הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במהלך מבצע מגן וחץ נחשפתי לפוסט מטריד של תושבת העיר שדרות, דור בן עמי, שהיא מתארת בו בתסכולה את הפער הקיים, את חוסר המיגוניות המונגשות באזורה. בזמן שדור הייתה במכללה האקדמית בספיר, שם היא לומדת, כשהיה צבע אדום היא נאלצה להישאר מחוץ למיגונית, משום שהמיגוניות לא מונגשות.

וכך היא כתבה: צבע אדום, צבע אדום. בואו נדבר על זה רגע. הזכות לחיים בשלום ובבטחה – האם היא מתקיימת כמו שהיא מוצהרת וכתובה? כי בשדרות, בעיר שבה אני גרה – אגב, אני רוצה לציין שזה לא רק שדרות, משום שאני בסוף שבוע הלכתי והסתובבתי בין המיגוניות – אין שום מיגונית נגישה. המיגוניות מאפשרות לאנשים להמשיך את היום-יום שלהם גם בזמן אזעקת טילים, היא עוזרת להוכיח שגם בתקופות כאלה לא עוצרים, היא שומרת על האנשים מוגנים. איזה מדהים. רק מה, אין אפילו אחת כזאת שנגישה לכיסא גלגלים. כאילו החברה אומרת: תתמודדו, אתם נכים. אני גרה בשדרות, וכשיש טילים אני עוצרת את השגרה; כשאין טילים, אני יוצאת מהבית בזהירות, כדי שלא יהיו הפתעות, כי המדינה החליטה: נכים, אזעקות – תוסיפו עוד משהו לעולם ההתמודדויות. וזה לא מעניין אף אחד. יש לי מבחן או עבודה או שחזרתי מאיזה סידור, פתאום – בום, אזעקה. כשכולם מחפשים מיגונית קרובה, הכיסא שלי נתקע בכניסה, כאילו יש פה היררכיה על מי מגינים, על החיים של מי יותר או פחות חשוב לשמור.

אדוני כבוד היושב-ראש, בשבוע שעבר נפגשתי עם דור היקרה. דור נעזרת בכיסא גלגלים, ועל אף מגבלתה היא עושה הכול על מנת להשתלב בחברה: היא לומדת, היא מתנהלת בצורה עצמאית ביכולות שלה, ולכולנו ברור שהמבצע הבא הוא רק עניין של זמן. אם החברה הישראלית קוראת לעצמה "מכילה ושוויונית", היא חייבת לדאוג לכלל אזרחיה ותושביה, כדי שבמצבי חירום יוכלו לקבל גם קהילות מיוחדות את תנאי המיגון ההולמים עבורן. זוהי העת, השגרה, לעלות על הפערים הקיימים, ולא בשעת חירום, כדי שזה לא יהיה מאוחר.

ואני משתפת, כבוד היושב-ראש, שאני אבקש דיון מהיר בנושא הזה, כי אני מאוד מוטרדת שמיגוניות בארץ – לפחות איפה שטיילתי, לא ראיתי מיגונית אחת שתאפשר לאנשים עם מוגבלויות, עם כיסאות גלגלים, להיכנס למיגונית. בעצם זה שהמיגוניות לא מאפשרות את זה, אנחנו חורצים את דינם של אותם אנשים שנזקקים לכיסא גלגלים. תודה.