תוכנית, על הרפורמה המשפטית.

אבל אני רוצה לומר שאלה לא המפגשים היחידים. בחודשים האחרונים אני מקיים מפגשים רבים כאלה. רובם, כמעט כולם, לא מקבלים פומביות. אני אומר שהמפגשים האלה הם לא אחת מפגשים שמגיעים לנקודות מאוד רגישות ומרגשות. אתה רואה אנשים, טייסים בחיל האוויר, שפתאום פשוט באים ופורצים בבכי, פורצים בבכי לא אחת.

ואני נזכר, בהיותי תלמיד במדרשייה – אותה מדרשייה שהתפרסמה לאחרונה עם כל הנוער התוסס והשובב אבל גם המאוד-ערכי – איך אז, ב-1992, כינו אותנו "פרופלורים", ואני לא שוכח את זה עד היום, לא שוכח מה הצריבה של ה"פרופלורים" עשתה לי אז. אני גם לא שוכח איך בתקופת הגירוש ב-2005 ניסינו לייצר שיח וקראנו לשיח הזה "פנים אל פנים". ממש הקמנו מפעל שקראנו לו "פנים אל פנים", ואנשים עסקו בזה, מוסדות התעסקו בזה, וכל המטרה הייתה שמישהו בשלטון יתייחס אלינו.

כן, אנחנו נבחרנו, ואני מאמין לגמרי בצורך החיוני לקדם את הרפורמה המשפטית בכלל, ובפרט את העברת החוק שנוגע בצמצום עילת הסבירות. אבל אני כן רוצה לומר, כשאני קם יום-יום ואני רואה את המצב שבו מדינת ישראל נמצאת בחודשים האחרונים ביתר שאת, ואני שואל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, אני חושב שהתשובה היא לדבר פנים אל פנים כדבר איש אל רעהו.

ואת זה, אדוני היושב-ראש, לא עושים בטוויטר – – אני מסיים, אני צריך חצי דקה, ברשותך.

– – לא עושים בטוויטר, לא עושים ברשתות החברתיות ולא באופן של הרשתות החברתיות.

ואני רוצה לומר דבר אחרון: הציפייה שלי – כן, תחזקו אותנו, ואני פונה פה לאזרחי ישראל, לעם. תתבעו שיח יותר עמוק, תתבעו שיח שהוא פחות של גימיקים, שהוא פחות של טוויטר, כי זה השיח היחיד. אם נדע לדבר איש אל רעהו, ככה גם נדע לשמור על חזון מדינת ישראל – על החזון שהוא גדול מכולנו, מכל האנשים. על חזון מדינת ישראל. תודה רבה.