קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים בהצעת החוק להעברת סמכויות ממשרד למשרד. זו לא פעם ראשונה שמביאים לנו גם פיצולי משרדים וגם העברת סמכויות ממשרד למשרד, אבל לפי דעתי מה שחסר זה מישהו שייקח אחריות על הגורל וגם על העתיד של האנשים. אני רוצה לדבר על 120,000–130,000 נפשות בנגב שחיים בכפרים הלא-מוכרים, שהממשלה הזו, כמו ממשלות אחרות לפניה, לא מכירה בהם ולא מספקת להם אף שירות.
ומה החידוש בממשלה הזו? הובא לידיעתנו אתמול שבכוונת שר החינוך, בכוונת משרד החינוך, להקים רשות חינוך לבדואים. כנראה שבמדינת הנגב הכול מותר. יש רשות להסדרת היישובים הבדואיים בנגב, היום מביאים הצעה לרשות חינוך לבדואים, אולי מחר יביאו הצעה לרשות לרווחה, ואחר כך אולי רשות לבריאות. במדינת ישראל יש ריבון ויש חוק, וגם הממשלה צריכה לנהוג לפי החוק. כדי שהממשלה תספק שירותים לאזרחים, גם שירותי חינוך, בנגב, היא צריכה לפעול לפי החוק. והחוק במדינת ישראל מדבר על זה שממשלה צריכה לתת שירות לאנשים דרך רשות מוניציפלית. במציאות שקיימת, שמונעים הכרה והקמת רשות מוניציפלית בנגב, בכפרים הלא-מוכרים, מנסים לעקוף את זה על ידי הקמת עוד רשות. אני רוצה להזכיר לכולם שעד 2001 הייתה רשות לחינוך הבדואים בנגב, והרשות הזו נכשלה. המדינה, גם לפי בקשת האנשים והתושבים בנגב, סגרה אותה, כי היא הביאה לכישלון מערכת החינוך. מערכת החינוך הערבית-הבדואית בנגב אכן צריכה תוכנית חירום, והיא לא צריכה רשות חינוך לבדואים. לכן אני קורא מכאן לשר החינוך לחזור בו מיידית מהקמת רשות כזאת.
הפתרון המקובל והחוקי שיכול לפתור את הבעיה בנגב הוא להכיר ביישובים, להקים רשויות מוניציפליות שיספקו את השירותים. הגיע הזמן שתושבי הנגב, כמו שאר תושבי המדינה, יקבלו את השירותים ישירות ממשרדי הממשלה ולא דרך קבלני משנה – –
– – קבלני משנה שנכשלו, הן ברשות ההסדרה בנגב והן במערכת החינוך. צריך להקים ולהכיר ביישובים. תודה רבה.
280 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.