קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעוד יום קשה בתקופה של ליקוי מאורות של ממשלה רעה, רעה מאוד, ממשלה שעלתה לשלטון בהבטחות שווא שתטפל ביוקר המחיה, שתטפל בזוגות הצעירים, שתאפשר חינוך חינם לגיל הרך לילדי ישראל, מחירי הדיור, המזון, הביטחון והפרוטקשן. הינה, או-טו-טו אני מגיע, אמר נתניהו. אני מר כלכלה, אני קוסם, תכף הכול יסתדר. ליגה אחרת, אמרו לנו ולא טעו, אבל בקטע רע – ליגת השמדה. השמדתם את הערכים שלנו, את הממלכתיות שלנו, את החוסן החברתי שלנו, את הכלכלה שלנו, את מעמדנו הבין-לאומי, וכפי שאנחנו רואים גם היום, לצערי, גם את הדמוקרטיה, את הגאווה של המדינה הקטנה שלנו – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
במקום ביטחון קיבלנו את חוק המתנות; במקום חינוך חינם לגיל הרך קיבלנו את חוק הנבצרות, תקציב לאשת ראש הממשלה וכמובן שני מעונות, ואיך לא נשכח את חוק דרעי 3; במקום תוכנית לאומית לזוגות צעירים קיבלנו הגדלה של הקצבאות לצעירים שיבחרו שלא לעבוד עד סוף חייהם, את חוק הרבנות הראשית, את הטיית הבחירות בחוק טבריה, את קרן הארנונה הפוליטית, את חוק פירוק לשכת עורכי הדין, את חוק הגבלת ההפגנות, זובור ליועצת המשפטית לממשלה, וכמובן, הדובדבן שבקצפת, החקיקה המשפטית – כדי שלא יהיה מי שיפריע.
וכדי שלא נשים לב, הכול מתובל בהרבה מאוד שנאה והסתה: אגף התקציבים אשם, השוטרים אשמים, המפכ"ל אשם, היועצת אשמה, הפקידים אשמים, בני גנץ אשם, השמאלנים אשמים, האנרכיסטים, הבריונים המלוכלכים. הטייסים הם נבזיים, החיילים שלנו – כוח וגנר, האחרים – זה בטבע שלהם, ההייטק אשם, הרופאים, המורים. כולם אשמים, כולם חוץ מכם.
בממשלה היוצאת היה לי הכבוד להיות שרת החדשנות והטכנולוגיה ולהכיר תעשייה שהיא הגאווה הכי גדולה שלנו, כיפת הברזל של הכלכלה שלנו, עוגן חשוב למעמדה הבין-לאומי והאסטרטגי של מדינת ישראל בעולם כולו – אומת ההייטק, אור לגויים, המוח הישראלי. כן, אנחנו שהמצאנו את Waze, את הזן של עגבניות השרי, ומדינה שיש בה יוניקורנים – מכל אירופה. גאווה ישראלית. בסוף שנות הקורונה ההייטק הציל את המדינה ואת המשק. הציל. ההייטק הכניס לתקציב המדינה פי שלושה במיסים ממה שציפינו בממשלה, ושם את ישראל בראש דירוג היציאה מהקורונה. ההייטק היה בשיא של כל הזמנים, בכל הפרמטרים. העברנו החלטת ממשלה לאומית כדי לרתום את התעשייה הנהדרת הזו לצמצום פערים חברתיים, כדי שעוד ישראלים ישתלבו בה. קידמנו את חוק המו"פ לעידוד ביסוס של חברות הייטק בישראל ולחיזוק סטרטאפים. קידמנו החלטת ממשלה ראשונית לרתום את ההייטק הישראלי למשבר האקלים העולמי וקידמנו תוכנית לאומית לבינה מלאכותית, ואפילו רתמנו את ההייטק להסברה הישראלית.
הסתכלנו קדימה, האמנו בתעשייה הזו, ואתם יודעים למה? כי יש בה משהו מיוחד. כל שקל שהממשלה משקיעה בה חוזר אלינו, הציבור, פי שישה ושבעה פעמים ויותר. פעלנו לכך שנשיא ארצות הברית ביידן, בביקור בירושלים, בהצהרת ירושלים, יתחייב להרחיב את שיתוף הפעולה הטכנולוגי עם ישראל, ואף התנענו את העבודה הזו בוושינגטון. ההייטק הישראלי התחרה בכבוד מול מעצמות כמו סן פרנסיסקו וניו יורק, וכולם אהבו להתגאות בו; כן, גם ראש ממשלה אחד, נתניהו, שאמר רק לפני כמה שנים את הדברים הבאים על הצלחת ההייטק הישראלי, וזה מה שהוא אמר: לא מדובר כאן רק במורשת עתיקה, אלא גם על עובדת היותנו חברה דמוקרטית, פתוחה, חופשית, שיש לה תרומה חדשה לחדשנות ולהישגיות.
אבל הינה, במו ידיו אותו ראש ממשלה הצליח רק בשבעה חודשים להשמיד ערך של תעשייה שלמה. איך אמר לי איש עסקים? גם אם היו נותנים לי 100 מיליון דולר להרוס לא הייתי מצליח כל כך. ראשי ההייטק הזהירו כשהכול התחיל. פרופ' אהרן צ'חנובר, זוכה פרס נובל לכימיה, אמר: "מדינות שאין בהן חופש מלא אינן שחקניות על מגרש המדע והטכנולוגיה – – – מדענים לא יוכשרו כאן, אחרים – – – לא יחזרו – – – מדע לא יתקיים צד בצד עם הפיכה משטרית". מייסד פייבר הזהיר: אנחנו חוזים בהשמדת הערך הכלכלית הכי גדולה שהייתה פה מאז קום המדינה. בתוך חודשיים נהרס פה נס ישראלי שנבנה כאן 30 שנה. שנים אין כאן יציבות ביטחונית, אבל ידענו להסיר את כל האיומים מהשולחן. הפעם זה מחוץ לשליטתנו.
והממשלה הרעה הזאת ביטלה וזלזלה בדברים האלה שנאמרו מדם ליבם. מר כלכלה, ראש הממשלה שלנו, אמר לאנשי ההייטק הנדהמים שפגשו אותו: "משקיעים ילכו? יבואו אחרים". אז זהו, אדוני ראש הממשלה, שלא. בואו נראה את הנתונים מהשנה האחרונה של ההייטק: ההשקעות בהייטק קרסו ב-73%; גם סבבי הגיוס; יוניקורנים ישראליים – אם בשנה שעברה היו 23, השנה היה רק באירוויזיון יוניקורן, של נועה קירל; כמות הסטרטאפים שנוצרה קרסה; פיטורי עובדים; דירוגים בין-לאומיים שבהם ירדנו; ההשקעות בסטרטאפים ירדו ב-70%. וכל זה קורה, אדוני היושב-ראש, כשבעולם יש התאוששות, בנאסד"ק בעולם, אבל לא אצלנו.
ואיך לא, אדוני היושב-ראש? כי מי ישקיע כסף במדינה שחברות הדירוג הבין-לאומיות אמרו עליה שהממשלה הזו לא צפויה ומתנהלת בצורה לא שקולה? מי ישקיע כסף במדינה שהממשלה שלה מקדמת חוקי שחיתות וחקיקה שתפגע בזכויות הקניין והפרט של כולנו, שתחליש את בתי המשפט והיועצים המשפטיים – שהם אלה שאמורים לתת עוד הגנה למשקיעים? כבר עכשיו מדינות מזהות את ההזדמנות. יוון ופורטוגל פונות להייטקיסטים שלנו עם הצעות חסרות תקדים: ויתור על מיסים, רישיון עבודה, מעבר מיידי עם אזרחות אירופית להם ולכל המשפחה. הסטרטאפים החדשים של ישראל נרשמים מראש בחו"ל. אלה הנתונים מהשנה האחרונה. זהו, התהפכה המגמה – הנתונים היו הפוכים בעבר. זה קורה, זה עכשיו, ומי שעוזב לא יחזור. ומה זה אומר? כספי המיסים שלנו לא יחזרו, וגם המוחות הטובים שלנו.
ואני שואלת אתכם, הממשלה: זה באמת שווה, כל השנאה הזאת, ההסתה הזאת, ההרס הזה? בשביל מה, בשביל עוד קצת כוח, עוד ריסוק, עוד שחיתות, עוד מינוי? אין בושה? מה באמת הממשלה הזאת עשתה בשביל הציבור בשבעת החודשים האחרונים? משהו אחד, משהו משמעותי. לגלגתם כשיזמת ההייטק עינת גז הודיעה על העברת כספים של חברת פפאיה גלובל לחו"ל. לגלגתם כשהיא אמרה: אין לי פה ודאות שנוכל לנהל פעילות כלכלית בין-לאומית בארץ עם החקיקה הזו. בינתיים היא זו שצוחקת אחרונה, כי מאז שאת הכסף שלה היא הוציאה, של החברה, השקל שלנו קרס מול הדולר ומול האירו, והיא צדקה – היא הרוויחה ואנחנו הפסדנו. אין איש אחד בתעשיית ההייטק שאני מדברת איתו שלא מדבר בצער על מה שקורה. כואב הלב.
ראש הממשלה שלנו, ההיסטוריה חשובה לו, הוא מחבב היסטוריה. הוא גם מכונה "מר כלכלה", אבל לצערי, הממשלה הזו מוכיחה שהכלכלה הפכה לקלקול, לקלקלה. ראש הממשלה, שההיסטוריה חשובה לו כל כך, ייזכר בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל לדיראון עולם כאדם שהביא הכי הרבה הרס לכלכלה הישראלית ולהייטק הישראלי בזמן שיא. את הנזק נראה כולנו בשנים הבאות – במיסים שהחברות הישראליות תשלמנה לאנשים זרים במדינות זרות, באנשים שנאבד, בחוסר האמון של השוק העסקי במדינה, באובדן הדרך, בהשחרת והרחקת ההייטקיסטים, פטריוטים ישראלים שהפכתם לאויבי העם.
כמה עצוב שכל השנאה הזאת קורית בתקופה הזו, בשלושת השבועות שבסופם תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש בשל שנאת חינם. אני קוראת פה, מעל הבמה הזאת: תחזירו את הוודאות, תסירו את החקיקה, תפסיקו את העננה הזאת, ובואו נלך לתהליך בהסכמה רחבה. אחרת, לכו הביתה, כי אתם לא ראויים לעם הזה ולא ראויים למשול. תודה רבה.
1,077 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.