קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה – השר אמסלם, אתה עומד עם הגב אליי, היי. רציתי לדבר אליך, והייתי שמחה אם תקשיב לי. השר אמסלם – טוב, אני אזכיר בלי שאני אקבל את הקשב ממנו. רציתי לקרוא לזה "נאום הבושה", ודווקא אם כן תקשיב, תראה לאיזו בושה אני מתכוונת; כי אני זוכרת שב-14 בפברואר נאמת כאן את נאום הרולקסים המפורסם שלך. אמרת: כשראיתי את ההפגנה בלילה, לא הבנתי מה נוצץ שם. בסוף הבנתי שאלה שעוני הרולקס של כל המפגינים. יש לך נאומים טובים ונאומים שעושים הרבה מאוד עניין, וגם הנאום הזה עשה הרבה באז וקיבל הרבה פרסום. האמת שבאותו רגע הרגשתי בושה. אתה יודע למה? כי בגיל 40 – אחרי שעבדתי נורא נורא נורא קשה כל החיים – לא היה לי כסף, באתי ממשפחה בלי כסף – קניתי רולקס, והייתי מה זה גאה בעצמי, כי אמרתי: השגת את הרולקס שלך ביושר, בעבודה, בחריצות, בנאמנות, עם הכישורים שלך. באותו רגע אמרתי: אולי אני אוריד אותו, כי האנשים עם הרולקסים הם אנשים פסולים; הם נגד מדינת ישראל, הם נגד המולדת, הם לא ישראלים, הם בוגדים, הם אנרכיסטים, הם טרוריסטים – כל אותן מילים קשות ורעות. והתביישתי בעצמי איך ברגע אחד נגררתי לתוך המדמנה ולתוך מלחמת הבוץ הזאת של אשכנזים וספרדים, אנשים של מעמדות, ואזרח סוג' א' וסוג ב'. נגררתי בלית ברירה לתוך מקום שהוא לא אני.
הילדים שלי לא יודעים בכלל אם הם אשכנזים או ספרדים. הם לא יודעים בכלל מה זה חשוב, כי אותם חינכתי – וחבל שלא כולם מחנכים – לשפוט אנשים לפי היושרה שלהם, לפי החריצות, לפי המקצועיות, לפי הלב שלהם, אם הוא גדול ורחב, לפי הדברים שלהם – וכן, גם הסגנון הוא מאוד מאוד חשוב, ולא רק המעשה. זה גם איך אומרים את הדברים ומה הכבוד שנותנים לבני אדם גם אם לא מסכימים איתם. כל הדברים האלה גורמים לי לחנך את הילדים שלי בדרך כזו או אחרת, ולא אם הם ספרדים, מזרחים או אשכנזים – לא לפי הדנ"א.
עכשיו, כשאתה מקבל לידיך את רשות החברות, אני מאוד מאוד דואגת. האם אלה האנשים שאתה הולך לבחור לפי סוג הדם שלהם, לפי המוצא של ההורים שלהם, או אם הם מונעים מנקמה, משנאה, מ"בוא נחזיר להם", "בוא ניכנס בפריבילגים"?
אם כן, זה הולך לפגוע אנושות בעתידה של מדינת ישראל, לא פחות. אז אני מאחלת לך שתעשה דברים באמת מהלב ולא מכעס ומשנאה, ושתשמור על העתיד, עכשיו שאתה שר בעניינים האלה, באחריות, בכבוד, ושגם אתה תעבור את אותו מהפך שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
392 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.