הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

ינון.

ינון.

כן, אני רוצה לדבר.

קטי.

קטי, (אומר דברים במרוקאית.)

תראו, הרוחות לוהטות, ואנחנו עולים לכאן ומכסחים אחד את השני. אבל בואו רגע נעזוב את המתחם הנכבד הזה ונצא החוצה. ננסה לנסוע על כבישי הארץ. בואו נצא החוצה ונדבר עם ההורים שמספרים לי שהם מלווים את הילדים שלהם לבית הספר. בואו נלך ליישוב הערבי שהרופא החבר שלי מספר לי שהוא בנה חומה סביב הבית שלו והילדים לא יוצאים אחרי חמש כי הוא מפחד שהם ייפגעו מיריות. בואו נדבר על האלימות שנמצאת בכל מקום. ואני אומר לכם, לכולם, פרצופה של הכנסת מתבטאת באלימות הזאת, ובמקום זה אנחנו מקבלים קשקושים על גבי קשקושים.

אני רוצה שתבינו שהמצב, טלי, במדינת ישראל, מבחינת האלימות, הגיעה לשיא-השיאים. נרצחים – הפך להיות לעניין שבשגרה; יריות ברחובות ודקירות – עניין שבשגרה. הרחוב הערבי מדמם, ואם מישהו חושב שזה לא יגיע אלינו, הוא טועה. ובמקום שכולנו נעלה שאילתות, ויעמוד כאן השר לביטחון פנים וייתן תשובות – לא על הר הבית ולא על יהודה ושומרון, על תפקידו העיקרי – ביטחון פנים – ותזכרו, זה יגיע אלינו. ותזכרו שבמקום שלא אוספים נשקים, הנשקים האלה יופנו אלינו. ותזכרו שאם אני נסעתי בשבוע שעבר לדימונה, ובדרך ארבע מכוניות עוקפות בצד ימין ומסכנות את כל התנועה, ואני מתקשר למשטרה, מזדהה, והם ענו לי במהירות והם היו מאוד בסדר, אבל הבנתי מהם – מרגי, אתה נוסע לשם – הבנתי מהם שזה עניין שבשגרה. ואנחנו עולים לכאן לצבות אחד את השני? יש מדינה בוערת. יש אלימות בבתי הספר.

יש יריות, נשים נרצחות, אז קצת תפתחו את הראש.

וכולכם, קואליציה ואופוזיציה, בשבוע הבא – רק שאילתות לשר לביטחון פנים: אדוני, מה אתה עושה? תן לנו תוכנית עבודה.

תודה.