קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים את כ"ט בנובמבר 1947, היום שבו הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית. החלטה זו הובילה למעשה להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל בה' באייר, 14 במאי 1948, ולפרסומה של מגילת העצמאות במועד זה. ואני כן רוצה לחבר את מה שאני אומרת היום על כ"ט בנובמבר למגילת העצמאות. אני חושבת שהמציאות הזאת שממש כאן, עכשיו, דובר על האופן שבו יש מי שמעדיף שיקול פוליטי על החשיבות של מורשת צה"ל כערך, כיכולת בסיסית שמאפשרת לכולנו לחיות פה, מחייבת התייחסות של השוואה בין מה שרצו אז האבות המייסדים לכאן ועכשיו.
אז תמכו 33 מדינות בתוכנית החלוקה בהצבעה באו"ם, 13 מדינות התנגדו לתוכנית, עשר נמנעו. אחרי תלאות וייסורים של העם היהודי, נדודים וכמיהה למדינה משלנו, סוף-סוף חזרנו הביתה והתחלנו בהגשמתה של הציונות. מחיר ההחלטה של הקמת המדינה היה קשה מאוד, והיא התאפשרה רק לאחר מאבק צבאי, שגבה קורבנות בעיקר בשל התנגדות מדינות ערב וערביי ישראל. הם יצאו למלחמת חורמה נגד מימוש התוכנית וכינון המדינה היהודית. באותה העת רק 33% מאוכלוסיית ישראל הייתה יהודית, ואילו כיום, למרות שיש מי שמאיים ומפחיד אותנו בשונות ובשינוי משמעותי של צביון המדינה, ישראל מונה היום כ-74% יהודים, על פי הלמ"ס. מי שחרד לצביון של המדינה, ובגלל זה מקבל אישור ונותן אישור לכל מיני גורמים לפעול באופן שבו הוא מפלה, מדיר ועושה דברים בשם הצביון – כדאי שיסתכל על הנתונים.
דווקא בימים האלה של החלפת הממשלה בישראל אני רוצה להזכיר את הדברים הבאים: מדינת ישראל קמה על יסודות מגילת העצמאות, וצמחה מתוך הכוח של המאחד והמשותף שלנו. עמדנו באין-סוף תלאות. הייתי מעל 33 שנים בצבא. חלק מהתלאות האלה היו במלחמות ובמבצעים שבין המלחמות וכו', ותמיד אותה ערבות הדדית, שבה בכלל לא עניין מי בוחר מה, למה, כמה, איזה פתק הוא שם בקלפי, הייתה הדבר המשותף הזה שאפשר לנו לחיות כאן, הדבר הזה שבו קמנו בבוקר לעמל יומנו וידענו שמשהו מיוחד בדבק הזה של החברה הישראלית עושה אותנו כל כך שונים, שתמיד ובכל רגע ובכל זמן נתגעגע לבית הזה, שהוא בית שבו כולנו כיהודים, כישראלים, יכולים לחיות ולהרגיש מאוד גאים בעשייה המשותפת שלנו.
החברה הישראלית תמיד הייתה פסיפס של עדות, תרבויות ודתות, ולאורך השנים גם ידענו למצות את המיטב מהמגוון המחבר והמשותף בינינו. על בסיס זה בנינו מדינה משגשגת שהצליחה – לרוב, צריך להגיד; גם פה היו אי אלו אירועים קשים, אבל הצליחו לרוב לגשר על ניגודים ותפיסות עולם שונות בעיקר סביב קונפליקטים אידיאולוגיים כאלה ואחרים.
אני רוצה להגיד שלנוכח המחלוקות והפילוג שאנחנו חווים בחברה הישראלית בשנים האחרונות, ראוי שנזכור את הלקח ההיסטורי של העם היהודי ונזכור שחורבן הבית תמיד הגיע מבפנים. אין יום שאני לא חושבת על זה בימים האחרונים, בתקופה האחרונה. זה מה שאנחנו רוצים – להביא על עצמנו עוד חורבן? להתנגח עד זוב דם אחד בשני? להרוס את המערכות? להרוס את היסודות כי צד אחד רוצה לנצח את הצד השני? האם זה מה שאנחנו רוצים? לשאול את עצמנו לגבינו, לגבי העתיד שלנו, לגבי הילדים שלנו, לגבי מי שיהיה פה הרבה אחרינו.
אני חושבת שבעניין הזה ראוי שכל אחד ישאל את עצמו מה הוא עושה בשביל אותה אחדות והרצון לייצר פה את החיבור. אני רוצה להגיד שהדמוקרטיה בישראל כבר לא מובנת מאליה. יש ניסיונות קשים לפגוע בה, להפר את האיזונים בין המערכות, לייצר אולי אפילו – בשיא הבוטות אני אומרת – לייצר פה שיטת משטר שונה. כי אם הייתה פה מערכת שעבדה – תמיד יש ליקויים, תמיד יש דברים שצריך לתקן, תמיד צריך להוסיף פה, להוריד שם, אבל השינוי המגמתי, לפחות בהצהרות, כפי שאנחנו שומעים, ואני רואה איך ההצהרות הולכות והופכות למעשים, מאיים בעיניי על כולנו בדבר היסודי והבסיסי הזה של מדינה יהודית ודמוקרטית.
חבריי עלו פה ודיברו על חשיבות מדינה יהודית, ותמיד יש חוויה כזאת שמישהו שמדבר על דמוקרטיה, בהכרח מדבר נגד היהדות. אז לא. אני רוצה להגיד לכם – לצד הזה אני מסתכלת, עוד מעט אתם תהיו בצד הזה – יהודית היא ערך חשוב לכולנו. תתפלאו. המדינה כמדינה יהודית, כמדינת לאום של הבית היהודי – אני לא חושבת שיש מישהו בישראל שחושב אחרת.
יש לי מה להגיד על העניין הזה. אני רוצה להגיד שהדיכוטומיה הזאת שלפיה מי שרוצה ומדבר על דמוקרטיה בהכרח יוצא חוצץ נגד מדינה יהודית, היא לא נכונה. לא יעזור כלום. אני חושבת שההכרח שבהקמת מדינה יהודית – אני מחברת את זה, כמובן, לכ"ט בנובמבר – בהכרח חי בשלום עם מדינה יהודית דמוקרטית. עובדה, הצלחנו עשרות שנים להיות גם יהודית, גם דמוקרטית. אבל הקיצון הזה של המשיכה ליהודית – פה נאמרו המון דברים, ואני לא רוצה להתייחס לכולם – שהיא אך ורק יהודית, ודמוקרטיה הופכת להיות סוג של מילה גסה בהוויה הישראלית – לא תיתכן, לא תיתכן בשום צורה. אנחנו מתכוונים לעשות – לא, לא סיסמאות, אלה דברים שנאמרו פה רק היום. תאמין לי, ישבתי פה, הקשבתי. מהי מדינה יהודית, ומה המשמעות של מדינה דמוקרטית – המילה דמוקרטיה אפילו לא הושמעה בהקשרים.
שלום, נעים מאוד. השאלה במקומה. כשאתה בא ובאופן מגמתי הורס את מערכת המשפט, וכשאתה בא ובאופן מגמתי מעקר את היסודות – – –
רביבו, לא, לא. אני מדברת על האופן שבו אני מתרגמת את ההבחנה בין הרשויות ומה ההבדל בין הרשות המבצעת למחוקקת. יושבים פה אנשים צעירים, ואני מקווה שהם לומדים גם אזרחות, אם מישהו מרשה להם ללמוד לימודי ליבה. מה המשמעות של ההבחנה בין רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת.
ודאי שאני עושה אינטרפרטציה. מה נותר לי? מה נותר לי?
לא, מהמעשים, לא מהאמרה. איזה חוקים אתם הולכים להביא פה בשבועות הקרובים?
אליהו, חבר הכנסת רביבו, כשאתה אומר לי או לכולנו שיש כוונה לחוקק את חוק ההתגברות, אני מבינה שחוק ההתגברות מאיים על הדמוקרטיה.
אתה יכול להגיד לי: את לא מבינה נכון. אני חולקת על זה שאתה אומר שאני לא מבינה נכון. סליחה? לא שמעתי.
ביסמוט, או שאתה מיתמם – אתה יודע מה? או שאתה מיתמם – לא, אני לא רוצה לדבר, לא על 61 ולא על יותר. אני רוצה לדבר על האופן הזה שיש חברי כנסת בבית הזה היום שאומרים לנו, בטח עם כינון הממשלה הבאה, כשיהיו כבר שרים – שאומרים לנו שזה ממש לגיטימי לייצר הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. זה ממש ממש לגיטימי שחוקי-יסוד יוכלו להשתנות בשינוי מילה כזאת או אחרת כדי לאפשר לשר כזה או לראש ממשלה אחר לכהן בתפקידו. בעיניי זאת הפרה של דמוקרטיה. עכשיו אתה יכול לחלוק על היכולת שלי להבין.
רביבו, תראה, אפשר להסתכל על שינוי קטן ולהגיד – אתה יודע, אנחנו כבר אנשים מבוגרים, רובנו – להסתכל על שינוי קטן פה ולהגיד: זה פרט שולי, אל תתייחסי לזה. את מבינה את זה הפוך מהטקסט או מהכוונה. אני מתייחסת ברצינות להצהרת הכוונות, להסכמים הקואליציוניים שנחתמים, ואני אומרת לכם כאן, ליד התמונה הזאת של חוזה הציונות, בפירוש אני אומרת לכם שהפשרה של היום היא הנורמה של מחר. מקבץ השינויים שאתם רוצים לחולל ולשנות בהסכמים הם פשרות מפחידות.
רביבו, תן לי לסיים. אין לכולם את כל הזמן הזה.
אני אשמח. אני אשמח גם להכיר אותך מקרוב.
אני רוצה להגיד שהעובדה שאנחנו מדברים, נגיד, על החלשתה של מערכת המשפט – אתם יודעים, חברת הכנסת שרון ניר קיימה דיון חירום בהיבט של נשים, של פגיעה בנשים במרחב הציבורי. תהיתי, אמרתי לה גם בקול רם: את יודעת, בג"ץ אליס מילר, אם הוא לא היה מתאפשר להגנה על זכויות אדם, יכול להיות שהיום לא היו בכלל טייסות בצה"ל. מה זה "יכול להיות"? בוודאות לא. כי המוסד הזה, שנועד להגן על הזכויות, יש למישהו מוטיבציה מאוד גדולה לפגוע בו. ואני מחברת את זה לכ"ט בנובמבר, להקמת המדינה, למגילת העצמאות ולעובדה שאנחנו לא רוצים לעשות הבדל בין דת, מין וצבע בכל היבט שהוא. זה עומד בפני סיכון מוחשי מבחינתי. ואתם תמשיכו להגיד: את מבינה לא נכון את הדברים.
אני דווקא חושבת שאני מסתכלת על דברים נכוחה ומשתדלת לנסות לתת להם פרשנות אובייקטיבית ככל הניתן, מתוך רצון להגן על ארץ ישראל שלי כמדינה יהודית, דמוקרטית, וכן, מתוך רצון להגן על החיילים. ומי שמציג אותנו כפוגעים בחיילים, ואחר מציג תמונות של מג"ד, שבעיניי, זה מזעזע – –
– – מזעזע בעיניי שתמונה של מג"ד מפורסמת מתוך אמירה שהוא זה שצריך לתקוף אותו על רקע זה שהחייל ביצע או לא ביצע – בכלל לא רלוונטי. אם אנחנו לא נדע לשמר את הערכים הבסיסיים שבעבורם הוקמנו, שבעבורם מגילת העצמאות פורסמה, שידענו לאורך שנים לשמור על האיזונים האלה, תהיה לנו בעיה מאוד גדולה.
והבליץ החקיקתי הזה שעכשיו אנחנו עומדים לפתחו, שבראשו פסקת ההתגברות – בעיניי הוא הפרה וצמצום של הפרדת הרשויות, עיקור מתוכן של חוקי-יסוד, מינוי שופטים מתוך אג'נדה פוליטית, יועצים משפטיים מטעם, וכו' וכו'.
עזוב, רביבו. תן לי לסיים את דבריי. סיכמנו כוס קפה. סיכמנו. אני חושבת שיש פה פגיעה במערכת המשפט, אבל לא פחות מזה – באמון הציבור וביכולת ובעובדה שניתנת לגיטימציה לפוליטיקאים מזדמנים לפעול ללא בלמים. כל אחד מאיתנו צריך בלמים, כל אחד. אני חושבת שהאופן שבו אנחנו רואים לנגד עינינו איזה חוקים מתהווים ומה אתם רוצים לעשות – לי יש דאגה עמוקה, ולצידי לעוד הרבה מאוד אנשים במדינה הזו שמדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית חשובה להם.
אני חושבת שפסקת ההתגברות לא תתגבר על מערכת המשפט אלא על זכויות אדם בסיסיות. אמרתי קודם איזה דברים היו יכולים להימנע אם לא היה בג"ץ כמו שצריך, ואם זו גם לא הייתה מערכת משפט שמוערכת על ידי – תחשבו מה יקרה לחייל שיטוס לחו"ל וייעצר כי מערכת המשפט תוחלש באופן מכוון, בעוד שהיום היא הופכת להיות נקודת החוזק כלפי כל אזרחי המדינה.
ואני גם רוצה לשאול: איך מתיישב העיקרון במגילת העצמאות שקובע כי ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין עם הרצון לקיים הפרדה – אמרתי – בין גברים לנשים ולהדיר אותנו מפוליטיקה – עובדה, תראו כמה נשים יש פה בהשוואה לכנסת הקודמת, בממשלה בכלל, אלוהים ישמור – מהצבא או מכל מקום שבו אנחנו יכולות להשפיע? אתם יכולים להגיד לי: את נותנת פרשנות. אבל יש חברי כנסת שאומרים: נשים לא יכולות לשרת בצבא, ונשים ודאי לא יכולות לשרת בתפקידי לחימה.
כאילו זה משהו שנתון לפרשנות של מישהו – עזבו אם הוא ביצע צבא, ביצע שירות או לא ביצע שירות.
לא תוכלו להסיג אותנו אחורה, לא תוכלו, ואני אומרת לכם, אנחנו לא נעמוד מנגד. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי לפעול נגד הגוש הזה בראשות נתניהו, ואני יכולה להגיד – והכנופיה שלו – עם כתבי אישום, על הכול מכול. אני רוצה להגיד לכם, אתם זכיתם – – –
זכיתם בבחירות, ואנחנו נכבד את זה. אני אומרת לכם, אני נערכת להעביר את משרד הכלכלה באופן הכי ראוי למי שיבוא אחריי, וככה כל חבריי. אבל אנחנו לא ניתן לכם לשנות את מדינת ישראל מהיסוד. לא ניתן למי שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לקבוע מי ישפוט אותו, איך תיראה מערכת המשפט בשנים הקרובות ואיך הוא יעשה את כל הפעולות כדי להחליש אותה. לא ניתן לכם להפוך כל מי שאומר דעה אחרת במדינה לבוגד.
אז תגיד עליי שאת בוגדת. תגיד עליי. לא ניתן לכם להפוך כל מי שאומר דעה שונה משלכם במדינה שעדיין דמוקרטית, ועדיין, רחמנא ליצלן, יש לאישה זכות לעמוד כאן, לפני שמדירים אותה גם מהכנסת הזו – להפוך אותנו לבוגדים. אנחנו כאן כדי להישאר. לא ניתן לכם לדרדר את המדינה אחורה בזמן. לא ניתן לכם להתנתק מהערכים ומהיסודות שעל בסיסם הוקמה המדינה והובטחה עצמאותנו, שעליה נלחמנו ושאותה אנחנו אוהבים, פשוט כי אין לנו ארץ אחרת.
מפלגת יש עתיד מחויבת להמשיך את דרכו של בנימין זאב הרצל, שדיוקנו מתנוסס כאן בבית הזה. כבר בשנת 1904 הוא אמר כי בציונות כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית, ואותה אנחנו נשאף לממש. נעשה הכול כדי להבטיח שההחלטה שהתקבלה היום, לפני 75 שנים, בכ"ט בנובמבר, תישאר נאמנה לערכים ולדרך שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה.
1,862 מילים של אורנה ברביבאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.