ציון יום הסיגד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמיתנו חבר הכנסת סולומון, יוזם היום, כקודמיי, גם אני מבקש לפתוח את דבריי בהשתתפות בצערה הנורא של משפחת הנער שנרצח היום בפיגוע הטרור הקשה בירושלים, ובצערה של משפחת פרו מדאלית אל-כרמל, שבנה טירן נרצח אמש על ידי בני עוולה בג'נין, המוסיפים חטא על פשע בחטיפת גופתו. בשם חברותיי לסיעה ובשמי אני מבקש לשלוח איחולי החלמה לפצועים. תפילתנו עם הפצוע שעדיין נלחם על חייו ועם בני משפחתו. אנו מחזקים את ידי כוחות הביטחון והמשטרה ומנצלים את הבוקר הנורא הזה כדי לשוב ולהודות להם על מסירותם וגבורתם. גם היום אנו שבים על אמונתנו כי ידנו האחת חייבת להיאבק בטרור בנחישות שאין לה גבול ולהכריע, וידנו השנייה חייבת לסרטט אופק מדיני, גם אם כיום הוא משתרע רחוק מן העין.

בשעה זו מתכנסים בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל עיר דוד ועיר ציון, אלפי בני ובנות קהילת בית ישראל המפוארת, יחד עם בני ובנות הדור השני והשלישי לעלייה לארץ, לציונו של חג הסיגד המבורך, בהובלתם של הקייסים. גם בהתכנסות זו, המציינת חג שאחד מיסודותיו הוא כמיהת הדורות לירושלים, יש תשובה ניצחת למעשי הטרור של שתי היממות האחרונות.

בפתח דבריי לציונו של היום החגיגי, אני מבקש לקדם בברכה את חברתי אלסה ברוך יאסו, חברת רשימת העבודה לכנסת העשרים-וחמש, הנמצאת איתנו ביציע – פעילה חברתית ומנהיגה קהילתית, שסיפורה הוא דוגמה לצמיחתו של דור מנהיגות חדש של הישראלים יוצאי אתיופיה; דור המשמיע את קולה של הקהילה הישראלית החשובה הזאת, ואשר מבקש לא פחות מכך להשפיע על דרכה ודמותה של החברה הישראלית כולה.

חבריי וחברותיי, חג הסיגד נחוג כידוע, וכפי שכבר צוין כאן, 50 ימים לאחר יום הכיפורים. בדומה ליום חשוב ומרכזי זה, גם בחג הסיגד משתלבים יסודות של חשבון נפש ושמחה, צום ותקווה, וכך ראוי שגם אנחנו נציין אותו בבית הזה. יחד עם קהילת ביתא ישראל ויוצאי אתיופיה, ליבנו מתמלא היום שמחה וגאווה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, שהגשמתה של נבואת קיבוץ הגלויות לא פסחה על יהדות אתיופיה המפוארת. החברה הישראלית כולה יוצאת נשכרת מדי יום מעלייה זו ומאבן החן הנוספת בפסיפס הישראלי והיהודי כאן במדינת ישראל. בכל שדות העשייה והיצירה של החברה הישראלית אנו רואים את טביעת החותם המבורכת של הישראלים והישראליות יוצאי אתיופיה: בחברה האזרחית, בשדות החינוך והרוח, בצה"ל ובמשטרה, בשלטון המקומי ובפוליטיקה הארצית, בשדות התרבות והכלכלה. קהילת יוצאי אתיופיה אינה מן התפוצות הגדולות בחברה הישראלית מבחינת מספר בניה ובנותיה – מעט יותר מ-100,000 נפש – והדבר רק מעצים את עוצמת השפעתה המפעימה על הסיפור הישראלי הנרקם כאן על ידי כולנו. אשרינו שאנחנו זוכים לחגוג עם קהילה זו את החג החשוב כאן בירושלים, ירוסלם, בירת ישראל.

כפי שכבר ציינתי בפתח הדברים, בצד שמחת החג, מן הראוי ביום הזה גם להישיר מבט אל תחנות המסע אל הארץ המובטחת שטרם הושלמו, ואל כל אותם דברים המחייבים תיקון והעצמה. ביום הזה חובה על כולנו להודות כי ישנן סוגיות יסודיות הדורשות מענה וטיפול, חלקן ייחודיות לאתגרי ההשתלבות והקליטה של קהילת יוצאי אתיופיה וחלקן משותפות לכל מגזריה של החברה הישראלית. תופעות של גזענות, התנשאות והדרה מחייבות טיפול חינוכי ומשפטי כאחד. תופעת שיטור היתר והנתונים הקשים על מפגשם של יותר מדי צעירים וצעירות ישראליים יוצאי אתיופיה עם רשויות אכיפת החוק באופן המקשה על השתלבותם המוצלחת בצבא ובחיים הבוגרים, מחייבים השקעת מאמצים ומשאבים. מדינת ישראל חייבת להשקיע יותר בקידומו של שוויון הזדמנויות אמיתי חינוכי ותעסוקתי, בהבטחת חיים בכבוד לאזרחים הוותיקים שעשו את המסע המפרך אל הארץ, ובהבטחת עתיד לדור הצעיר.

רבות נעשה בנושאים אלו בשנים האחרונות, אך ישנם עוד דברים רבים שיש לעשות. מדינת ישראל חייבת לסיים את הליך עלייתם של השוהים במחנות המעבר בגונדר ובמקומות נוספים, וכן אנחנו גם חייבים לפעול במהירות להעלאת זכאי חוק השבות מקרב יהודי תיגראי, תוך ניצול מהיר של ההפוגה במתיחות ובקרבות בחבל ארץ מיוסר זה.

בהקשר זה, של הדברים שעוד נותר לנו לעשות, אבקש להתייחס בסיום דבריי גם לאתגר המיוחד שיש בשמירה על המסורת הדתית והרוחנית הייחודית של קהילת ביתא ישראל, ששמרה בעבור עם ישראל כולו מסורת עתיקה שנשמרה ברצף מפעים מימי המקרא ועד ימינו. מסורת ייחודית זו, אסור שתיטמע באופן מוחלט ותיעלם. 70 פנים לתורה, ופניה הייחודיים של יהדות אתיופיה חייבים להישמר במדינת העם היהודי. אובדנה של מסורת ייחודית זו כמסורת חיה יהיה אובדן גדול לא רק לקהילת יהדות אתיופיה אלא לעם היהודי כולו.

לפני שנים לא רבות פרסם הרב שרון שלום חיבור חשוב ויוצא דופן: "שולחן האורית: מדריך הלכתי לביתא ישראל", על משקל שמו של החיבור ההלכתי המכונן "שולחן ערוך". הרב שלום עלה לבדו בגיל צעיר מאתיופיה ולמד גם הוא בישיבת גוש עציון, שבה קיבל סמיכה רבנית. בספר, שזכה להסכמות של רבנים מובילים בציונות הדתית, פורס הרב שרון את מסורותיה ההלכתיות הייחודיות של קהילת ביתא ישראל ואת אותם מקומות שבהם מסורת זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה המוכרת. כך לדוגמה, הוא מזכיר את ההיתר הקיים בקרב יהודי אתיופיה לתת כסף לצדקה בשבת. מטרת החיבור הייתה להציע מתווה לשמירת מסורת זו בקרב הדורות הצעירים של עולי אתיופיה. באופן אולי לא מפתיע, נתקל הספר בהתנגדות חריפה מצד גורמים מסוימים בממסד הרבני. התנגדות זו ראויה לדחייה. שמירת המסורות הייחודיות של קהילת ביתא ישראל תהיה ביטוי מיטבי של קליטה אמיתית ומוצלחת; חיזוק מעמדם העצמאי של המנהיגים הרוחניים של העדה, הקייסים המבורכים; פתרון הקשיים הקיימים בתחומי הנישואין והגירושין; הקצאת משאבים נאותה לפעילות תרבותית ורוחנית החוגגת את דרכה הייחודית של הקהילה ולא מטשטשת אותה – כל אלה הם צו השעה. זוהי חובתה של המדינה, אך זוהי בראש וראשונה משימה המופקדת בידי בני ובנות הדור השני והשלישי של יהדות אתיופיה המפוארת, וכולי תקווה שהם אכן יעמסו אותה על שכמם.

כפי שציין חבר הכנסת סולומון, ובכך אסיים, אירועי החג מתחילים בתפילה על ראש ההר, זכר למעמד הר סיני. ברוח זו נברך את קהילת ביתא ישראל ואת כל הישראלים יוצאי אתיופיה בדברי הנביא ישעיה: "על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי". חג סיגד שמח.