קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר היפה ביותר בכ"ט בנובמבר, שפתאום כולם זוכרים שיש תאריך שנקרא כ"ט. כי אם היום תשאלו אנשים, הם יגידו: 29, מה זה כ"ט? אז היום ה' בכסלו, זה כבר דבר יפה.
היה שיח מרתק כעשור לפני החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, קטנה וגדולה. יש לי פה את המפה – המדינה הגדולה יותר היא הפלסטינית. ירושלים הייתה צריכה להיות בין-לאומית, אבל היא ממש גטו קטן בתוך מדינה גדולה. אני לא יכול להראות את זה, אבל תסתכלו במפה. זאת אומרת, גם הגליל העליון היה במדינה הפלסטינית, עכו הייתה במדינה הפלסטינית; צפת וטבריה, מובלעת קטנה, גם עפולה, אבל ג'נין, טול כרם, שכם, כל האזור הזה, כולל ירושלים, עד באר שבע – אתה שומע, באר שבע הייתה במדינה הפלסטינית, ואשדוד, אשקלון, היו במדינה הפלסטינית. זאת אומרת, אם הפלסטינים היו מקבלים את ההצעה הזאת, הם היו יכולים למחוץ בדרך הטבע את המדינה היהודית ממש בקלות בהמשך, אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת ולכן הם התנגדו. אחרת, אני לא יודע איך היינו שורדים.
הכנס שהיה בכנסייה הגדולה בתרצ"ז, עשר שנים לפני הכרזת האו"ם על הקמת המדינה ותוכנית החלוקה, שהייתה הכנסייה של אגודת ישראל במרינבד, זה היה שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשר שנים לפני החלטת האו"ם, בקשר לשאלה של תוכנית החלוקה. כמו בארץ, היה ויכוח. היו שנטו לקבל את תוכנית החלוקה – העיקר לאחד את כל היהודים שומרי התורה בארץ ישראל, שתהיה מדינה יהודית על פי תורה; אחרים טענו כי המדינה תהיה בשליטה חילונית והחינוך יהיה נגד קיום התורה והאמונה, והיא תסכן את המשך קיומו של עם ישראל כעם ה'.
בהחלטות המועצה נאמר, אדוני היושב-ראש: "ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם למען לחיות בה חיי התורה לשמה ולקיים מצוותיה, ומפני חטאינו גלינו מארצנו, והשי"ת הבטיח לנו על ידי נביאיו הקדושים כי יגאלנו על ידי משיח צדקנו, וזה עיקר מעיקרי דת קודשינו אשר כל בן ישראל מחויב להאמין בה". ומוסיפים: "קיום מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בה כחוקה היסודית של הארץ, ושלטון התורה בהנהגת המדינה. מדינה של יהודים אשר אינה מיוסדת על חוקי ושלטון תורה היא התכחשות למקור ונצח ישראל, ושוללת את מהותו וצביונו של עם ישראל, וחותרת את יסוד קיום עמנו וחודלת להיות מדינה יהודית". כך נאמר כבר עשר שנים לפני כ"ט בנובמבר. "מועצת גדולי התורה פונה לכל בני ישראל בקריאה עזה חוצבת להבות אש לעזור בשעה חמורה ואחראית כזו בעבודת בניין ארץ הקודש" – כי אז היו המאורעות של תרצ"ו–תרצ"ט, המרד הערבי הגדול – "בהגנת טהרת וקדושת ארץ ישראל, לחזק בה את היישוב החרדי ולהטביע חותם שמירת התורה וקדושת הארץ על כל החיים בארץ הקודש".
מוריי ורבותיי, כבר חלפו 85 שנה מאותה כנסייה. המרד הערבי עדיין נמשך. אנחנו, ברוך השם, קיימים פה, לפי אמונתי, בניסים גלויים, לא בניסים נסתרים, כי בדרך הטבע לא היינו יכולים לשרוד את כל מה שעברנו פה. גם היום, בעזרת השם, אם אנחנו נחתור לפחות שתהיה פה מדינה יהודית ומהותה כפי שהקראתי על ידי החלטות מועצת גדולי התורה, אז בעזרת השם: שומר ישראל, שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל, ונזכה לגאולה שלמה במהירה בימינו, אמן.
493 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.