קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ראש הממשלה הציע היום שוב לחברינו באופוזיציה לדבר כדי שנגיע להסכמה רחבה על מה שאנו מייחלים כבר שנים רבות – לעצור את הדיקטטורה השיפוטית. דיקטטורה, על פי מילון אוקספורד – אני מצטט – היא רודנות, שליטה מלאה ושלמה של יחיד או של קבוצה. אם הייתי צריך לכתוב את דברי ההסבר של החוק הזה, שבעזרת השם ייצור גיוון וייצוג של הציבור כולו בבית המשפט העליון, הייתי כותב שלוש מילים: עוצרים את הדיקטטורה. נאור, עוצרים את הדיקטטורה. עוצרים, כמו בהגדרה המילונית, את השליטה המלאה והשלמה של יחיד או קבוצה – יכול להיות שלושה, יכול להיות חמישה, תלוי בהרכב – בציבור כולו.
הינה, אני מסביר. איך אני יודע שאנחנו בחוק הזה נעצור – אני מקווה ביחד, מיקי – את הדיקטטורה של בג"ץ? כיוון שב-27 השנים האחרונות פעם אחר פעם הציבור, העם, רוב העם, דפק בדלתות של בית המשפט וגילה שהוא מגיע לסניף של מרצ. הציבור ביקש להגן על הזכויות שלו לא בנושאים שוליים, בסוגיות מרכזיות; ביקש להגן על הזכויות הטבעיות שלו – על הזכות לחיים, על זכותו על מולדתו, על הזכות להגן על גבולותיו, על הדמוגרפיה שלו, על מה לא. אגב גם מיעוטים, נאור, היו, באו לבג"ץ, מיעוטים, בשם זכויות המיעוט. חלק התקבלו וחלק נדחו.
תשמע, לפעמים יש דיקטטור שהוא דיקטטור לכולם, הוא מתנהג באופן דיקטטורי. אבל זה דיקטטורה סלקטיבית – יש מיעוטים שמקבלים יחס ויש מיעוטים שהפוך. הינה, דוגמאות – שלא תאמר שזה לא מבוסס, לפעמים יש לך טענות: למשל הציבור ביקש להגן על הזכות שלו לחיות בביטחון בארץ, נניח מעצר מינהלי. ביקשה מערכת הביטחון לעצור במעצר מינהלי את עובייד ואת דיראני. לא התאים. אמרו: לא לגיטימי, בג"ץ אמר: זה לא לגיטימי. אבל מעצרים מינהליים של יהודים – אין בעיה. להחזיק גופות מחבלים ככלי למשא ומתן – בג"ץ אומר: לא מסתדר. מה עם גופות החיילים שלנו, אדוני היושב-ראש, וגם אנשים חיים שנמצאים בידי החמאס? לא הפריע. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, התעקשו על גדר ההפרדה; מה לא עשה הצבא? נתן להם שטחים חלופיים, נתן להם שערים, פיצה אותם, שיפה אותם – כלום.
30 קילומטר – צווי ביניים. טרקטורים עמדו, מאות אלפי שקלים למדינה – לא הפריע לו. גוש קטיף – 8,000 אנשים, את הבתים.
בג"ץ בית צוריף, תסתכל. 30 קילומטר, רון, את הבתים, את העסקים, צו ביניים ליום אחד, תעצרו – כלום. לא. נאדה.
על הגבולות, על הדמוגרפיה, אדוני היושב-ראש. פה הכנסת הזאת שלוש פעמים ביקשה לבלום מדיניות ממשלתית, את חוק המסתננים; שלוש פעמים – 2013, 2014, 2015 – בית המשפט פסל, פסל. למה? זכויות האנשים.
אבל זכויות תושבי דרום תל אביב – כלום. שום דבר.
דוגמה אחרונה, אדוני היושב-ראש. המתנחלים באו, הם ביקשו להסדיר את מעמד היישובים שלהם – אתה יודע, חוק ההסדרה. כמו בכל מקום בארץ, אגב. זה לא התקבל. להפך, גם כשלא הוי ראיות על בעלות: מגרון, עמונה, גבעת האבות – נהרס עד היסוד. אבל להסדיר את התושבים, את הכפרים הבדואיים – זה בסדר. וזה נוגע בכל הנושאים, אגב.
תרבות במדיניות. לכן, כשאנחנו משנים את הגיוון בבית המשפט, מרחיבים את מה שקרה – אהרן ברק – את המשפחה, אז אנחנו נסגור בעזרת השם את הסניף הזה של מרצ. הוא צריך להיסגר. המונופול הזה חייב להיפסק, ואני מקווה מאוד, חבריי לאופוזיציה, שנעשה את זה ביחד. תודה רבה.
512 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.