קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה יודע, לא לכל יושב-ראש אני נהנה להגיד: אדוני היושב-ראש.
אני גם מאוד מעריך את התמיכה שלך בחקלאות הישראלית, כפי שהיא באה לידי ביטוי היום בכנס. אני באמת מאוד מעריך את זה.
אבל היום אני רוצה לדבר על ידידינו בן גביר. ראיתי את הסרטון שלו בלקיה, או איפה שהוא היה שם, אצל הבדואים.
כן. מוקף באיזה 200 שוטרים. הוא בא לעשות סדר, וצועק: אני בעל הבית, אני בעל הבית. תגיד לי, ראית פעם בעל הבית שצועק: אני בעל הבית, אני בעל הבית.
זה היה כל כך מביך לראות שר בישראל – הבוס של סון הר מלך – שהולך וצועק: אני בעל הבית, אני בעל הבית. ואני שואל את עצמי: מה יש לשר בן גביר נגד הבדואים? באמת שאלה שמאוד מטרידה אותי. מה הוא נטפל לבדואים? הרי הבדואים זה המגזר הערבי, שחלקו מתגייסים גם לצבא. לא מעט אנשים שנהרגו גם ב-7 באוקטובר, נהרגים לנו בעזה. חיילים נאמנים למדינה. מה יש לו מהבדואים?
עד שפגשתי איזשהו בחור בדואי – אני לא אגיד איפה, כי השר בן גביר עלול לרוץ אל הכפר שלהם – פגשתי בחור בדואי ששירת במג"ב. הוא אמר לי: מה, אתה מתפלא למה הוא לא אוהב אותנו? כי היינו במג"ב והוא עוד לא היה שר. הוא היה שם, במערת המכפלה. מדי פעם היינו תופסים אותו ונותנים לו מכות, כשהיה מתפרע. זה הסיפור. הוא, יש לו חשבון עם הבדואים. הם היו אוכפים את – פעם הייתה משילות במדינת ישראל. אם איזה יהודי היה מתפרע באזור מערת המכפלה, היו תופסים אותו. שמים אותו במעצר. ומאז בן גביר לא אוהב את מג"ב, כי הם פעם תפסו אותו והרביצו לו מכות כנראה. אז הוא הולך וצועק: אני בעל הבית, אני בעל הבית. מי שבנה את עצמו כסמרטוט, כנראה יישאר סמרטוט.
276 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.