ציון החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני שכח שהרמטכ"ל לשעבר איזנקוט הוא היום חבר כנסת ממפלגה מאוד מסוימת, ואני חושב שלהביא דברי רמטכ"ל לשעבר שהוא חבר כנסת ממפלגה מסוימת – –

– – זה לא מופנה – אני לא אמרתי שזה לא מכובד, אבל זה לא מופנה לצד השני, שחולק עליו פוליטית. אני מצטרף לבקשה של אדוני – –

– – להשאיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה. זה נכון לכל הצדדים.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שיטה מצוינת של חבר הכנסת שנאם לפניי: קודם כול הוא מבזבז חמש דקות בשביל להטיף לנו מוסר, ולאחר מכן הוא מגיע לעניין. שיטה מסוימת הוא ניצל עד תום – אה, אדוני מפעיל שעון? לא ראיתי שעון אצלו.

אה, אוקיי. אני מבטיח לא לגלוש, אבל זו שיטה מצוינת. אני אחשוב אולי לנקוט אותה בפעם הבאה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

הם מתרגלים, הם מתרגלים מייד, זה בסדר.

אנחנו מציינים היום בכנסת 75 שנים להחלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית. ראשית, חשוב לציין שבתור מדינה יהודית מן הראוי היה לציין את היום הזה בתאריכו העברי, כלומר בי"ז בכסלו.

ההחלטה הזאת של עצרת האומות המאוחדות הייתה מצד אחד חלק מהתהליך האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו והמשך להכרה הבין-לאומית בזכות ובחובה להקים מחדש מדינה לעם היהודי בארצו, הכרה שהופיעה לפני כן בהצהרת בלפור ובהחלטת ועידת סן רמו, ומצד שני הייתה בהחלטה מעילה בתפקיד האלוקי של אומות העולם לסייע לשיבת ציון ולגאולת ישראל, כאשר מההחלטה המקורית בסן רמו נקרעו והושמדו רוב חלקיה של ארץ ישראל וביקשו להותירנו עם גבולות החלוקה המצומצמים.

מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, היטיב לתאר את היחס המורכב לאותה החלטה בדברים שנשא 19 שנים לאחר מכן בעצרת יום העצמאות תשכ"ז בישיבת מרכז הרב, ואני מציין שזה היה שלושה שבועות בלבד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. מעין נבואה נזרקה בו. וכך הוא אמר שם בין היתר: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו, לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום, כי נטל עליי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה כי אכן נתקיים דבר ה' בנבואה בתרי עשר: ואת ארצי חילקו. איפה חברון שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו? איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק של ארבע אמות של ארץ ה'? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום. באותו מצב, מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים, לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים באותו לילה ובאותן שעות. למוחרת בא אל ביתנו איש ברית קודשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ, זכר צדיק לברכה. היה לו צורך לבוא, וכלום ייתכן שלא היה בא? התייחדנו אז שנינו רגעים אחדים באותו חדר קטן ומקודש שבבית הרב – ולאן יבוא אז אם לא לשם? מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו. נקבעה החותמת". עד כאן ציטוט.

לאימי השואה ולניצולים, שהעולם נחשף אליהם לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הייתה ללא ספק השפעה משמעותית על החלטת המדינות השונות לתמוך בתוכנית החלוקה. אבל הסיבות האמיתיות לזכות ולחובה להקים פה מדינה יהודית לא התחילו ממקלט בטוח. תהליך שיבת ציון, שהחל לפני יותר מ-200 שנה, היה מימוש הייעוד האלוקי שהופיע עוד מהציווי לאברהם אבינו, לך לך, כדי להופיע דרכו גוי גדול שיביא ברכה לכל האנושות. וכמו שכתב מרן הרב קוק זצ"ל, שמראשית מטעו של העם הזה נתגלתה בו השאיפה להקים ציבור אנושי גדול, אשר ישמור את ערך השם לעשות צדקה ומשפט כדי לגאול בסופו של דבר את האנושות מתחת הסבל של הצרות הרוחניות והחומריות שהיא נתונה בו.

כדי למלא שאיפה זו, כותב מרן הרב קוק זצ"ל – אני מצטט: "צריך דווקא שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכיסא ממלכה לאומית ברום התרבות האנושית, עם חכם ונבון וגוי גדול, והאידיאה האלוקית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור חייה. למען דעת שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קודש, חיים לאור האידיאה האלוקית, כי גם עמים שלמים מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והיישוב המדיני, עמים שלמים הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות ממרום האינטליגנציה האומנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות ועד הפרולטריון לכל פלגותיו".

זו המדינה שלנו, זה הייעוד שלנו, ונעשה כל שנוכל למלא נאמנה את חלקנו במימושו. תודה רבה.