קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר – הוא פה, השר? אה, השר פה, כן, שר החינוך. היום הוגשו ארבעה הצעות אי-אמון, אני קורא מתוך הדף.
כן, תודה, ארבע הצעות אי-אמון. תודה למורה. אני תמיד שמח שמתקנים אותי בעברית. אבל אני רוצה להתייחס בקצרה לשלוש מהן. ממשלת ישראל נגד סטרטאפ ניישן – אז אני קודם כול רוצה להגיד שבהזדמנות זאת חייבים תודה למר נתניהו, שהוא היה ממש מהראשונים שדחפו את מדינת ישראל להיות סטרטאפ ניישן, ואני מאוד מעריך את זה; כישלון הממשלה בהתמודדות עם יוקר המחיה – ואני עוד מסתכל מי הגיש את זה, זה האנשים האלה שהם הוציאו את שד ההתייקרות מהבקבוק בכלל, כשהם רצו לנקום בשנאה בציבור החרדי בסיפור של החד-פעמי, זיכרונו לא לברכה; וממשלת התנחלות פולשת – הלוואי שזה היה נכון, הלוואי שיש התנחלויות חדשות, והלוואי שהיו בונים בכל הארץ.
ועכשיו אני רוצה להתייחס באופן כללי לכל ההצעות. אין ויכוחים בישראל. באמת אין ויכוחים במדינת ישראל, כי לא מתווכחים אלא מוציאים מגפון, מוציאים משרוקית, צועקים "בושה", ואני לא שומע דעה. אני כבר מזמן לא שמעתי דעה. אני בא לפה כדי לשמוע דעה – דעה בעד, דעה נגד, אבל משהו מחכים, משהו חכם. חבל, חבל שתמו הוויכוחים.
ועכשיו אני רוצה להתייחס, אם נשארה לי עוד דקה, למצוות פדיון שבויים. השיח נלקח בשבי, נלקח בשבי, דהיינו, יש קומץ אנשים שהם לקחו בשבי את כל השיח הציבורי, הפכו את זה לשיח אלים. מדברים על מילים, ואני מדבר כמובן רק על קצת – רעל, דם, מלחמת אחים, מלחמה יד ביד – –
שנייה, שנייה, שנייה. – – עידוד חרמות – –
ואם זה לא מספיק – שרפות, חסימות – –
– – חסימות כבישים, הפחדת ילדים, קריאה לסרבנות, פגיעה ברגשות – –
– – פגיעה בכבוד ראשי ישיבה, הסתה בארץ ובעולם ושנאה עיוורת. נלקח בשבי השיח. ומרוב חשש ישנם חברי כנסת מהאופוזיציה שהם אנשים הגונים וטובים, ואני מכיר אותם, באמת אנשים חכמים והגונים, שפשוט מפחדים להגיד את האמת – מפחדים להגיד שהם בעד הרפורמה המשפטית והם נגד הקריאה לסרבנות, הם נגד אלימות והם נגד אנרכיה. הם פשוט מפחדים.
אני רוצה לבקש, כמצוות פדיון שבויים, כמובן, לגאול את האנשים האלה ולעודד אותם: תשמיעו את קולכם, אל תפחדו כל כך ממה שיגידו, ותגידו את האמת. פשוט תגידו שאתם נגד הסרבנות, שאתם בעד הרפורמה, ואתם מוכנים לדבר על זה, וככה הציבור גם ישמע את הצד השפוי. אני אומר לכם, בפירוש בשמאל יש אנשים שבויים, תאמינו לי.
משפט סיום. אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, הימים האלה שכולם יודעים, כתוב "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". הלוואי, הלוואי שנלמד מהעבר, הלוואי שנשנה את השיח, הלוואי שיתהפכו הימים האלה מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול באהבת חינם וביאת גואל לציון, אמן.
434 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.