קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איך ידעתי שאמסלם יצא. איך ידעתי שאתה תצא. שב, שב, שב, תשמע אמת קצת.
קודם כול, אדוני שר הביטחון, מר גלנט – –
אדוני שר הביטחון, אני רוצה לברך אותך – –
– – למרות שאמסלם לא יאהב לשמוע את זה: 26 במרץ, אתה זוכר? אם לא הייתה המחאה הגדולה באותו יום, בבושה גדולה שראש הממשלה שלך התנהג ככה לשר, והמחאה שיצאה לרחוב, גלנט לא היה שר ביטחון. צריך להגיד תודה רבה למחאה, לכל אותם מאות אלפים שיצאו ביום הזה, כשהתנהגתם בצורה כל כך שפלה לשר גלנט. אז כל הכבוד לשר גלנט.
ולך, אמסלם יקירי, אני רוצה לומר משהו. ישבתי פה בשקט ושמעתי שני שרים, סמוטריץ' ואקוניס. אקוניס עמד פה רבע שעה, גידף, שצף, הסית, סיפר שקרים ללא הפסקה. אחריו הגיע סמוטריץ', שר האוצר שלנו, ואני חשבתי שהוא מדבר על לפלנד, על פינלנד, על דנמרק, לא על ישראל – הכול טוב, הכול נהדר, הכלכלה בפריחה, ההייטק חוגג. תגידו, אתם עיוורים?
אתה שר במדינה. אני לא מדבר עכשיו לגב' קואליציה שיושבת לידך, כי היא לא נמצאת פה הרבה בכנסת, אבל אתה שר פה ואתה לא רואה ולא מבין מה קורה למדינת ישראל? ההורים שלך וההורים שלי הקימו את המדינה – שלך הגיעו ממרוקו ושלי מליטא – עבדו קשה, נלחמו במלחמות, הילדים שלנו. איך הצלחתם לעשות שיא גינס – שיא גינס להרוס מדינה בחצי שנה. בחצי שנה הצלחתם להרוס כל חלקה טובה של המדינה המדהימה הזאת – בכלכלה, בסטרטאפ של מדינת ישראל, בחברה שלנו. הרסתם את החברה הישראלית. ארוחת ערב בחג כבר אי-אפשר לקיים. שנאה בין יהודים.
ועומד פה השר אקוניס ומשקר שיש אלימות ברחובות, שהמפגינים נוקטים אלימות ושהם פוגעים – שקר אחרי שקר אחרי שקר. תבוא לנתניה, אני מזמין אותך להפגנה בנתניה, 20,000 איש – תראה רק דגלי ישראל. לא תראה מקרה אלימות אחד. אנשים שהמדינה יקרה להם, אוהבים את המדינה. ואתה עומד בטלוויזיה, אמסלם, ויורד על היועצת המשפטית, ויורד על המפגינים, ומרצדסים ורולקסים – שקר אחרי שקר אחרי שקר.
אני עמדתי ביום שבת עם אדם בן 80, צרפתי עם כיפה על הראש שמגיע כל שבת להפגנה, והוא בכה, ירדו לו דמעות. אתה קורא לו פריבילג? בקושי מקל הליכה יש לו, ואתה אומר שיש לו רולקס. אתם חבורה של שקרנים שהורסים את מדינת ישראל. ואתם, חברי הליכוד, נותנים להם יד במקום לעצור את המסיתים, את הקיצוניים האלה. תראו לאיזה מצב הגענו. תראו לאיזה מצב המדינה שלנו הגיעה. אז אפשר לעצום עיניים, טלי גוטליב – –
425 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.