הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 54) (הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי השרים וחברי הכנסת, אזרחי ישראל, ברשותכם, אני רוצה לפתוח בנושא הדיון הקודם שהעלתה כאן האופוזיציה. זה קשור גם להצעת החוק הזאת. הנושא היה: סיכון צבא העם.

אני מודה שכשראיתי היום את הנושא היה מוזר בעיניי שאתם, חברי האופוזיציה, מנסים לאתגר את הקואליציה שלנו בנושא הזה של סיכון צבא העם, ואסביר מדוע. שני מונחים, שני עקרונות, עומדים בבסיס המושג הזה, צבא העם: המרכיב הלאומי – היסוד הלאומי, והיסוד האזרחי. הראשון – היסוד הלאומי. צה"ל, צבא ההגנה לישראל, הוקם כדי לשחרר את העם ואת הארץ, להגן על הריבונות, כמובן להגן על האזרחים, לשחרר את ארץ ישראל. לא צבא מהאו"ם, צבא שהייעוד הלאומי ניצב בליבת סדר-היום שלו, זאת המשימה המרכזית שלו. ולכן בצבא העם השייכות והמחויבות לעם הן מעל לכל מחלוקת. זהו העיקרון המכונן. הצבא הוא לא אוסף מיליציות, של קבוצות, של קבוצה כזאת או אחרת. הצבא שייך לעם, ולכן הוא מעל לכל גוון, מעל לכל השקפה כלכלית או ביטחונית. זה היסוד הלאומי.

היסוד השני של צבא העם, אדוני היושב-ראש, הוא היסוד האזרחי. הצבא משרת את האזרחים ולא האזרחים משרתים את הצבא. לכן הצבא תמיד, כמו בחוק הישראלי, כפוף לממשלה נבחרת, שנבחרת על ידי האזרחים.

אתה יודע, נהגו פעם לומר: מה הדרגה הכי גבוהה בחברה? מה הדרגה הכי גבוהה במדינה? לא הרמטכ"ל, לא ראש הממשלה. האזרח, האזרח מחזיק בדרגה הכי גבוהה – ככה זה במדינות דמוקרטיות. לכן, אגב, ברוב המדינות הדמוקרטיות, שר הביטחון או שר ההגנה לא יהיה גנרל גדול, לא יהיה איש צבא, כדי לבטא את העיקרון הזה שהצבא כפוף לאזרחים, ואנחנו לא באיזה שלטון גנרלים, באיזה שלטון צבאי.

בשני העקרונות הללו, חברותיי וחבריי לאופוזיציה, בחודשים האחרונים, בדרך קבע, פוגעים באופן קשה. קודם כול, מתנכרים ליסוד הלאומי. לוקחים מחלוקת שיש בינינו על הדרך למינוי שופטים, על האיזון בין הרשויות, מחלוקת נוקבת ככל שתהיה, ומשתמשים בצה"ל, בגורם שמייצג ומסמל את המחויבות הלאומית שהיא מעבר לכל מחלוקת – משתמשים בו במחלוקת הזאת, מאיימים לפרק אותו, מאיימים בסרבנות לשירות בצה"ל; לא סרבנות מצפונית, שהיא לפקודה מסוימת, שבמקרים מסוימים היא גם מבורכת, אלא סרבנות כללית. ואתם מגבים את זה, אתם משלהבים את הרוחות.

ויש כאלה, המחמירים אצלכם, שלא מסתפקים בצה"ל אלא קוראים להמרדה בכלל – קוראים למשקיעים לא להשקיע בישראל, קוראים למדינות להעריך מחדש את היחסים עם ישראל, יוצרים פניקה, יוצרים סכסוך בין אחים, פוגעים ביסוד הלאומי של צה"ל. ואתם מדברים כאן על סיכון צבא העם?

ואתם לא מסתפקים בזה, מכיוון שאתם פוגעים גם ביסוד השני, אדוני היושב-ראש – גם ביסוד האזרחי של צבא העם, מכיוון שהשותפות שלכם לקו המיליטנטי הזה של חוסמי איילון ושל אחרים הוא שיתוף פעולה עם אלו שרוצים להחזיר אותנו לעידן הכוח, לתקופה הטרום-ליברלית, שהכוח קבע בה. לא האזרחות, לא הפתק – הכוח. ולא חשוב אם זה הטייסים או ראשי הוועד בשדות התעופה – –

– – או מנהלי בתי חולים או ראשי אוניברסיטאות – על דעת עצמם מחליטים, מיקי לוי, על דעתם עצמם, להשבית את המדינה. למה? כי יש להם כוח. זה לחזור לעידן הכוח.

ואני מציע לכם, חברותיי וחבריי לאופוזיציה, לחשב מסלול מחדש. אל תסכנו את צבא העם. אתם מדברים על סיכון צבא העם? אל תסכנו את צבא העם. אל תפגעו לא ביסוד הלאומי ולא ביסוד הדמוקרטי. גם אם יש ויכוחים בינינו, אל תחצו את הקווים האלה – לא את הקו הלאומי ולא את הקו הדמוקרטי.

אנחנו מגבים את חיילי צה"ל. אתם, בחודשים האחרונים, מיקי לוי, מקדמים, משתפים פעולה עם אלו שפוגעים בדיוק בשני המרכיבים הללו. יש בינינו מחלוקת משפטית – ננהל אותה. למה לתמוך בסרבנות בצה"ל?

למה לקרוא למשקיעים לא להשקיע בישראל, מיקי? מה, מה קרה?

שמעתי.

מראש המפלגה שלך שמעתי. אני אשלח לך את הווידיאו.

מראש המפלגה שלך, שאמר: רק ככה הם ייסוגו מהרפורמה.

אם אנחנו נאיים במלחמת אחים, אם לא ישקיעו בישראל – – –

כן, שמענו את הדברים. אל תעשו את זה, אל תעשו את זה.

אנחנו היום מגבים את צה"ל, את עשרות אלפי החיילים, מפקדי יחידות השדה, אדוני היושב-ראש, שמוסרים את הנפש יום-יום בשביל למלא בדיוק את שני הייעודים האלה – גם את הייעוד הלאומי וגם לשרת את האזרחים.

ועכשיו להצעת החוק הזאת, חוק הרשויות המקומיות – –

– – שהעיקרון – – –

הבאתי הרבה הצעות חוק, מיקי לוי. אני שמח שאתה עוקב, אבל אם אתה עוקב, תעקוב אחרי כל הצעות החוק. הצעת חוק אחת תידון, אגב, בשבוע הבא בוועדת חינוך – חוק הפיקוח על החינוך. דברים שקורים היום, שקרו גם במשמרת שלכם. אתה בטח עקבת כשהיית יושב-ראש הכנסת אחרי מצב ההסתה בחינוך במזרח ירושלים, כל המקומות שיש בהם תוכניות לימודים של הרשות הפלסטינית, שמעודדת טרור. זה חוק שהגשתי. אני מציע שתגיע לוועדה. אגב, אני בטוח שתגבה את זה ותהיה שותף לעניין הזה.

העיקרון שהזכרתי קודם הוא עיקרון שנוגע גם להצעת החוק – העיקרון שהאזרח במדינה חופשית, האזרח במדינה דמוקרטית, הוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר בחברה, לא הגנרלים וגם לא הממשלה. האזרח הוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר. את העיקרון הזה הצעת החוק הזאת באה להחיל בהקשר של השלטון המקומי, מכיוון שהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, מחזירה למעשה את המצב החוקי שהיה נהוג פה עשרות שנים, שעל פיו אנחנו בשלטון המרכזי לא מתערבים לתושבי הרשות המקומית, לא מתערבים לתושבים, אלא במקרים קיצוניים.

יש פה חברי מועצת עיר – הינה, יש פה ראש עירייה לשעבר, הוא יודע. אנחנו בשלטון המרכזי מעדיפים – אני לא אומר, הייתה התערבות בקדנציה הזאת בנושא הארנונה. היא באמת הייתה התערבות גבולית, והיה מקום לדון בה בכובד ראש.

אנחנו לא מתערבים, רון כץ, בשלטון המקומי.

במקרים קיצוניים מאוד – – –

במקרים קיצוניים מאוד, במקרים קיצוניים מאוד, אנחנו מתערבים.

אנחנו משתדלים לא להתערב. במקרים קיצוניים מאוד אנחנו מתערבים – – –

במקרים קיצוניים, אמרתי. זה בין רשויות, אבל בתוך השלטון המקומי אנחנו משתדלים לא להתערב.

מתי החוק נתן אפשרות להתערב? אגב, בסעיף הזה עצמו, מתי אנחנו מתערבים? כשאין תקציב, כשיש חוסר תפקוד – אז בא השלטון המרכזי ואומר: תושבי הרשות המקומית, על הראש שלכם אנחנו ממנים ראש עיר, ראש מועצה קרואה.

עכשיו, בהצעת החוק הזאת, אנחנו מתקנים את המצב – –

– – אנחנו מתקנים את המצב שהיה פה מאז 2008 – – –

למה עשו אותו? מתקנים את המצב ומחזירים לתושבי השלטון המקומי את הזכות הדמוקרטית לבחור בטוב בעיניהם.

ירצו לבחור את מאיר כהן – יבחרו את מאיר כהן; ירצו לבחור את נאור שירי – יבחרו את נאור שירי.

ירצו לבחור את רון כץ – יבחרו את רון כץ.

לא אתה תאמר להם את מי לבחור, לא אתה תגביל אותם במי לבחור – – –

זה העיקרון המכונן בדמוקרטיה. זה העיקרון שגם הצעת החוק הזאת מגלמת.

אני רוצה לומר, שני רציונלים היו בשינוי, שאני דווקא מסכים איתם ואני מבין את ההיגיון.

הינה, אני עונה. נשארו לי 40 שניות, אני עונה. שני רציונלים היו בשינוי שעשה פה חבר הכנסת מרציאנו ב-2008. רציונל אחד היה לומר שהיתרון שניתן למועמד הזה, שניתן לו על ידי מינוי ולא על ידי בחירה – הוא יתרון. אני מסכים עם זה. ולכן עלה בדיונים בוועדה – ואני מתכוון להעלות את זה כהסתייגות בדיונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית – שגם לו, כמו כל עובדי העירייה בחוק הקיים למעט מנכ"ל, אבל כן אנשים רבי השפעה, כמו ראשי אגף חינוך, אנשים אחרים – כל מי שעבד פה בשלטון המקומי יודע למי יש קשר עם השטח וגם יודע את היתרון שיש בלבוא לבחירות עם מטה ועם לשכה ועם נהג ועם עוזרים. הדבר הזה אמור להתמתן – אני לא אומר להתבטל לגמרי – בצינון של 90 יום, כמקובל בחוק לגבי כל התפקידים; שוב, למעט מנכ"ל.

ודבר שני – וזה הרציונל השני שהיה בחוק – היה רציונל לשחרר את הממונה ממחויבויות פוליטיות קצרות טווח, כדי לאפשר לו להתעסק במשימה המרכזית שהשלטון המרכזי נותן לו, שזה להבריא את העיר מהמצב שהיא נקלעה אליה. גם בזה אני אומר – וגם אמרתי ליושב-ראש הוועדה, שמוביל את הדיונים בוועדה – שאני בעד שאנחנו נוסיף הסתייגות שעל פיה רק ראש מועצה ממונה שאכן הבריא את העיר – להפך, נהפוך את זה גם לתמריץ – – –

יש מבחנים קבועים. במשרד הפנים יש מבחנים מאוד מסודרים – – –

יש מדדים. יש מדדים.

נעשה את זה בוועדה.

אני חוזר ומסיים במה שהתחלתי, בעיקרון שנוגע גם לדיון שהיה פה קודם, של צבא העם, וגם לחוק הזה: האדם בעל הדרגה הגבוהה ביותר בחברה חופשית, בחברה דמוקרטית, הוא האזרח.

ולכן, עם כל ההסתייגויות שלכם, מה שצריך להכריע זה זכותו של האזרח לבחור בבחירות חופשיות במועמד הטוב בעיניו, וזה בדיוק מה שאני עושה בחוק הזה.

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, שמעתי חלק מהדברים וחלק מהביקורות על הצעת החוק הזאת בוועדה, וגם כאן פחות או יותר התחלקו לשני חלקים. לצערי, הרוב ביקורות לא ענייניות – –

– – אז אני אשתדל לא להתייחס לסוג הזה של הביקורות, נאור – –

– – אבל חלקן ביקורת עניינית, ועל ההסתייגויות האלה השבתי.

אני כן רוצה לומר שמכל השיח כאן דבר אחד עולה – וחשוב לומר את זה כאן לאזרחי ישראל – שאת המושג הזה "דמוקרטיה", שאתם, יוראי, צועקים בגרון ניחר ברחובות, שעיקרו הוא שהדמוס קרטוס, עיקרו הוא שהציבור שולט, עיקרו הוא שיש בחירות חופשיות במדינת ישראל וגם בשלטון המקומי – –

– – ולכן, כשמגיעה הצעת חוק כזאת לכנסת, למליאה שלנו, והיא אומרת: אנחנו ממקסמים את חופש הבחירה של תושבים בשלטון המקומי, ממקסמים את חופש הבחירה שלהם, מאפשרים להם לבחור מנעד אפשרויות רחב יותר, לפי רצונם, לפי חירותם, לפי זכותם הדמוקרטית, ואתם, שצועקים דמוקרטיה שלוש פעמים ביום וחמש פעמים בשבוע – –

– – מתגלה שוב ושוב שמושגי היסוד הללו של דמוקרטיה – יוראי, דמוקרטיה. אם דמוקרטיה היא מושחתת מבחינתך, אז תחשוב טוב שוב על המקום שאתה נמצא בו; אם דמוקרטיה זה דבר מושחת מבחינתך – –

– – תחשוב שוב על התפקיד שלך כאן. אתה נציג ציבור.

אתה לא אמור להשתלט על הציבור, אתה לא אמור לומר לו במה לבחור. זו הנחת היסוד.

עכשיו יש הסתייגויות ענייניות.

זה בא לעזור לכל תושב בכל מקום לבחור את הטוב בעיניו. לא אתה תחליט לו מה טוב בעיניו.

לא אתה תחליט לו. מספיק התערבת כששמת לו פקיד ממונה בפעם הראשונה. אתה לא תתערב לו עוד פעם ותאמר לו: בזה אתה לא תבחר ובזה תבחר. מקסום היכולת של ציבור לבחור את המועמדים שהוא רוצה – –

– – זה העיקרון הראשי בדמוקרטיה – –

– – ועל זה אנחנו דנים. העובדה שאתם – – –

לחלוטין לא.

העובדה שאתם פעם אחר פעם – –

– – באים להילחם נגד הדמוקרטיה, נגד המרכיב הדמוקרטי הזה – אמרתי קודם, אדוני היושב-ראש, שפעם היה – – –

אמרתי, אדוני היושב-ראש – – –

אתה שומע, חבר הכנסת גלעד קריב? פעם היה פתגם כזה – – –

חבר הכנסת קריב, פעם היה פתגם כזה, היו אומרים: מי האדם בדרגה הכי גבוהה בחברה, הכי גבוהה במדינה – אלוף? רמטכ"ל? ראש ממשלה? לא. האזרח. האזרח הוא בדרגה הכי גבוהה במדינה. אנחנו כאן משרתים את האזרח, הגנרלים משרתים את האזרח – –

– – השרים משרתים את האזרח. ולכן, כשאני בא פה למקסם את האפשרות של האזרח לבחור – –

– – אתם צריכים להיות בעד ולא נגד, אם אתם באמת בעד דמוקרטיה. תודה.