הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי היושב-ראש, אני דווקא רוצה להתחיל בכמה משפטים על החוק הזה ועל אסון מירון, האסון שהיה מזעזע בקנה מידה ענק מבחינת האבדות שהיו בו. 45 אנשים קיפחו את חייהם באירוע שלא היה צריך לקרות אילו מישהו היה נערך בצורה נכונה. אבל מה קרה אחרי שהאירוע כבר אירע ונספו בו כל כך הרבה קורבנות? שום דבר. הממשלה שהייתה אז, לא עניין אותה. אף אחד לא לקח אחריות, אף שר לא התפטר, שום דבר, כאילו נורמל. מתו 45 אנשים, והממשלה המשיכה כאילו כלום לא היה. אפילו ההחלטה על ועדת החקירה הממלכתית התקבלה בממשלה שבאה בעקבות הממשלה של נתניהו דאז, והיא זו שקבעה את הקריטריונים, והחוק הזה עכשיו בא להסדיר את הסוגיה בהתאם למסקנות שלה. אז אפרופו קבלת אחריות, אפרופו ממשלה שאמורה להגן על חיי אדם, תראה מה היה ולאן התגלגלנו.

אני שומע את הקריאות של הרבה מאוד שרים בממשלה הנוכחית וחברי כנסת ותומכים של הקואליציה הנוכחית שמדברים על חזרה למלחמה – חזרה לדפוס פעולה שיש בו הרג של ילדים ונשים והרס תשתיות אזרחיות שלא הביא לשום דבר. בשבועיים, שלושה האחרונים, מאז שנחתם ההסכם להחלפת חטופים ושבויים – דווקא מאז התחלנו לראות אנשים שחוזרים למשפחות שלהם, שהתאחדו עם המשפחות שלהם. מה שההרס שלך לא עשה, מה שההרג של הילדים לא עשה, מה שההרג של הנשים לא עשה, עשתה המדיניות – –

– – עשה ההסכם שנחתם, עשה ההסכם שנחתם בין הצדדים. על כן, כל הקריאות לחזרה למלחמה – – –

כל הקריאות לחזרה למלחמה הן קריאות חסרות אחריות, הן קריאות שרואות את החיים בשחור-לבן, שרוצות את המלחמה ושפיכות הדמים לאין סוף. ועל כן, אני מציע לאזרחי המדינה להיות ערים – –

– – לקולות האלה ולא לאפשר להם לממש את השנאה שלהם בחזרה.