הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 54) (הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אני אתחיל בגילוי לב אישי: אני עומדת כאן ומתרגשת לקראת מסע הכומתה של הבן שלי השבוע. ביום חמישי הוא וחבריו – – –

היא אדומה. אחת מיחידות הקומנדו.

תודה רבה. אז אני מאחלת לו – – –

אז אני נורא גאה. אני באמת מתרגשת עבורו. מחר הוא צונח בפעם הראשונה. זה שבוע כל כך משמעותי ומרגש וחשוב עבורו, עבור חבריו ועבורי כאימא.

בכלל, בואו נדבר רגע על המילה "אימא" פה בכנסת. אין פה יותר מדי, אין פה אימא.

אין פה אימא – אין פה יותר מדי תבונה; אין פה הכלה; אין פה הקשבה; אין פה הבנה; אין פה אהבה.

אין פה הגנה. אין פה כל אותם דברים שאולי אם היה יותר לא היינו נראים כמו שאנחנו נראים. אז זה חסר ברמה האישית.

כששמעתי את נאום היוהרה של ראש הממשלה נתניהו, באמת התביישתי, פשוט התביישתי. אמרתי לעצמי: אזרחי ישראל, גם הבן שלי וכולם, ישמעו את הנאום הזה, וזה המסר שיעבור אליהם – נאום של יוהרה, דחקות, נאום של דחקות; בואו נצחק על מרב מיכאלי, בואו נצחק על אביגדור ליברמן, איזה כיף לצחוק על אחרים, כאילו אנחנו באיזה גן, כאילו אנחנו בספסל האחורי של האוטובוס. זה ראש הממשלה? נאום היוהרה?

אז כמו שנאמר, היוהרה היא אם כל חטא. לכן במובן מסוים התעודדתי, כי כל יוהרה שמתחילה בחטא והיא אם כל החטאים – לא גנבה ולא שקר, היוהרה היא אם כל החטאים, והיא נגמרת בדרך כלל באסון. לכן גם הסוף של הממשלה הזו בוא יבוא, הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים או מצפים או שומעים בתקשורת, כי יש פה פשיטת רגל מוסרית. החוק הזה שעולה עכשיו הוא חלק מזה. כמו שאמר אחד, באמת, מאבות האומה המייסדים, לא אבי האומה, כמו שאומרת שרת ההסברה, אלא בן-גוריון – אני אסיים בציטוט, אדוני היו"ר, אם תרשה לי רק לקרוא את זה: "גורלנו ההיסטורי, יחס העמים אלינו, מעמדנו הבין-לאומי, ומה שאולי חשוב יותר – ערכנו בעיני העם היהודי – – – ייקבעו, לאמיתו של דבר, קביעה חרישית וכמעט סמויה מן העין, אבל שרירה, בת-קיימא ובעלת שורשים מעמיקים, אך ורק על ידי חוסננו הפנימי ואור מפעלנו – – – גורלנו יוכרע במאבק הפנימי שבין החיוב והשלילה שבחיינו, בחיי הכלל והפרט, בחיי המדינה והאזרח".

אז כן, במדינה מושחתת ומקולקלת ופגומה, העם לא יוכל להיות עם סגולה. תודה רבה.