קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, לילה טוב. כנסת נכבדה, הקשבתי היום, אתמול, לדבריה של מרים פרץ, אם שכולה ששכלה את שני בניה, אלירז ואוריאל ז"ל, והתמודדה על נשיאות המדינה. אישה מופלאה, חזקה, מייצגת את הישראליות והיופי הישראלי והיהודי. מרים פנתה בדמעות לציבור והתחננה שלא נהרוס לה את המדינה ולא נשרוף אותה. היא דיברה באהבה ובלב קרוע על העולים בתחילת המדינה, על שורדי השואה שסללו כבישים מאפר הישרדותם והקריבו את היקר מכול למען התקומה, על העליות שהגיעו וכל אחת מהן נתנה את חלקה; על כך שאסור לעשות חשבונות אלא להוקיר את התרומה של כל אחד ואחת.
והיום אנו מנהלים שיח בעימותים, בהאשמות. לאחר שהמפעל המפואר הזה של מדינת ישראל קם וחי, כאשר אנו יכולים לנוח על זרי דפנה, אנו ממוטטים את הכול במו ידינו בשנאה ותאוות רצח – זה מה שאנו שומעים בהפגנות מסוימות. בני עמנו צורחים עלינו שחבל שהיטלר לא גמר לחסל אותנו ומאחלים לנו למות בייסורים.
אנו עם שיש לו היסטוריה גדולה של הרס עצמי. בית ראשון נחרב, בית שני, ועכשיו מה, הבית השלישי? תלמידיו של רבי עקיבא מתו בהמוניהם בגלל שנאה, קנאה והפיכתם לאויבים של עצמם. לא למדנו כלום? היכן הראש היהודי, היידישע קאפ? הלוא אנו העם הנבחר, עם הספר. מה קרה כאן? ספרים נשרפים ואותם מחליפים אגרופים, שנאה, מכות, קללות, רימוני הלם והרס מוחלט של המדינה שלנו.
כעת אנו בפני ימי המועד הלאומיים המכוננים ביהדות ובישראליות: חג הפסח – היציאה של עמנו מעבדות לחירות ושאיפה לארץ ישראל; יום השואה – האסון של עמנו שכמעט השמיד אותנו כליל והבהיר את עוצמת השנאה והגזענות של בני אנוש כלפי יהודים רק בגלל שאנחנו יהודים; יום הזיכרון – טרגדיה של החלק בעם הנושא בנטל הביטחוני, שבניו ובנותיו מסרו את נפשם עבור הגנת המדינה והחיים בה; יום העצמאות, שהוא השמחה הנצחית שלנו על הקמת המדינה היהודית בשנת 1948. לצערי רק חלק מאיתנו שמחים על כך ורואים עצמם חלק מהעצמאות הישראלית. בל"ג בעומר אנו זוכרים את תלמידיו של רבי עקיבא, שמתו בגלל שנאה הדדית. האם זה מה שמחכה לנו? תודה רבה.
315 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.