קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה בית שעוסק גם בחקיקה אבל גם בתפיסות עולם ובדמותה של החברה. בשבוע שעבר לפני 14 שנים התהפכה חותרת אלופת ישראל יסמין פיינגולד עם הסירה שלה בנחל הירקון. אולי אתה זוכר את זה. היא נחבטה בראשה, איבדה את ההכרה, הרגליים שלה נקשרו בתחתית הסירה והיא טבעה. הרבה עוברי אורח היו שם; שפת הירקון, אור יום, לא משהו בשעת לילה מאוחרת. חלק עמדו, חלק צילמו אפילו, אחרים המליצו מה יש לעשות, כולם קיוו שיהיה מישהו שיציל אותה. ואז עבר במקום בן אדם בשם אבי טויבין, בן 62 אז, שעבר שם במקרה. הוא היה המישהו הזה. הוא קפץ פנימה, היחיד שקפץ פנימה, צלל לתוך המים, חילץ את יסמין אחרי כמעט חמש דקות שהיא שכבה מתחת למים.
יסמין אושפזה מורדמת ומונשמת, הרופאים לא ממש נתנו לה סיכוי. כשהיא התעוררה, באופן מפתיע, היא לא זיהתה את סובביה ואיבדה זיכרון לטווח קצר. אחרי שיקום ארוך וניסי ממש, היא חזרה לחתור וזכתה באליפות ישראל. הנזק עדיין קיים ומפריע לתפקוד שלה, אבל היא ממשיכה הלאה. מאז היא התחתנה, היא אימא, יש לה גם תואר באוניברסיטה. באחד הראיונות אחרי שהיא השתקמה, היא אמרה על מי שעמד והביט בה: האדישות היא הסכנה הגדולה ביותר, וכשמישהו אדיש עד כדי כך שהוא עומד ומצלם אותי, זה כבר ממש מוזר. אחר כך היא הוסיפה בכנות: לפעמים אני חושבת: חצי דקה, רק חצי דקה מתוך חמש הדקות שהייתי מתחת למים ואנשים העדיפו לצלם במקום להציל אותי, חצי דקה כזו הייתה ממש עוזרת לי היום. זה חצי דקה, זה פחות הפרעות קשב ושכחה שמלוות אותי.
היו שם הרבה אנשים אדישים, הרבה מאוד אנשים שאני משוכנע שהם אנשים מצוינים, אכפתיים, ואולי הם פחדו לקפוץ למים, וכל האנשים שם קיוו שיהיה מישהו אחד שיציל אותה, וזה היה אותו אבי טויבין. בכלל מחקרים מראים שככל שיש יותר אנשים שנוכחים במקרה שמישהו זקוק לעזרה, יש פחות סיכוי שיהיה מי שייחלץ לעזרה.
כולם מחכים ומקווים שלא הם, אלא יהיה מישהו אחר שיעזור. אבי טויבין, אותו אדם שעבר במקרה במקום כשמישהי הייתה – עזרה, הוא תזכורת לזכות ולחובה של כולנו להיות האדם שעוזר. תודה רבה.
329 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.