קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה להדגיש רק שאולי אנחנו הגשנו את האי-אמון תחת הכותרת "ממשלת כיבוש והתנחלויות", אבל אני חושבת שיש מאה סיבות להגיש אי-אמון בממשלה הזו. אין רק סיבה אחת, זה המכלול כולו, זה ההתנהלות הכללית של הממשלה מאז שכוננה ועד עכשיו. ואני חושבת שאחת הדוגמאות היא איך שהיום היה אפשר להגיש ארבע הצעות אי-אמון, כל אחת בנושא אחר, וכולן צודקות. וגם המתדיינים אשר התייחסו לנושאים שונים שיש בהם לא רק כשל אלא מדיניות מכוונת להוביל לתוצאה הזו, כולל הנושא של הפשיעה באוכלוסייה הערבית – אלה עוד סיבות למה להגיש אי-אמון בממשלה הזו.
ישבתי והקשבתי – למרות שזה היה קשה – לשר מה שנקרא הביטחון, מר גלנט. הוא הביא והסביר לנו מה היה בג'נין. אז אני אביא לך את הנרטיב מהצד השני ואחשוף כמה מהשקרים שהיו על הדוכן הזה. אומר שלא נפגעו תושבים רגילים ובלתי מעורבים. מה עם ה-100, 120 נפגעים שנמצאים בבתי חולים? מה זה, זה עוד הצגה של הפלסטינים? מדבר כאילו הייתה פעולה כירורגית, כאילו לא נפגע אף אחד.
המראות של המשפחות שעוזבות בלילה, הזקנים עם מכשירי ההנשמה שהיה צריך לגרש אותם בלילה ולהחזיר אותם לטראומה של הנכבה וההוצאה מהבתים – זה לא פגיעה? הרי הפלסטינים, אין להם רגש, הם לא מרגישים, הם לא טראומטיים לשום דבר. זאת פריבילגיה שנשמרת רק לעם היהודי, להיות טראומטי, אבל פלסטינים – לא.
זה שמגרדים כבישים ארבעה מטרים למטה, מוציאים את התשתיות, את המים, את הביוב, מנתקים בתים שלמים ממים – –
– – זה לא פגיעה בתושבים, זאת לחימה מוצדקת.
זה מביש ששר מה שנקרא "הביטחון", עומד על הדוכן ואין לו מה להגיד מילה אחת על השרפות בתורמוס עיא ובאום א-ספא. וזה עלה, עלה באי-אמון. הוא התעלם. זה לא במקרה שהוא התעלם – –
– – לא בגלל שהוא לא מרגיש בנוח, אלא בגלל שהוא בעצמו מוביל, למרות שלקחו ממנו את המינהל האזרחי ואת האחריות על המתנחלים. הוא משתמש בצבא כדי להגן, כדי לשמר את מדיניות ההתנחלויות והכיבוש.
314 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.