ציון יום הסיגד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

שלום, אדוני היושב-ראש. מעורבת בבוקר הזה גם התרגשות עצומה, כי זו לי הפעם הראשונה על הדוכן הזה, אבל גם כאב עצום על העובדה שאנחנו פותחים את היום החגיגי הזה – יום כל כך משמעותי לעם ישראל, ובפרט לקהילת ביתא ישראל, יום שיש בו הרבה מאוד כוחות כדי להביא לכך שאנחנו קהילת ביתא ישראל זכינו ועלינו ארצה עוד לפני ארבעה עשורים – אבל מאידך לראות בני עוולה שעושים פיגוע ללא הבחנה ומנסים לרצוח בנו ולקעקע את הקיום שלנו כאן. זה כואב, אבל מאידך אני אומר להם: כמו שלא חשבנו לרגע לצאת לתלאות, למסעות, להגיע לארץ הקודש, כך לא נירתע משום דבר שאויבינו ירצו לעשות כאן בארץ ישראל. ואני מכאן קורא לכל בית ישראל, בפרט ביתא ישראל, לא לחשוש, להגיע לירושלים, להתפלל, לזעוק לאחדות, לזעוק לשלום, להתפלל לבורא עולם שיחיש גאולתנו ויבנה את בית מקדשנו.

כשהייתי בן ארבע, קרא לי אבי אליו, הביט בי בעיניים לחות ואמר: בני, מחמדי, דע לך כי ירוסלם היא מטרתו של כל יהודי; דורות על גבי דורות אנו רוצים להגיע לירושלים. ארשת פניו הביעה כמיהה למשהו קסום ופלאי. הוא הגה את שמה של ירושלים כמו הייתה גן של עדן ממש, כמו הייתה עשויה זהב טהור ואבניה יהלומים. אחר הרים את קולו ואמר בטון מלא תקווה: אנחנו עוד נגיע לירוסלם.

אני זוכר שההליכה ימים רבים בגשם השוטף הייתה קשה ומעיקה; האדמה הייתה בוצית, ובגדינו הרטובים הכבידו עלינו את ההליכה. פתאום נשמעה זעקה מתוך הקבוצה: אינני יכולה עוד, ואישה הפילה את עצמה אל תוך הבוץ. מישהו ניגש אליה ואמר לה בקול בוטח: עוד מעט נגיע לירוסלם. האישה נשמה עמוק, התרוממה, והמשיכה לצעוד. די היה להזכיר את שמה של ירושלים כדי לנסוך כוחות בהולכים. כמו מילת קסם חדרה המילה "ירושלים" אל הלבבות והפיחה בהם תקווה ואמונה.

יום הסיגד הוא יום ייחודי ליהודי אתיופיה, והוא מהווה יום משמעותי בחיי הדת של הקהילה. קיומו מדי שנה בשנה מהווה מוקד לגיבוש הזהות היהודית, הרוחנית והקהילתית. קיומו בארץ ממשיך למלא תפקיד חשוב לגיבוש הזהות הקהילתית גם בקרב הדור הצעיר, והערכים של החג יכולים לתרום גם לעם היהודי הרחב ולחברה הישראלית בפרט. היום חל בדיוק 50 יום אחרי יום הכיפורים, כפי שחג השבועות חל 50 יום אחרי חג הפסח.

השם סיגד בא מהמילה "סגידה", שמשמעותה השתחוויה, ובמקרה הזה השתחוות לבורא עולם כביטוי לתודעת ההכנעה המוחלטת שמאפיינת את מסורת הקהילה. היום נקרא גם מהללה, שמשמעותו תחנון ובקשת מחילה.

את ההשראה לקיום החג ואת הקווים העיקריים לסדר-יומו שאבו המנהיגים הרוחניים של הקהילה ממקורו העיקרי בתנ"ך, בנחמיה, פרק ט'. בימי שיבת ציון היה כאן מחזה שהוא היה מחזה לא פשוט. מגיעים לכאן מבבל בימי שיבת ציון עם רב, וכשהם מגיעים לכאן כדי לבנות בית המקדש, הם רואים לנגד עיניהם את ירושלים חרבה, חומות הבית נוטים ליפול - - -

הם ראו לנגד עיניהם את בית המקדש חרב ואת העם לא שומר על הזהות היהודית, ואפילו את החגים שזה עתה עברו, חגי תשרי – ראש השנה, כיפור, סוכות – הם לא ידעו לקיים. ובעקבות כך עזרא ונחמיה מכנסים את העם לרגע של כינוס חירום, וכך כתוב שם: "וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם; ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר, ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם; ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רבעית היום, ורבעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם". הפסוקים האלה הם למעשה העדות ליום הסיגד הראשון עלי אדמות. הם למעשה יום הסיגד הראשון שקיימו בימי עזרא ונחמיה, ולמעשה זה אומר שיום הסיגד הוא לא של הקהילה האתיופית, הוא לא של ביתא ישראל – הוא של כלל ישראל. ואולי כמו הרבה מאוד ימים טובים וחגים שנתבטלו ונשכחו מכלל ישראל – אנחנו, ביתא ישראל, אוחזים ביום הקדוש הזה אלפי שנים, ואנחנו חפצים להעביר אותו כנכס צאן ברזל לכלל ישראל. אנחנו רוצים שהיום הזה לא ימשיך להיות רק יומה וחגה של הקהילה האתיופית בישראל, אלא של כלל ישראל. למה? כי יש בו אלמנטים מאוד משמעותיים של אחדות, של חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא, של שמירת הזהות היהודית, של זקיפות קומה לאומית, של המון נושאים. ולכן ליום הזה יש ערך כל כך חשוב. בקיבוץ גלויות, כשמגיעים שבטים מכל העולם, שווה וחשוב שהיום הזה יהיה נחלת הכלל, ולא רק נחלת ביתא ישראל.

נכון, כרגע אנחנו ממשיכים לאחוז בו כדי שהוא ימשיך לכונן ולהיות נוכח במציאות, אבל תקוותי היא שהיום הזה יהיה יום שכולם יגיעו אליו, יום שיתקיים בכל רחבי הארץ, ויום שכולם יגיעו למקומות הקדושים בירושלים, לכותל ולארמון הנציב, כדי לחוג ולקיים אותו.

מהות היום היא תפילה וצום, קריאה בתורה, הסברה ואזהרה על חומרת דיני ישראל ומצוות ה', המסמלים את אשר עשו עזרא ונחמיה. היום מתקיים בראש ההר כביטוי למקום נקי, טהור, בטבע ותחת כיפת השמיים. שם, בפסגת ההר, קוראים את עשרת הדיברות כסמל למעמד הר סיני וקבלת התורה.

לצד ההשראה מהמקורות המקראיים, יהודי אתיופיה מחדשים את הברית וחשו משמעות מיוחדת בקיום היום. למרות הקושי והסיכון שהיו כרוכים בשמירה על נאמנות העם היהודי כתוצאה מרדיפה ודיכוי מצד השלטון והכנסייה האתיופית מצד המיסיון האירופי, הם חשו צורך עז לחדש את הברית עם עם ישראל ותורת ישראל מדי שנה בשנה.

היום שימש כיום של הבעת כיסופים לירושלים בקריאה לאל לשיבת ירוסלם ולאיחוד עם עם ישראל וארצו.

בחצות היום, לאחר סיום התפילות, הציבור יורד מההר בשירה ובקול תרועה. אחר נאספו בכפר הסמוך לסעודת סיום הצום ברוב עם הדרת מלך. אני חושב שגם בימים אלו שלאחר הבחירות ולקראת הקמת ממשלה יציבה, שתשמור על זהותה היהודית הדמוקרטית של ישראל, יום הסיגד הוא ההזדמנות של החברה הישראלית כולה לחשבון נפש ציבורי וליצירת תשתית טובה לבניית חברת מופת. יום סיגד משמעותי לכולם. תודה רבה.