הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 17), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, השר, ח"כים וחכ"יות ככל שנמצאות ונמצאים, אני רוצה להגיד מילה או שתיים בתור מי שעסק בתחומי ארנונה וניהול רשות מקומית יחד עם חברתי – במקביל לחברתי הטובה חברת הכנסת מטי הרכבי. אני רוצה לשים שנייה דגש על נושא שאני לא בטוח שמחדדים אותו. אחת הבעיות, אחת הלקונות, אחת השגיאות בחוק המוצע היא שהוא לא מתבסס על מה שהרשות זקוקה לו. רשות מקומית צריכה לתת שירותי חינוך, רווחה, שירותים מוניציפליים אחרים, במקומות שלנו קצת ביטחון לא יזיק, נושאי סביבה, פיתוח כלכלי. ואת כל זה עושים ממה? מהמקורות. מגיע קצת מהתושבים, קצת יותר מעסקים, ככל שיש, המדינה עוזרת על פי תבחינים מסוימים. בעוד שבתחומי חינוך ורווחה המדינה יודעת לבצע דיפרנציאליות, להתבונן על מה היכולת הכלכלית של הרשות ובהתאם לזה היא משתתפת, בהתאם לזה המשרדים נותנים לרשות, בתחומים האחרים אין תקן. אין איזה מדד שאומר מה המדינה, מה השלטון המרכזי אומר לרשות המקומית, לשלטון המקומי: כך וכך וכך אתם זכאים/חייבים להעמיד לרשות התושבים שלכם. הרי אם לוקחים מכם – החוק, משמעו בעיקרו, בחלק הראשון, לקחת מרשויות מקומיות, זה כשלעצמו לא אסור מדאורייתא, אבל כדאי לעשות את זה בחוכמה. זאת אומרת, בתור מי שבא מבית שהסוציאליזם או שהסוציאל-דמוקרטיה לא נחשב בעיניו רע, לקחת ממי שיש זה לא אסון בין-לאומי. אלא מה? גם הוגנות צריך לבצע בחוכמה. ומה שאין פה זה המספר שהמדינה מגדירה, שהשלטון המרכזי מגדיר לרשות המקומית: זה המספר, כך וכך מיליונים או עשרות מיליונים אתם צריכים שיהיו לכם כדי להעניק את השירותים המתאימים לתושבים שלכם.

זה דיכוטומי: או שיש לרשות פחות ממה שצריך או שיש לה יותר. אם יש לה פחות, מאיפה האיוולת לקחת ולתת למישהו אחר? אם יש לה יותר, פה אנחנו מתחילים לדבר. ואם יש יותר, על כך בדיוק אומרים ראשי הרשויות, בואו נדבר. אבל הדיבור צריך להיות מתוך נקודת מוצא של נתונים מספריים הוגנים, שיאפשרו לרשות המקומית לתת את השירותים המתאימים. ואם נעשה את המהלך הזה, אפשר לומר שעשינו איזשהו סוג של צדק ונפסיק לטרטר את עצמנו וליצור מהומות חינם. כי כל שקל שניקח יותר מדי מרשות שממילא חסר לה ייפול על המדינה לאחר מכן או על תחושות המרמור של התושבים. תודה רבה.