ציון יום הסיגד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, הבוקר קיבלנו תזכורת כואבת על המציאות הישראלית, ותזכורת חשובה, חשובה מאוד בימים אלו, מיהם האויבים האמיתיים שלנו. אכן זה הרגע להתאחד, לשלב ידיים, להיאבק באויב האמיתי שמאתגר אותנו יום-יום, שעה-שעה. אני רוצה לומר לכם, אני חבר בקבוצה של הצלה יו"ש, ולפעמים כשזה לא מגיע לתקשורת, חושבים שיש רגיעה. בקבוצה הזו יש ממוצע של 20 אירועים של בקבוקי תבערה, יידוי אבנים, ניפוץ שמשות ואפילו פצועים שלא מגיעים לתקשורת. אני חושב שהבוקר הזה הציב לפנינו תמרור אזהרה ותמרור תזכורת חשוב מאוד. מכאן אני שולח תנחומים למשפחתו של הבחור, בחור הישיבה אריה שצ'ופק – אני מקווה שאני מבטא נכון את שם המשפחה – איחולי החלמה מהירה לפצועים, ורוצה לחזק את ידי כוחות הביטחון, שאין לי ספק שישימו ידם על המפגעים הארורים, השפלים האלה.

לענייננו, חג הסיגד הוא אחד מחגי ומועדי הקהילה האתיופית, קהילת ביתא ישראל. זהו חג עתיק יומין אשר נקבע ונחגג במסורת יהודי אתיופיה מזה מאות ואף אלפי שנים. משמעותו של החג היא חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לבין העם כמעין כיבוד והכלה וקבלה מחדש של מעמד הר סיני וקבלת התורה.

זכיתי ובשנת 2008, יחד עם חברינו חבר הכנסת אורי אריאל ועוד מצטרפים נוספים, לחוקק את חוק הסיגד כדי שבמדינת ישראל יציינו את היום הזה. החוק קבע לאמץ את החג על ידי הכנסת ומדינת ישראל על מנת לאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית. והייתי אומר, מעורבות של החברה הישראלית בתוך הקהילה האתיופית. הצעת החוק קבעה כי שר החינוך יקבע פעילויות חינוכיות שייוחדו למועד זה ועוד קביעות נוספות. ואני מקווה שזה קורה, כי במשרד החינוך לא תמיד זה קורה כשאנחנו מחוקקים וקובעים.

החג נקבע לתאריך כ"ט בחשוון, אשר הינו 50 יום לאחר יום הכיפורים. קהילת ביתא ישראל הינה עתיקת יומין. חג זה הינו עדות נוספת לערגה העצומה אשר שכנה בלב כולם להתקרבות אל הקדוש ברוך הוא בחיבור מרגש לתורה הקדושה, לארץ ישראל, מתוך תקוותו לקרבתו בנקיות הלב וטהרת המחשבה. בקביעה של 50 יום מיום הכיפורים בדומה – יש לנו עוד אירוע שמציין במרחק של 50 יום – בדומה ליום הושענא רבה, הנחגג ביום האחרון של חג הסוכות, כ-50 יום לאחר ראש חודש אלול. המספר 50 ביהדות מסמל את הדרור ואת החופש, כשנת היובל הנחגגת לאחר שבע שמיטות ותופסת מקום חשוב ועצום בעולם היהודי בהשבת קרקעות לבעליהן, שחרור כל העבדים, כמו שכתוב: "ואיש אל משפחתו תשבו".

מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, נלחם ועשה הכול להכיר ביהדותה של קהילת ביתא ישראל, מתוך הבנה ובירור מעמיק בדבר יהדותם השלמה של קהילה חשובה זו, אשר על פי המסורת גלתה עוד בתקופת בית ראשון בשל רצונה העז שלא לתפוס שום צד בפילוג בין מלכות יהודה וישראל, והצליחה, העדה החשובה הזו, לשמר את עצמה בגדרים וסייגים על מנת לשמור על יהדותה במשך אלפי שנים בגלות קשה מאוד.

ימי החגים של עם ישראל, ובפרט חג הסיגד, הינם מאגד האמונה והחדרתה לכלל העדה, אשר התאחדה סביב חג הסיגד להוסיף שמירה וחיזוק בלבבות המונים דווקא במרחק של 50 יום מיום הכיפורים הקדוש לעם ישראל כולו, בשער הכניסה לימות החורף ולילות הארוכים, להפנים וללבות את אהבת הקדוש ברוך הוא, תורתו קדושה, בלב העדה כולה, תוך חיזוק הציפייה והתקווה לגאולה השלמה ובניין בית המקדש.

אמונה פנימית אשר יקדה בלב העדה כולה הייתה המניע העיקרי למסירות נפשם בעלותם לארץ הקודש. אנחנו בפרשיות השבוע קוראים על מסירות הנפש של האבות, הניסיונות של האבות הקדושים. אנחנו שואלים: איך באמת משפחות יכלו לעלות אל הבלתי-נודע עם צרורות בידן, בדרכים מסוכנות. מאיפה הם שאבו את הכוח הזה? חז"ל מלמדים אותנו שכל הניסיונות שהאבות הקדושים עברו נועדו לתת לנו בדורות האלה את הכוחות האלה. מאיפה שואב צעיר יהודי את מסירות הנפש למסור נפש עבור אחיו ועבור המדינה הזו, רוויית הדם? מאותם ניסיונות של מסירות נפש של אבותינו הקדושים.

והינה אותה מסירות נפש של ההורים האלה היום, שצעדו במדבריות ובגאיות, בהרים ובבקעות, בחום אימים של המדבר הלוהט, תוך התמודדות עם קיפאון הלילות, והתמודדות עם שודדים אכזריים, חיות רעות ועוד תלאות וייסורים, עד אשר דרכה כף רגלם על ארץ הקודש. רבותיי, זה קרה אך לא מזמן. זה לא לפני מאות שנים. מסירות נפש שיש רק בעם הזה. זר לא יבין; זר לא יבין את ההקרבה שמוכנים להקריב בני העם הזה עבור מדינתם.

עלייתם ארצה של העדה הקדושה הזו הינה שלב נוסף בדרך לגאולה השלמה של כלל ישראל, אשר זכינו, והשיב הקדוש ברוך הוא קבוצה נוספת מבניו לארץ הקודש, כהמשך התהליך המופלא של הקמת מדינת ישראל ועלייתם לארץ הקודש של כלל העדות המציירות את הפסיפס האנושי והנדיר של יהדות מדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי בני העדה האתיופית, דרך ארוכה עברתם, תרתי משמע: ארוכה בדרככם לארץ אבותיכם ודרך ארוכה בקליטתכם כאן, בארץ חמדת אבות. היום, במבט צופה פני עתיד ועם מבט מפוכח על העבר, אני רוצה לומר לכם כמי שנקלט כאן בארץ הזו כעולה לפני כ-60 שנה, כעולה חדש – אומנם ילד רך, אבל חוויתי וחייתי את תהליך הקליטה – יש לכם הרבה במה להתגאות. היו גאים בעמכם, היו גאים בעדתכם, היו גאים במורשתכם. אתם סיפור הצלחה למרות כל האתגרים והמהמורות שעברתם והתמודדתם איתם. לכל אחיי בני העדה האתיופית, חג שמח, ברוכים תהיו.