קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המחאה שמתנהלת במדינת ישראל למעלה משלושה חודשים נלחמת על דמותה היהודית והדמוקרטית של ישראל – היהודית והדמוקרטית; נלחמת בעד הגבלת כוחה של הממשלה לעשות כל מה שעולה על רוחה על מנת שהיא לא תפגע בזכויות אדם.
לפני בערך 42 שנים הגישה חברת הכנסת שולמית אלוני הצעה לסדר-היום לרגל יום זכויות האדם הבין-לאומי. זה קרה ב-15 בדצמבר 1981, וכשהיא עלתה על הדוכן הזה היא נימקה את הצורך להגן על זכויות האדם כנגזר לא מאופייה הדמוקרטי של ישראל אלא דווקא מאופייה היהודי. אני רוצה לקרוא חלק מהטקסט המאוד-חשוב של חברת הכנסת אלוני, מאחר שבעיניי הוא רלוונטי במיוחד בימים אלו. ככה כותבת חברת הכנסת אלוני: "למרות היותנו מדינת עלייה, למרות המצור – – – והמלחמות, מכירים אנו, מכל מקום רובנו, כי חייבים אנו, כבני העם היהודי הקדמון, בכבוד האדם ובשמירת זכויותיו, ולא רק חיוב מוסרי אלא חיוב שבחוק. חייבים אנו זאת למורשת הנביאים; חייבים אנחנו זאת לנאד הדמעות ולסבל בן אלפיים שנה; חייבים אנו זאת לדורנו, דור גואל ונגאל, הקורא לבניו הפזורים בארצות תבל לבוא לארץ נאורה, לארץ שטוב לחיות בה, לארץ שמוסר וצדק, חוק ומשפט חייבים לשרור בה ללא אפליה מטעמי מוצא, גזע, דת ומין, כשם שיהודים בכל מקום בעולם היו חלוצים במאבק על עקרונות אלו. אנו, שסבלנו מאנטישמיות כקולקטיב בשל חשד שהוטל ביחיד מאיתנו; אנו, שנרדפנו על ידי חזקים בלא דין ובלא משפט; אנו, שסבלנו על היותנו שונים וניסינו להיות נאמנים לעצמנו – כאן בישראל שבה אנו הרוב, שבה אנו הריבון, שבה אנו המחוקק, השלטון, הצבא והמשטרה, חובתנו לעגן בחוק, לפרסם ולחנך על סובלנות וכבוד לזולת, על הזכות לחירות ולמשפט צודק, ולהקפיד כי איש בעוונו יישא ולא יצא הקצף על כל העדה בשל חטאו של היחיד. ככל שיחיד זה מרגיז וככל שדעתו סותרת את דעתנו ואת עמדותינו, כן חייבים אנו לשמור על זכויותיו. אנו מדינה צעירה אך לא צעירה מהכין חוקה כתובה ומפורסמת, למען יחונך על פיה כל אדם בישראל מילדות, ותהיינה זכויותיו וזכויות זולתו לנגד עיניו תמיד".
אדוני היושב-ראש, הצורך, החובה המוסרית להגן על זכויות האדם באשר הוא אדם, נובע בראש ובראשונה מהיות ישראל מדינה יהודית – יהודית ולאחר מכן מדינה דמוקרטית. תודה רבה.
339 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.