קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, דקה. חבריי, אני מרגיש, אחרי החוק הנורווגי, שזו זכות גדולה לדבר במשכן. אני כמעט חוזר על ברכת שהחיינו, שהייתה לנו בהתחלה. זוכר, חבר הכנסת ביסמוט? משמח להיות פה במקום הזה. במליאה.
אני כן רוצה להזכיר, במסגרת הדיונים שדנים עכשיו על הזהות היהודית, שהרצל, חוזה המדינה, אמר בקונגרס הציוני הראשון משפט שהוא משפט מפתח, והוא רלוונטי היום כמו שהוא היה רלוונטי אז. הציונות, אומר הרצל, היא שיבה אל היהדות עוד לפני שהיא שיבה אל ארץ היהודים. אני מציע להרבה מאוד מהחברים שמתנגדים היום לתהליך של לימודי יהדות ולימודי מורשת, שזה שונה, ולימודי זהות יהודית, שזה מאוד חשוב, להסתכל בהפגנה היום בתל אביב, לראות את האנשים שמניפים דגלי אש"ף והם לא יודעים לא מי זו חנה סנש ולא מי זה בן-גוריון, הם לא יודעים את ההיסטוריה הקרובה שלהם, הם לא מחוברים להורים שלהם. התיקון הזה בנושא מודעות למורשת, לשורשים, לחיבור וזהות יהודית, הוא מאוד משמעותי.
אז אני מסכם את הדיון עכשיו, ואני מבין שהוא מועבר לוועדת כספים. תודה רבה לכם. תודה, אדוני היושב-ראש.
162 מילים של עמיחי אליהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.