ציון החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כ"ט בנובמבר. ראשית, אני מודה לך, יושב-ראש הכנסת, ולך, מזכיר הכנסת, על היענותכם לבקשתי לציין יום חשוב זה בתולדות עמנו ומדינתנו. היום לפני 75 שנה התקבלה ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. 75 שנה, והינה אנחנו כאן בבית הזה, בית המחוקקים הישראלי, דנים, מתווכחים, נמצאים בין החלפת ממשלות, נלחמים על הדמוקרטיה ומייצגים את הציבור הישראלי, המונה כמעט עשרה מיליון אזרחים יהודים וערבים שבחרו בנו.

אני רוצה להתחיל דווקא בהתייחסות לפלסטינים. אם הייתם מקבלים את הצעת החלוקה לפני 75 שנה כפי שאנו היהודים קיבלנו, הייתם כנראה מציינים היום 75 שנה להקמתכם. ייתכן שאנחנו צריכים להודות על כך וייתכן שלא, אבל אין ספק שהחמצתם הזדמנות, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה.

ובחזרה אלינו. הקמת המדינה התאפשרה הודות לקבלת האמון הבין-לאומי במפעל הציוני והכרה בייחודיות שלו. אנחנו חושבים על עצמנו כייחודיים גם היום, ובצדק, אך הגיעה העת שמדינת ישראל תלמד לאחוז את החבל בשני קצותיו: גם להיות שחקנית ברמה הבין-לאומית, שיודעת לראות את המוחלשים המקומיים, להיות מדינה ליברלית הדוגלת בשוויון ובחירות, גם לשמור על הזהות היהודית וגם להגן על המיעוטים, כולל המיעוטים השמרניים שבתוכה.

זה לביסמוט, אני לא יודע אם הוא כאן. המונדיאל הנוכחי מזכיר לנו שוב כי ברגע שיוצאים את גבולות המדינה, והרבה פעמים גם בתוכה, כל היהודים, כל הישראלים – חד הם. יש דף פייסבוק הומוריסטי – אני לא יודע אם אתה מכיר אותו, אדוני היושב-ראש – בשם "היהודים אוהדים". הדף הזה מציע את מי לאהוד במשחקים לפי חשבון היסטורי של תמיכה או איבה של מדינות שונות אלינו לאורך השנים. ברזיל נגד שווייץ, נגיד, הדף ממליץ על ניטרליות; לעומת זאת, פורטוגל נגד אורוגוואי, פורטוגל זו המדינה שפעם עשתה לנו אינקוויזיציה, ולעומת זאת אורוגוואי היא הראשונה שהכירה בנו ממדינות אמריקה הלטינית, אז ההמלצה היא אורוגוואי וכן הלאה. הדף אולי הומוריסטי, אבל חלק מאיתנו עדיין מנהלים את מדיניות החוץ של ישראל לפי המפתח הזה, מבקשים להנכיח רק צד אחד של החבל – רק המקומי, רק האינטרסנטי, רק השמרני.

יש כאלה שאינם נותנים דעתם על השלכות בין-לאומיות, ששוכחים שבין ישראל לעולם יש זיקה הדדית, אנחנו זקוקים להם והם זקוקים לנו. אין בושה באמירה הזו. אין בה חולשה. כמה פעמים בשבוע אני מתפלל "כי מציון תצא תורה". אני מבקש להזכיר: תורה יכולה לצאת רק לעולם שחסר אותה, למי שמבקש אותה, ממדינת ישראל אל העולם.

אנחנו מתקרבים לנקודת שיא בחייה של מדינת ישראל. לאורך אלפי שנים לא שרדה מלכות בישראל מעבר ל-80 שנה. לקראת העשורים הבאים של מדינת ישראל, אם ברצוננו להמשיך להתקיים ולשגשג, הגיע הזמן לאזור אומץ ולאחוז את החבל בשני קצותיו. כ"ט בנובמבר שמח לנו.