קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ממשיך פחות או יותר מהנקודה שבה קודמי סיים. מפריע לי הרעש. חבר כנסת רול, אמרת דברים שאני חותם עליהם בשתי ידיי, אבל אני רוצה לפנות – – –
אתה רואה, יש הפתעות, אבל אתה הפתעת עכשיו, לטובה.
תראו, הזכרתי קודם, בנאום לפני כמה שעות דיברתי על כך – וציטטתי את החוקה האמריקאית, ולא רק שם זה קיים – שכאשר יש משטר או ממשל שהוא עצמו המדכא, יש זכות מוקנית ואפילו חובה, אומרת הצהרת העצמאות האמריקאית, לאזרחים למרוד ולצאת נגד אותו ממשל במטרה להחליף אותו כדי להפסיק את הדיכוי. המחאות שאנחנו רואים בחודשים האחרונים, והן תמשכנה – אני מנצל שוב את ההזדמנות לברך את אלה שלוקחים בהן חלק ולחזק אותם – הן מחאות, הן התנגדות לדיכוי, לסכנה אמיתית של דיקטטורה. אבל אני רוצה מהנוכחים שתקשיבו לי באמת וביושר.
כמה שאפשר בשעה כזאת. הדיכוי, הדיקטטורה שעומדת לפנינו כבר קיימת 55 שנים שני מטר מפה. הכיבוש של העם הפלסטיני הוא דיקטטורה, לא משנה איך תסתכלו על זה. לא משנה מי אשם, מה השורשים ההיסטוריים, עזבו את זה רגע. העובדה היא שמשטר כיבוש הוא משטר דיקטטורי. אני גם לא נכנס לשאלה מי "בעל הבית", למי האדמה שייכת או לא. יש משטר דיכוי וכיבוש. נקודה.
אם אנחנו מצדיקים את ההתנגדות פה לסכנה הדיקטטורית, האם אנחנו יכולים ביושרה לשלול את ההתנגדות שם? התשובה היא לא. כמובן שזה לא מצדיק כל דבר, חלילה. אני מדבר על עצם העיקרון של ההתנגדות. אבל אני אומר יותר מזה, וכבר אמרתי את זה בעבר: הדיקטטורה שמשתלטת על החברה הישראלית היא גם תוצר של הכיבוש המתמשך. אנשים דיברו על זה כבר בשנות השישים המאוחרות. כולנו זוכרים מה אמר ליבוביץ', אבל הוא לא היחיד. ואני אומר לכם, לפני 200 שנה קרל מרקס כתב: עם כובש, בעצמו לעולם לא יהיה חופשי. הדברים האלה ברורים. לכן, אם אנחנו היום רוצים להיאבק, וחשוב שניאבק, נגד סכנת הדיקטטורה, נגד סכנת הפשיזם, נגד המיליציות – – –
תרשה לי משפט אחד. נגד המיליציות הפשיסטיות שאנחנו ראינו היום – אמר קודמי חבר הכנסת רול – שניסו לעשות לינץ' בנהג פלסטיני ושתקפו מפגינים נגד ההפיכה – –
– – ואנחנו יודעים מה היה גם היום בחווארה ובמקומות נוספים – אני מסיים – אם אנחנו רוצים גם למנוע את זה, אנחנו חייבים, חבריי, חייבים להתנגד לכיבוש. כי אם אנחנו עכשיו ננצח – ואני מקווה שננצח במאבק נגד ההפיכה המשטרית – זה יחזור עוד פעם במוקדם או במאוחר, כל עוד הכיבוש קיים, כי זה זולג. תודה.
389 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.