קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבת שעברה, לפני שבוע ויומיים, הקישו המודיעים על דלתותיהם של משפחות דהן, בן נון ואילוז ובישרו להן על מות ילדיהן, לוחמי צה"ל ליה, אורי יצחק ואוהד, זכרם לברכה, וזו הזדמנות לשלוח להן שוב תנחומים. בבת אחת התהפכו חייהן של שלוש משפחות.
ביקרתי בשבוע שעבר, ניחמתי אבלים אצל משפחת בן נון, והאבא, דודו, סיפר כמה הוא היה גאה בבתו, כמה הוא שמח כל פעם כשהוא אסף אותה בימי שישי מהתחנה, מגיעה חזרה עם המדים, עם הנשק, נעליים אדומות. וזה עמד בסתירה לדברים שנאמרו בכל מיני מקומות ברשתות, באחד מערוצי הטלוויזיה, רמיזות מכוערות כלפי מי שנהרגו, אותם שלושה לוחמים, וכלפי חבריהם וחברותיהם, כאילו לא בשמירה על הארץ עסקו אלא בעניינים אחרים. זה מעשה נבלה שמכתים גם את שמם של המתים וגם של החיים. היו כאלה שממש אפילו לא הסתפקו ברמיזות; הלכו יותר רחוק. אף אחד מהם לא חיכה לתחקירים, והרי ברור שיהיו תחקירים. יש לתחקר את האירוע הזה ולבחון כשלים ולהשתפר להמשך. אבל כנראה לעולם לא נדע בדיוק מה קרה שם, משום שמי שיודע נקבר באדמה.
אבל כמה עצוב זה שבמקום לכבד את זכרם של אותם חללים ואת משפחותיהם, היה מי שבחר להגדיר אותם כחסרי אחריות או מקצועיות וזלזל בהם. אני דווקא רוצה להגיד מפה, גם למשפחות של ההרוגים וגם לכל מי שבוחר ובוחרת לשרת בצה"ל ביחידות קרביות: תודה על מה שבוחרים לעשות ובוחרות לעשות. אנחנו סומכים עליהם שם במלחמה על הגבולות. אני רוצה להאמין שזה מייצג את רובם המוחלט של אזרחי ישראל, לא משנה באיזה צד פוליטי הם נמצאים. תודה רבה.
244 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.