קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, רק לעדכן, למרות שאנחנו ממש לא עוסקים במספרים, ואני שונאת לספור נרצחים, אבל יש 36 נרצחים ונרצחות. היום בבוקר, 08:30 – נרצח אחד מהיישוב אעבלין; בצוהריים עוד נרצח מלוד. אנחנו עולים וזועקים ומשמיעים, אבל אין מי ששומע, אין מי שמבצע, אין מי שאכפת לו. זאת עובדה קיימת. אין מי שאכפת לו.
אתם שואלים איפה המשטרה? אני אגיד לכם איפה המשטרה. אני רוצה להגיד לכם באופן ספציפי איפה הייתה המשטרה ביום חמישי – עשו חפלה באיזה בית מלון בנצרת וסגרו לבית פרטי את החניה למשך תשע שעות. בסוף, כשהאנשים, בעלי הבית, העזו להתקשר למשטרה ולשאול: הרכב הזה חונה בכניסה לבית שלנו, בתוך הכניסה, בחניה הפרטית לנו, ואנחנו לא יכולים להיכנס לתוך הבית, וכבר 21:00 – וזה היה רכב שכור, שבקלות היה אפשר לדעת של מי הרכב הזה – התשובה של המשטרה הייתה: אי-אפשר לדעת. לקראת שעות הלילה המאוחרות, בני המשפחה יושבים. לבן שלהם, שלומד רפואה שנה רביעית, יש טיסה, ומישהו יצא לרכב. אז הוא יצא, שאל למה: אתם סוגרים אותנו כל כך הרבה שעות. תתארו לעצמכם, אני לא יודעת אם אתם יכולים אפילו לתאר לעצמכם מה הוא ומשפחתו קיבלו – מכות מוות. יש לי סרטונים – מלא דם בתוך הבית. שני רופאים, רופא אחד שעובד במגדלי נצרת. אימא שלהם – האימא ניסתה להגן על אחד הילדים, שיש לנו נכות, הכניסה אותו לחדר אטום. שוטר בא מהחלון של החדר האטום, עם האקדח על הראש, ונתן מכות.
דקה, דקה. זה סיפור שלא יעבור. זה סיפור שכל אחד כאן צריך לזעוק. משפחה מכובדת יושבת בתוך הבית שלה. המשטרה עשתה חגיגה. יוצאים שיכורים ונכנסים לבית של האנשים. על זה צריך תלונה למח"ש. על זה צריך שאילתה לשר. אני כבר הכנתי את הכול. אי-אפשר לשתוק. אני חושבת שאתם צריכים לזעוק את הזעקה הזאת. מה פשעו של רופא שעושה את עבודתו כמו שצריך? אחד נרצח בתוך המרפאה שלו, השני במזל לא נרצח בתוך הבית שלו. כמה אפשר? כמה?
306 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.