קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך את מה שהתחלתי קודם, רק חבל שהשר בן גביר לא נמצא כאן, כי אם דיברנו על יקומים מקבילים אז אני חושבת שאין מישהו שחי ביקום מקביל יותר מהשר בן גביר. אני קודם כול רוצה לתת לו טיפ, וחבל שהוא לא כאן: רגשי נחיתות זאת לא תוכנית עבודה. נדמה לי שהשר בן גביר סובל מכל כך הרבה רגשי נחיתות שהוא לא שם לב מה באמת קורה במציאות ומה זה דברים שהוא בודה מהדמיון הקודח שלו. השר דיבר על 9 מיליארד שקלים, כולנו יודעים שכבר 9 מיליארד הם לא 9 מיליארד, מדובר אולי במיליארד. הוא מדבר על המשמר הלאומי – אגב, תחשבו, תנסו להיזכר כמה פעמים הוא דיבר על המשמר הלאומי, הוא קיבל את זה אז, הוא מקבל את זה היום. כולם נכנסו לאיזושהי בהלה – איתמר בן גביר, משמר לאומי. ואללה, להגיד לכם את האמת, אני לא דואגת. אתם יודעים למה? כי מי שהבטיח לו את 9 המיליארד ולא נתן לו, הוא גם הבטיח לו את המשמר הלאומי והוא לא ייתן לו, ואנחנו פשוט נתגלגל ככה בחודשים הקרובים.
בהקשר של איתמר בן גביר אני רוצה לבקש סליחה, ולא ממנו, אלא מהדמות של איתמר מטייל על קירות. כואב לי שלקחתי את הדמות המתוקה הזאת והלבשתי עליה את איתמר, שהוא לא באמת מטפס על קירות, אבל הוא הוזה הזיות, כל הזמן הוא הוזה הזיות. מדבר איתנו על גזענות – שוכח שזה הוא הגזען. מדבר איתנו על פרימיטיביות, עומד כאן, צועק לנו: אתם פרימיטיבים, אתם פרימיטיבים. ואני מסתכלת עליו ואני אומרת, טוב, כאילו, אתם יודעים, הוא בא עם כל כך הרבה הבטחות – נשים, פשיעה, משילות, נגב, טרור – אוי, עולם של דברים. מה נשאר מזה? כלום ושום דבר, הזיה אחת גדולה.
עכשיו, בהקשר של היקום המקביל, הם גם דיברו על ההפגנות היום, נכון? ההפגנות של לה-פמיליה. אגב, יש לי חדשות בשבילכם, אתם תעברו בדרך לכנסת, הכול מלא גרפיטי: "64 מנדטים", בטח לא המפגינים של המחאה עשו את זה; "רפורמה עכשיו", זה בטח לא המפגינים של המחאה עשו את זה. אבל קישטו לנו את הדרך לכנסת. היופי הוא שמהבוקר קוראים לכולם, לאנשי הימין: תבואו להפגין, תבואו להפגין – וההפגנה הזו היא לא מאורגנת. היא כל כך לא מאורגנת עד כדי שהיה דף עם עשרות מספרי טלפון והסעות ואף אחד לא ארגן את זה. גם אף אחד לא מממן את זה, זה בא משום מקום, האוטובוסים בחינם, מספרי הטלפון עלומים. שוב, חלק מההזיות של הממשלה הזו. ומילא איתמר בן גביר, שאנחנו רגילים שאצלו זה מציאות לחוד ודיבורים לחוד, ראש הממשלה שעומד בנאום שלו היום – אני מברכת, אגב, על זה שהוא החליט סוף סוף סוף לעצור את החקיקה – אבל עומד היום, בנאום שלו ב-20:00 ומדבר על ההפגנה שכל כך ריגשה אותו ושהיא בכלל לא הייתה מאורגנת. נו, מילא.
443 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.