קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר החקלאות, לפי כשעה בערך, כמה שעות, ככה בתחילת היום, שמענו ששר האוצר עלה לכאן, הציג את משנתו ואמר: זהו תקציב חברתי. אמרתי, האמת, הוא התבלבל, הוא התכוון שזה תקציב של החבר'ה, לא חברתי. יש הרבה עניים במדינת ישראל. אף אחד לא דואג להם. אבל מעניין מאוד, במסגרת התקציב, אדוני היושב-ראש, יש לנו ראש ממשלה חליפי – רזרבי, עלק – ואני שאלתי את עצמי, בהתחלה חשבתי שזה רק תואר. אמרתי, יש לו תפקיד ויש לו עוד תואר. לא ידעתי בכלל שמדובר במשרד, זאת אומרת, הרזרבי, יש לו משרד לענייני רזרבי.
אמיתי, אתם לא, תבינו – ללפיד, שר החוץ.
חוץ מזה – לא הבנת. לנו היה ראש הממשלה נתניהו. ראש ממשלה.
יפה. היות שבשמאל הם אנשים שהקיבה שלהם אף פעם לא שבעה, אז הוא היה גם שר הביטחון וגם ראש ממשלה חליפי. כפי שאמרתי, חשבתי שזה תואר. לא הבנתי שראש ממשלה החליפי הזה היה במשרד שעולה עכשיו 5.6 מיליון שקל.
לפיד מחק את החליפי, שלא ידעו, אבל יש לו 13 תקנים, יש לו מנכ"ל חליפי, יש לו עוזרים חליפיים, לאותו מנכ"ל, יש עוזרים חליפיים, לאותו שר החליפי.
בוא, אתה יודע מה, יותר פשוט לי להגיד לך, אם נסכם, "הרזרבי", הגלגל הרזרבי.
אז לגלגל הרזרבי מאחור, יש לו אוטו משל עצמו. לא ידעתי שיש דבר כזה. אזרחי מדינת ישראל, לפיד מחק את המילה "חליפי", יענו רק שר החוץ, אבל יש משרד חליפי, עולה 5.6 מיליון שקל. הצבוע הזה, שכל היום יושב בקפה דובנוב – מקפה דובנוב מצא את עצמו בשני המשרדים. והוא מספר לכם כמה הוא צדיק, כמה הוא מתייסר, כמה זה היה רק אילוצים. אבל איזה אילוץ? זה אתה, החליפי. אף אחד לא הכריח אותך להיות רזרבי. תפנה מחר את המשרד, סגור אותו, תחסוך למדינת ישראל 6 מיליון שקלים ובא לציון גואל.
אבל אצלך, מר לפיד, וגם אצלך, בנט, וכנ"ל שר האוצר, הכסף הרי הוא מונופול, הוא לא באמת כסף. אתם חושבים שאתם משחקים במספרים סתם, כמו ילדים קטנים. אז אתה הרשית לעצמך, מר לפיד, לקחת את החבר'ה לפני שבועיים – נסעת למרוקו עם קרוב ל-100 איש. דרך אגב, הפניתי מכתב למשרד החוץ. חבר הכנסת קרעי, כמה לדעתך עלתה הנסיעה של לפיד למרוקו, ליומיים בערך? זרוק מספר.
חבר'ה, לא ליפול מהכיסאות: 575,226 אלף שקל – זו התשובה שנתן לי מנכ"ל משרד החוץ. אני, כשבזמנו ראש הממשלה נתניהו ביקש ממני לנסוע עם השר גלנט לאתיופיה לקבל את פני העולים, אז אני אמרתי, היות שבעצם זה לא היה במסגרת עבודתי – אני הייתי אז שר הדיגיטל, או שר התקשורת. שר התקשורת.
כל הדבוקה. הוא הרי לא יכול לנסוע לבד; הזמין את כל קפה דובנוב איתו.
כן. עכשיו, מה קורה? אני אומר לו: תקשיב, זה לא במסגרת עבודתי כשר התקשורת, אז אני אממן את הכרטיס של עצמי ואת השהות שלי שם. זה לא קשור לעבודה שלי. הבן אדם נוסע בהפקרות מוחלטת. דרך אגב, נוסע בכל העולם, גם על כספי המפלגה שלו. אני רואה גם בתגובה שהוא כותב שהשרים מומנו מכספי יש עתיד. הוא רק לא יודע שכספי יש עתיד – מי שנוסע בהם לצרכים האלה זו עבירה פלילית. איך אני יודע? בגלל שגם אנחנו בדקנו את זה, במפלגה שלנו. הוא חושב שזה כסף שלו.
כשאני אמרתי שהוא נסע בחמש השנים האחרונות בכספי מה שנקרא מימון המפלגות בכל העולם, לקח צלמים, לקח אנשים – ואמרתי לו: אתה לא שילמת. אני בטוח שהוא לא שילם, בגלל שאצלם זה נוהג, והם לא מבינים שהם עוברים על החוק. יכול להיות שהם מבינים, אבל מה עניין אותם החוק? ממתי עניין אותו החוק? אזרחי מדינת ישראל, הוא יצביע עבור זה שתשלמו על ביקור רופא, הוא יעלה לכם את המס, הבלו, אתם תשלמו גם על הנטפליקס, והילדים, החיילים, מה שאתם מזמינים מדי פעם ב-75 דולר מכל מיני אתרים בחוץ לארץ בפטור ממע"מ, אתם תשלמו – למה? בגלל שהוא צריך לנסוע עוד פעם למרוקו עם החבר'ה ולשאר העולם.
אתם מבינים את הפערים שאנחנו מצויים בהם? קשה לי לעכל את זה. קשה לי לתפוס את זה כבן אדם. אתה עובר ממינוס 200 ל-6,000 מעלות. אתה לא יכולת, נשבר בדרך, אתה לא מאמין שזה יכול להיות. תראו את רמת הצביעות, הביזיון. האנשים האלה לא ראויים להיות אפילו – איך אמרתי פעם? מלצרים בסנוקר לא הייתי שם אותם. תראה מה זה. הוא היה עולה לפה, מטיף לנו כל שבוע. אני הייתי שר המקשר – שומע אותו: מושחתים, מושחתים. זה מה שידע להוציא מהפה שלו.
דרך אגב, היה בא בערך שעתיים בחודש. אמרתי לו: אם אני בודק את ערך השעה שלך, זה כמעט 20,000 שקל לשעה. אז עכשיו שאלתי את המנכ"ל מי אישר לו את זה – הוא אומר: שר החוץ אישר. אתם מבינים, שר החוץ והמנכ"ל אישרו לעצמם. אתה מבין איך זה עובד? הוא מאשר לעצמו.
תקשיבי, אם אני הייתי נוסע עם שני העוזרים שלי, כבר כל הכתבים היו שואלים אותי איך מו, מה מֶה. 100 איש. החוצפה נמשכת, וכל זה בחודשיים. אני מקווה, באמת, בקצב הזה – נתחיל עם התקציב, שמא יבזבזו לנו את הכול על עצמם. יהיה לפנסיות של הצבא, הכול הכול, ובסוף לא יהיה לא לילדים, לא לקשישים. יגמרו לנו את התקציב על עצמם, יגידו: אין כסף. תודה רבה.
817 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.