קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אמשיך את הקו של קודמי במידה רבה. אחת מהעוולות הגדולות ביותר הכרוכות בתקציב ובחוק ההסדרים – ויש רבות כאלה – נוגעת לתפיסת האזרחות והצדק החברתי בישראל.
אני חוזר: אחת מהעוולות הגדולות ביותר הכרוכות בתקציב ובחוק ההסדרים – ויש עוולות רבות בתקציב ובחוק הזה – נוגעת לתפיסת האזרחות והצדק החברתי בישראל. אזרחות אין פירושה סטטוס משפטי גרידא. אזרחות משמעה החברות בקהילה המקנה זכויות מתוקף החברות וללא שום התניה או אפליה; זכויות פוליטיות אזרחיות וחברתיות שלהן זכאי כל אזרח מעצם היותו חבר בקהילה ותו לא. צדק חברתי משמעו ביסודו חלוקה הוגנת של משאבי החברה לחבריה, דהיינו לאזרחיה.
בחברה דמוקרטית יש לסוגיית האזרחות והצדק חברתי או החלוקתי שני היבטים מרכזיים: קודם כול, בחברה דמוקרטית האזרחות עצמה מחולקת באופן שוויוני. כל מי שנמצא דרך קבע תחת שלטונה של המדינה נחשב לאזרח ללא קשר למוצאו, דתו, מינו וכן הלאה; דבר שני, מעצם היותו אזרח, זכאי כל אחד ואחת לנתח הוגן במשאבים החברתיים, החומריים והאחרים.
מדינת ישראל שולטת במיליון פלסטינים חסרי אזרחות. אלו לא רק סובלים מנחת זרועו הטרוריסטית של הכובש ושל שלוחיו, אלא גם משוללי זכויות מכל סוג – פוליטיות, אזרחיות, חברתיות, ובוודאי לאומיות – ומודרים מכל חלוקת משאבים. הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים נתפסים במקרה הטוב, במירכאות, כ"נתינים" הנדרשים להרכין ראשם ולשלם בקנייה ובתחנונים עבור זכויות ומשאבים שהם למעשה זכאים להם מעצם חייהם במקום.
התקציב הנוכחי, אף יותר מקודמיו, מעתיק את היחס לפלסטינים שתחת הכיבוש לתוך ישראל עצמה ומחיל את היחס כאל נתינים על הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל, שכן, כל גרוש שאמור לשרת את האזרחים הללו – ולמעשה אין הרבה יותר מגרוש בתקציב הזה – יינתן, אם בכלל, תמורת אתנן פוליטי וקנייה מתוך ציפייה להרכנת ראש ותחנונים, ולא מתוקף אזרחות וצרכים; לא בזכות, אלא בחסד, תמורת ויתור על השאיפות והזכויות הלאומיות וקבלת ההגמוניה הציונית. כדאי שאבישי בן חיים יבין שזאת ההגמוניה האמיתית, ולא מה שהוא מקשקש.
חברי הכנסת, שאלת התקציבים לחברה הערבית הפלסטינית בישראל איננה עניין של סכומים גרידא, אלא מעל הכול עניין של שוויון מהותי, פוליטי, אזרחי, חברתי ולאומי, ועל זה אל לו לציבור הערבי הפלסטיני ולציבור הדמוקרטי בישראל לוותר בשום מחיר. תודה.
338 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.