קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לעשות לכם שיעור הגייה, איך הוגים את שמי? אז במקור זה תַּמְנוֹ שֶׁטֶה, ולכן אמרתי כל הכבוד למי שתיקן ואמר שֶׁטֶה.
הפעם הראשונה שהגיתי את זה כמו שצריך – כי איכשהו, בבית הספר, אתם יודעים, זה התגלגל כך שעשו את זה תַּמָנוֹ שׇׁטׇה: תַּמָנוֹ – שם הנעורים, שָׁטָה – אחרי הנישואים. אני יכולה להגיד לכם שזה היה כשהושבעתי לממשלה, וזה היה רגע מכונן, אז אמרתי את זה כמו שצריך. ואז, גיליתי שהתקשורת מאוד ערנית – כל הלשונאים של כלי התקשורת התקשרו אליי ואמרו לי: אז איך אומרים את זה? מר בוסו – זה בוסי או בוסו?
זה בוסו. תראו, אני רוצה לספר לכם, בוסו ואני גרים באותה העיר, אתה יודע, חבר הכנסת אוריאל – –
נכון, האמת שיש לנו ייצוג מאוד רציני של חברי כנסת מפתח תקווה. – – שאני גדלתי בבית של עמידר. אנחנו הגענו למרכז קליטה ב-1984, וב-1988 – אני לא אשכח את היום הזה שהגענו לדירה, דירת עמידר. מי שלא עלה לארץ לא כל כך יבין את החוויה שלי, אבל הינה, ולדימיר איתנו כאן, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ואתה מכיר את השמיכות של הסוכנות שקיבלנו ואת המיטות של הסוכנות – הכול של הסוכנות, הכול ממותג "הסוכנות היהודית".
ואפילו זכרתי להם חסד נעורים. עכשיו תקשיבו – – –
בוסו, טוב, די, נתתי קצת יחס, אבל לא להפריע לי לכל הנאום, אדוני היושב בראש. אתה תסיים ואני אמשיך. אתה תסיים, סגן היושב-ראש, ואני אמשיך.
אז אני רק אומר שבאמת זה היה מאוד מרגש, הגענו לדירת עמידר, עולים חדשים מאתיופיה, עם מעט אמצעים, דלים, והיינו צריכים לבנות הכול מחדש – לבנות את הכלכלה, את המשפחה, את ההשכלה. וברוך השם, אין תלונות. היום, בדיעבד, בהסתכלות אחורנית, אני יכולה להגיד לכם שהדירה הזאת, לאורך השנים, בהחלט נתנה לנו את הביטחון של קורת גג, אבל לא רק. עם השנים, אני חושבת שאחד החלומות הגדולים של ההורים שלי היה לרכוש את הדירה, אחרי 30 שנה פלוס. עם המעט שהיה להם הם כמובן עשו את המאמץ, וגם עודדנו אותם, ובזכות חוק רן כהן הם קנו את הדירה. אני חושבת שזה עולם ומלואו לאנשים שגרים בדיור הציבורי. אחרי שנים שאתה משלם שכירות לעמידר, האפשרות לרכוש את הדירות היא כל כך משמעותית, ועצם העובדה שדווקא הממשלה הנוכחית – כן, אני שמעתי אותם באים לפריפריה – שרבים שם גם אנשים דורשי דיור ציבורי וזקוקים לדיור ציבורי והרבה מהם גם גרים בדיור ציבורי – באים ולא מאריכים את הוראת השעה הכל-כך משמעותית, חברת הכנסת פרידמן, שאת מכירה. הרי שאלתי אותך קודם לגבי הנתונים. זכרתי שזה 50,000, 52,000 דירות של הדיור הציבורי, ואת תיקנת אותי – – –
כן, אני מסכמת ואני אומרת: זה לא ייתכן. צריך ערלות לב, ערלות לב כדי לגזול את החלום של כל כך הרבה אנשים שגרים בדיור הציבורי. בסך הכול באים ואומרים שזה מחסל את הדיור הציבורי, אז אני אומרת להם שלא, כי אם היו לוקחים את כל הכספים שהכניסו מהמכירה של הדירות של הדיור הציבורי, היום היו יותר ויותר דירות ציבוריות. מי שלא מעניין אותו שתהיה קורת גג ומי ששכח את תורת ז'בוטינסקי, מפקיר את החלשים. תודה רבה.
488 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.