הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוידסון, אתה עכשיו בלבלת אותי לאיזו ממשלה להתייחס – הוא לא שם לב.

הוא לא שומע. אנחנו דנים – דוידסון, חבר הכנסת, בלבלת אותי, לאיזו ממשלה להתייחס, ולכן אני רוצה להתייחס לממשלה שלא רואה את השקופים בנגב. בכל הוויכוח על הרפורמה ועל ההפיכה המשטרית – –

– – דובר על ישראל הראשונה ועל ישראל השנייה, ואני רוצה לספר לכם על ישראל השקופה, שאף אחד לא רואה אותה. אני רוצה לספר לכם על הכפרים הלא-מוכרים בנגב. מוצג לנו תקציב מאוד גדול – חוק הסדרים ששר האוצר, בהצגה שלו, אומר שהוא אחד הגדולים ביותר. אבל בעיון בחוק ההסדרים ובתקציב שמוצע, אכן לכפרים הלא-מוכרים בנגב, שמונים כ-150,000 תושבים, אין שום התייחסות או אזכור בתקצוב, ולכן האנשים האלה חיים כאזרחים ובאותו זמן גם לא נחשבים לאזרחים בחלוקת המשאבים.

בתקציב המוצע יש המון כסף להסכמים הקואליציוניים. יש כסף גם לתגבור התנחלויות, יש כסף לביטחון, אבל אין כסף לדברים אזרחיים, בעיקר לתושבים האלה בכפרים הלא-מוכרים. היה מן הראוי שהממשלה תתייחס לזה בחוק ההסדרים – להכיר בכפרים האלה ולתת להם את השירותים שהם ראויים להם. בכפרים האלה יש 5,000 תלמידים בגיל שלוש-ארבע שאין להם מסגרת לימוד. מן הראוי שהייתה מופיעה בתקציב התייחסות אליהם. מן הראוי גם להתייחס למערכת החינוך הערבית בכלל. יש מחסור ב-3,000 חדרי לימוד לכלל האוכלוסייה הערבית, גם לזה אין אזכור בתקציב.

אני רוצה להביא עוד דוגמה לשקופים בנגב שלא רואים אותם. היישוב הלא-מוכר אום רתאם צמוד לדימונה. בימים אלה מקדמים כביש לכניסה הצפונית של דימונה, וכשבאים לתכנן אותו – דווקא מתכננים אותו על בתים של הכפר הבדואי אום רתאם. לכן, לאורך כל הדרך ולאורך שנים האנשים האלה בכפרים הלא-מוכרים נחשבים לאזרחים שלא רואים אותם. תודה רבה.