כישלון הממשלה בטיפול בסוגיית היישובים הלא-מוכרים בנגב

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד, עוד לפני שאני איכנס למענה הכתוב, לחבר הכנסת אלהואשלה: אי-אפשר גם לעמוד כאן להסית נגדי באופן אישי, וגם לבקש להיפגש ולקדם ביחד שיתופי פעולה. אז אתה תבחר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של תומכי חמאס, כמו איימן עודה ואחמד טיבי; אם אתה רוצה ללכת - - -

אין בעיה - - -

לא, לא. ממש לא.

אפשר לדבר גם, או שזה עכשיו פרלמנט אני לא יודע איפה?

תן לי לדבר, אני אדבר. תשמע, אני קורא את התקשורת בערבית, הכול: הלא, Panet, אני קורא הכול - - -

אני מקשיב להפגנות, אני קורא את השלטים. אני קורא, אני קורא ולומד ומבין - - -

אני רואה תקשורת רשמית, טיקטוק, כולל הטרנדים האחרונים להחרים את הקניות בביג או דברים - - -

אני לא אמרתי שאתה אמרת. יש טרנד כזה. יש טרנד. תראה: אני בא ואומר, אם רוצים להתייחס בצורה רצינית ולייצר שיתופי פעולה, אפשר לעשות את זה - - -

תן לי לסיים. אם רוצים ללכת לכיוון לאומני - - -

אני לא מאיים. אני לא מאיים.

אני מייצג ממשלה - - -

אני מייצג ממשלה. תשמעו, אין בעיה. מי שרוצה ללכת לכיוון לאומני, לכיוון של אחמד טיבי, לכיוון של איימן עודה, שאומר שעזה תנצח, וכל מיני דברים כאלה, אם רוצים ללכת לשם, ואללה, מה אני אגיד? אז אין הרבה על מה לדבר. אם רוצים - - -

אם רוצים להתייחס ברצינות, אפשר לעשות את זה, אבל זה לא ביחד וצריך להיות עקיבים. כי אני אומר, כל דבר שנאמר, גם בשפה הערבית, גם בכלי תקשורת ערביים, אני קורא את זה, ואני לומד את זה. ואני בא ואומר שאני בסופו של דבר, אני לא אתייחס ואני לא אשתף פעולה עם אנשים שיביאו קו לאומני, שיביאו קו אלים, שיביאו קו שבסופו של דבר יש בו יסודות של הזדהות עם אויב מדינת ישראל וניסיון לגרור את האוכלוסייה הבדואית בנגב, לקחת אותה לכיוונים של תמיכה, חס וחלילה, באויבינו. אני, יש לי הרבה כבוד לאוכלוסייה הבדואית בנגב, ולא מזמן היינו גם ברהט וגם בחורה בניחומי אבלים של בדואים שלוחמים בשירות צה"ל. לכן אני מאוד מקווה, שלא נלך למקומות שאתם מבקשים לקחת אותנו אליהם, שהם מקומות רעים.

עכשיו בואו רגע נדבר על העמדה שלנו כאחראים על רשויות הבדואים.

ההצעה שלפנינו, שהצגתם פה, מציגה תמונה מסולפת, חסרת אחיזה במציאות באשר למדיניות של הממשלה. הממשלה הנוכחית פועלת מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק ולהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, באופן מוסדר ואחראי לטובת כלל תושבי האזור. קודם כול התחלנו עם תוכנית המיקודים, ועכשיו עברנו לרפורמת הקווים הכחולים. שתי התוכניות האלה, כל המטרה שלהן היא שבנגב לא תהיה סיטואציה שאנשים חיים כאילו שהם בבוליביה. אנחנו חיים במדינה מודרנית, במדינה דמוקרטית, אנחנו חושבים שאזרח בדואי צריך לקבל רמת חיים שהיא לא שונה ממה שיש – לא צריך להיות הבדל בין להבים, בין עומר, בין באר שבע לבין חורה לבין רהט. ככה אנחנו רואים את הדברים. הכול צריך להיות באותו סטנדרט.

אגב, היישובים הבדואיים בצפון, מי שיגיע לכעבייה, מי שיגיע לביר אל-מכסור, מי שיגיע לזרזיר, גם אם יש פערים כאלה ואחרים, היישובים האלה הם ברמה מאוד מאוד גבוהה ביחס למה שאני רואה בנגב באופן כללי. ולכן מה אנחנו רוצים? אנחנו הבאנו רפורמה דרמטית - -

- - תוכנית ממשלתית כוללת להסדרת תביעות הבעלות בנגב. תביעות הבעלות, באופן מסורתי – אתה אמרת, ואליד אלהואשלה, שזה מדורי-דורות ומאות שנים, אבל כשזה מגיע לבתי משפט וכשפותחים תצלומי אוויר וכשבודקים את הדברים, אני לא מכיר תביעות בעלות שהגיעו לבית משפט ואנשים בסופו של דבר הוכיחו באמת קניין חוקי על הקרקע. לא קרה הדבר הזה.

אנחנו באים ואומרים לתובעי בעלות – זה 600,000 דונם של תביעות בעלות, ואנחנו באים, באופן חסר תקדים, ואומרים לאנשים, בתוך יישובים, בתוך תחום קו כחול: תגיעו לפשרה עם המדינה. יש מנגנון פיצוי שהוא מנגנון פיצוי הוגן. במקום ללכת לבתי משפט, לתהליכים שייקחו שנים על גבי שנים והתנגחות ראש בראש בין תובעי הבעלות לבין המדינה, להגיע לפשרה כדי שאפשר יהיה ליישב את המקומות האלה. בואו ניקח לדוגמה את כסייפה. 70% מהשטח של כסייפה, אי-אפשר לבנות בו. קח את מרעית – ב-80% משטח היישוב אי-אפשר לבנות בגלל תביעות הבעלות. בסופו של דבר, כשאתה מגיע למרעית, כשאתה מגיע לכסייפה, כשאתה מגיע לסעווה – מה ההבדל בין סעווה לבין מה שמחוץ לקו הכחול של סעווה? אין שום הבדל. יש שם כבישים מסודרים? יש שם תשתיות מסודרות? לא. למה זה קורה? בגלל תביעות הבעלות. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מסדירים את תביעות הבעלות בתוך השטח הכחול כדי שאפשר יהיה לבנות שכונות מסודרות. אם זה הכול שטחים פרטיים, כמו שאתה רוצה להגיע לסיטואציה הזאת, וכל אחד עושה אבו עלי, ואי-אפשר להיכנס לשטח הזה במשך 20 ו-30 שנה – היישוב לא יכול לזוז. לא יכול לזוז ולא יכול להתפתח. אתה יודע מצוין מה קורה בסעווה, ואתה יודע מצוין מה קורה במרעית. האם אנחנו רוצים שיישובים בקו כחול ייראו בדיוק כמו הפזורה, או שאנחנו רוצים שיישוב ייראה כמו יישוב – שיהיו כיכרות, שיהיו עמודי תאורה, שיהיה שטח ציבורי, שיהיה בית ספר? איך יהיו כל הדברים האלה, אם אתה לא יכול לבנות ב-70% מהיישוב, ב-80% מהיישוב? איך? תגיד לי, איך אתה יכול לעשות את זה?

לכן, מה שאנחנו באים לעשות זה אך ורק, אך ורק בראייה של טובת האזרחים הבדואים. אך ורק בראייה של טובתם. אתה עכשיו דיברת על ההריסות. אז קודם כול נבוא ונגיד שצריך לעשות הבחנה בין רשות ההסדרה לבין אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית. אם מחר אני בונה מרפסת שחורגת ב-3 ס"מ מאיפה שמותר, יבואו ויהרסו לי. מה לעשות? אנחנו חיים במדינה שבה, באזורים שלמים יש בנייה בלתי חוקית בהיקפים חסרי תקדים. אז יש גם אכיפה.

אגב, האכיפה מתבצעת במסורה. עד שמגיעים להרוס איזשהו צביר, יש הרבה מאוד תהליך לפני כן. והמקומות שבהם הורסים, או שזה בנייה חדשה לא חוקית, או שהיה הסכם, ואנשים אמרו שהם עוברים למקום שהוקצה בעבורם ולא עברו, אז הולכים לצו הריסה. זה לא כפי שאתה מתאר את זה, שבאים מתוך איזשהו רוע לב ובאים והורסים.

אגב, אני בא ואומר, אלה שני כובעים שונים. יש את רשויות האכיפה, אני לא מדבר בשמן, אני מדבר בשם רשות ההסדרה, ואני אומר לך שהרפורמה של הקווים הכחולים יכולה לקחת יישובים שנמצאים בקיפאון מוחלט – נתתי את הדוגמאות של סעווה, של מרעית ושל כסייפה – ולהעיף אותם קדימה. להעיף אותם קדימה, זו המטרה, זה לא בא נגד. אתם סתם מסיתים את האוכלוסייה. באמת, זה מצער לראות שלוקחים את האוכלוסייה, מסיתים אותה לכיוונים לאומניים, יחד בכלל עם ח"כים אסלאמיסטים וח"כים עם אג'נדה של עזה ופלסטין, ובאים ומכניסים את זה לנגב, כאילו יש קשר בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לבין פלסטינים.

ח"כים אסלאמיסטים? כמוך. יאללה, תודה רבה.

יש להיות מוסלמי ויש להיות איחוואן. הגישה שלך היא איחוואנית והגישה האיחוואנית היא אויב.

למה? שאלה טובה, אגב.