ממשלת התנחלויות פולשת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמעתי את הדברים שנאמרו כאן, ואני רוצה לספר לחברי הכנסת, לציבור, מה קרה השבוע בג'נין, ויותר מזה – מה קרה בשנתיים האחרונות בג'נין. בלב ג'נין, בתוך מחנה הפליטים שצמוד לבתי החולים בג'נין, לשני בתי החולים, קמה חבורה של 100 או 150 אנשים – –

– – שחלקם מגיעים מתוך ארגונים אסלאמיסטיים כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי, חלקם אנשי הפתח, התנזים, וחלקם לא שייכים לשום דבר, אבל יש להם מכנה משותף – להם מותר לעשות מה שהם רוצים ולהרוג את מי שהם רוצים. לכל אחד יש נשק M16, קלצ'ניקוב, קרלו מאולתר; זה סטנדרט, ציוד שחלק ממנו הוא ציוד, מה שקוראים בצה"ל, "מדוגם", ויש מי שמשלם בשביל העניין הזה. מי שמשלם בשביל זה הוא איראן. היא מוצאת את הדרך להעביר את הכסף על מנת שיגיע אליהם.

עכשיו, מה קרה בג'נין? בג'נין נוצרה מציאות חדשה: מבצר, כביכול, שאף אחד לא יכול לפרוץ, לשיטתם, ומתוך מחנה הפליטים בג'נין יוצאים לפיגועים ולפשיטות כנגד אזרחי ישראל: יום אחד יוצאים והורגים משפחה בבקעת הירדן, וחוזרים למחנה הפליטים בג'נין; יום שני עושים פיגוע בתפוח, וחוזרים. אם מישהו בכלל לא מתושבי ג'נין עשה פיגוע, לאן הוא נוסע אחר כך? לג'נין. למה? כי שם יגנו עליו. ולאחרונה גם מנהג חדש – מכינים רקטות מאולתרות, מתקדמים לכיוון יישובי התענכים קרוב לגדר, ויורים למשל על פרזון שתי רקטות לפני שבועיים-שלושה, וגם מסבירים – יש טיקטוק, יש רשתות חברתיות: אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, ואם מישהו יבוא – דמו בראשו, ואף אחד לא יכול עלינו.

אז אני רוצה לספר לכם משהו: ביום הראשון שנכנסתי לתפקיד, אולי בשבוע הראשון, אני הבהרתי לצה"ל, שירות הביטחון הכללי – דרך אגב, הם באו בנפש חפצה לעניין, כולם חשבו כמוני – אמרתי להם: מציאות כזאת לא יכולה להתקיים במדינת ישראל. אין דבר כזה – –

– – שאנשים יעשו הישר בעיניהם – ירצחו אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון ובניסיון וגם בהצלחה, לצערי הרב, וגם במקומות אחרים.

אני מנסה לעזור לך. אני מנסה לעשות סדר. אני מסתכל על המציאות הזאת, ואני שואל את עצמי: אנחנו נקבל מצב שבו אנשים יעשו הישר בעיניהם, ואנחנו כביכול לא יכולים לעשות כלום? עכשיו, צה"ל עשה פעילות ביחד עם שירות הביטחון הכללי, ביחד עם הימ"מ – עשה לאורך שנתיים פעולות פעם אחר פעם אחר פעם, אבל הפעולות האלה הולכות ונהיות יותר ויותר מסוכנות. מדוע? מפני שאתה בנוי על הפתעה – אתה מגיע, מפתיע לזמן קצר, פוגע, אבל אם הפעולה לוקחת חצי שעה ושעה, כמו שקורה בדרך כלל: מכל עבר יורים, מכל מקום, מכינים מטענים תוך כדי השהייה של הכוח במקום שבו הוא צריך להביא מבוקש, ובפעולות האלה – אני חזרתי בכל מבצע והלכתי לתחקר גם את הימ"מ, גם את דובדבן. רציתי ללמוד. הייתי בימ"מ – שלושה חיילים נפגעו בקסדות, וכפסע בינם לבין פגיעה משמעותית.

ולכן אני הצהרתי כבר אז: קודם כול, כל האמצעים על השולחן, ושחררתי לצה"ל מייד את כל הנושא של ירי מהאוויר. אין מצב כזה שיש לך יכולת לעשות משהו מהאוויר, אתה לא יכול לעשות אותו מהיבשה, או שזה מסוכן מדי, ואתה לא עושה. כבר לפני המבצע הכנסנו פעולה באמצעות פעולה מונעת – חיסלנו חוליה שירתה ועמדה לירות פעם נוספת לכיוון התענכים. פגענו בה. הדבר הבא – הכנו את הפעילות, והתוצאה, רבותיי, היא תוצאה מדהימה: קודם כול, הייתה פה הפתעה, כי התקיפה הראשונה נעשתה מהאוויר, על מפקדה שהייתה המקום שממנו מחזיקים את תמונת המצב עם מסכי טלוויזיה וכן הלאה. ישבו שם כמה מחבלים. השלב השני – נכנסו מאות רבות של אנשים, לוחמים מיחידות טובות, ופעלו בתוך המחנה, ואז קודם כול ראית מייד תופעה אחת בולטת: כל גיבורי הטיקטוק והרשתות האחרות מחפשים דרך לברוח; הדבר השני – מצאנו עשרות אתרים שבהם מייצרים מטעני חבלה, מרימונים בגודל כזה במאות, אולי באלפים, ועד מטענים של 50 ו-100 קילו בתוך דודי שמש שמוסלקים אחרי כן – חופרים את האספלט, מטמינים את זה מתחת לתשתית האספלט והכורכר, יש חוט הפעלה לאחד הבתים הקרובים, וכמו שקרה לנו לפני שלושה שבועות, כשעלה רכב שלנו והתפרק, ולשמחתנו, הוא היה רכב ממוגן עם הכנה מתאימה והחיילים נפצעו – ביקרתי אותם בבית החולים רמב"ם – אבל כאלה מוכנים על כל הצירים, עשרות. את כל אלה הוצאנו עם כפות של שופלים או D9-ים. סילקנו אותם.

הם בנו על כל הדבר הזה. הדבר השני שהפתיע אותנו, אותי, זה שתוך כדי המבצע, כשאנחנו מסכלים בעיקר את אמצעי הלחימה – הייתה מעט לחימה; מי שהתנגד וירה על חיילי צה"ל, ירינו בו, אבל שני דברים אני רוצה לומר שפעלו: 1. לא נהרג אף אזרח פלסטיני בכל המבצע הזה. מתי היה דבר כזה אי פעם? כל מי שנהרגו – 12 אנשים – מחבלים שאחזו בנשק; הדבר השני – אלפים מתושבי ג'נין וסביבתה, גם בקבאטיה אבל גם מהשכונה המערבית והשכונה המזרחית בג'נין וגם מכפר דאן וסילת אל-ח'רית'יה ואל-יאמון, יצאו לעבודה בישראל תוך כדי המבצע. זה אומר מה הם חושבים על המחבלים האלה שעושים פעולות.

ולכן, אנחנו עשינו – –

– – טובה גדולה.

אני – – –

חבר הכנסת – – –

חבר הכנסת עודה, אני חשבתי שאתה תעמוד פה על הבמה ותגיד לי: שר הביטחון, כל הכבוד לך ששחררת את ג'נין מידי הטרוריסטים – –

– – הנפשעים האלה, בשביל שהאזרחים יוכלו לעבוד. מה אתה מספר לי – – –

אתה מספר לי את ההפך.

ולכן – –

– – אנחנו פעלנו באופן ממוקד – –

– – באופן חד, כנגד גורמי הטרור, וטוב שכך.

והתהליך הזה – שאני מציין עוד פעם, אין לו תקדים. אתם יודעים מה? גם במבצעים שאני מכיר לאורך שנים, בכל המקומות, בוודאי אין לו תקדים בפעולות של מדינות אחרות, כולל דמוקרטיות, נגד טרור, שבו במחנה פליטים שיש בו 12,000 איש ו-150 מבוקשים, ופועלים בו מאות חיילים של צה"ל, לא נפגע אף אזרח. איפה זה קרה? תגידו לי. אתם יודעים למה זה קורה? כי לחיילים שלנו יש משימה ויש ערכים.

המשימה היא לפגוע בטרוריסטים – –

– – וערכים זה לשמור, לשמור – –

– – לשמור גם על חייהם של הבלתי-מעורבים.

עכשיו, היות שאתגרתם אותי, אני רוצה לספר לך שלפני 30 שנה, כשאני הייתי מח"ט בג'נין, אחת הבעיות הגדולות הייתה להגן על תושבי ג'נין, קבאטיה, עראבה, טובאס ויעבד מפני הטרוריסטים בני עמם, שהיו מוציאים אותם להורג.

זה הסיפור.

ולכן, זה העניין.

אם יש – – –

אם יש משהו שאני חושב שאפשר להתברך בו זה שלמעלה מ-100,000 איש המשיכו לעבוד בישראל, לדאוג לשגרת חייהם, לפרנסתם, וישראל אפשרה את זה, ובו בזמן נלחמנו.

עכשיו, אני אגיד לכם עוד דבר: יש קו מקשר בין מה שקרה לפני חודשיים בעזה לבין מה שקרה השבוע או בשבוע שעבר בג'נין. הקו המקשר הוא האמירה המפורשת שלי בתחילת תפקידי: בכל מקום שבו יפעל נגדנו טרור, אנחנו ננקוט פעולה התקפית ויוזמת. אנחנו לא נחכה שיהרגו אותנו. אנחנו נלך אחרי מי שמחפש אותנו.

בכל מקום אחר, בכל מקום אחר, מי שרוצה לדבר, מי שרוצה להושיט יד של שלום, מי שרוצה לחיות את חייו – אנחנו הראשונים שנעזור לו.

ואני מציע – – –

אני מציע, חבריי חברי הכנסת – – –

אני רוצה להגיד לכם שיחס נכון גם בכנסת, התנהגות ראויה ומילים נכונות יכולים גם הם לשרת את השלום, ולכן כדאי שהמנהיגות הנבחרת – –

– – תדגים יחס – –

– – יחס הוגן ותתנהג כמו שצריך גם באמירות שלה – –

– – כלפי מדינת ישראל. תודה רבה.